בית המשפט אמור לשבות בשבת – יום המנוחה ליהודים, על פי חוק. ובכל זאת בשבת האחרונה דן בג"ץ בעתירה בעניין ההגבלה על מספר המשתתפים המותר בהפגנה בתל אביב. בהסבירו את המהלך החריג קבע בית המשפט: "ברי כי מדובר בסוגיה של פיקוח נפש". האמנם? מה היה קורה אילו הדיון היה נדחה ליום ראשון? ההגבלה שקבע פיקוד העורף על השתתפות של עד 150 איש בהפגנה במוצאי השבת היתה נשארת על כנה. אמנם, לשיטת בג"ץ, צמצום מספר המשתתפים בהפגנה (למספר שנקבע על ידי פיקוד העורף לגבי כל פעילות ציבורית אחרת) עולה כדי פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי, אך מה בין זה ובין פיקוח נפש?
1 צפייה בגלריה
הפגנה בכיכר הבימה
הפגנה בכיכר הבימה
הפגנה בכיכר הבימה
(צילום: Ilia YEFIMOVICH / AFP)
לזכות בית המשפט ייאמר שהוא ניסה לקיים הדיון לפני השבת, והדבר לא הסתייע עקב התמהמהות המשטרה (שמכחישה זאת) ופיקוד העורף שלא הציגו את עמדתם ביום שישי. בית המשפט גם פעל למען צמצום חילול השבת – הדיון נערך בטלפון, ולא באולם. ובכל זאת, בית המשפט, כמוסד ממלכתי, היה צריך להימנע מחילול שבת. ההסתתרות מאחורי פיקוח נפש כביכול, איננה מוסיפה לו כבוד. ובאופן יותר מהותי: המצרך החסר לבית המשפט איננו נחישות או מקצועיות, אלא רגישות והבנה של החברה בה הוא מתפקד. ההכרעה האחרונה שלו מלמדת על כך כאלף עדים.
ואולם, גם מי שסבור כמוני שבית המשפט שגה, לא יכול להסכין עם ההתקפה חסרת הגבולות של רבנים, ובהם שני רבנים ראשיים ספרדים לישראל על עצם הלגיטימיות של המוסד והשופטים. הרב דוד יוסף, הרב הראשי הנוכחי, כינה את השופטים "חצופים", האשים אותם בהפקרות וברמיסה של החוק ושל התורה. לאחר שקבע שבג"ץ הוא אויב היהדות, הכריז ש"נלחם בהם בכל כוחנו". אחיו, הרב יצחק יוסף, הרב הראשי הקודם, השווה והעלה: "כופרים", "שונאי ישראל" ולבסוף "רשעים שהקב"ה ישמיד אותם, יהרוג אותם". בהמשך, ריכך והבהיר שזו משימה שהוא מטיל על הקב"ה; לא על בני אדם, שהרי "אלימות חס ושלום".

המקביל ליצחק עמית

אין להתייחס לאמירות אלו בצקצוק שפתיים גרידא, כפי שאנו נוהגים באמירות קיצוניות שמשמיעים, למשל, פוליטיקאים אלו נגד אלו. הרב דוד יוסף הוא נשיא בית הדין הרבני הגדול. הוא המקביל, במשפט הדתי, לשופט יצחק עמית, נשיא בית המשפט העליון. היינו, מי שעומד בראש הארגון המשפטי-דתי העליון במדינה קורא למלחמה במי שעומד בראש זה המשפטי-אזרחי העליון במדינה. הכרזת המלחמה איננה עוסקת בנושא קונקרטי; מטרתה וכוונתה היא לפגוע בלגיטימיות של המוסד הממלכתי השיפוטי המקביל, על מנת לשנות את הרכבו, סמכויותיו ופסיקותיו. שוו בנפשכם איזו סערה היתה פורצת לו הנשיא עמית היה קובע שהרב הראשי לישראל הוא חצוף, מופקר ואויב של מדינת ישראל.
פרופ' ידידיה שטרןפרופ' ידידיה שטרןצילום: אוליבייה פיטוסי
להתפרצות של הרבנים הראשיים יש שקיעי עומק: אביהם, הרב עובדיה יוסף ז"ל, כמו גם רבנים רבים אחרים, קבע שבתי המשפט הישראליים, הם "ערכאות של גויים". אלו מילות קוד שמשמען הן שאסור לפנות אליהם וכפי שפוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך "כל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע". זו הכרעה הלכתית-תרבותית מוקשה, לשון המעטה: הפסיקה שאוסרת על התדיינות בפני ערכאות של גויים נקבעה, כמובן, בעת שהיינו בגלות. כיצד ניתן להתעלם מהמעבר מתנאי קיום של קהילת מיעוט יהודית - שמבקשת להתבדל מהסביבה הגויית הדומיננטית וממערכת הערכים שלה - אל תנאי קיום של מדינה ריבונית שהיהודים הם רוב מוחץ בה, שהנורמות שעל פיהן היא דנה מתקבלות בכנסת ישראל, שרוב השופטים בה הם יהודים, שליד דוכנם מוצב דגל כחול לבן וסמל המנורה? האם אלו "ערכאות של גויים"?
דחיית הדיון בבג"ץ לא היתה יוצרת שום מצב של פיקוח נפש. מנגד, אמירות מתלהמות, הקוראות ליציאה למלחמה, של העומדים בראש מערכת המשפט הדתית-ממלכתית נגד העומדים בראש מערכת המשפט האזרחית-ממלכתית, עולות כדי פיקוח נפש לאומי.
פרופ' ידידיה שטרן הוא נשיא JPPI – המכון למדיניות העם היהודי ופרופ' (אמריטוס) למשפטים באוניברסיטת בר-אילן