הסגר בדיר אל אסד בעקבות נגיף הקורונההסגר בדיר אל אסד בעקבות נגיף הקורונה
ארכיון
(צילום: דוברות המשטרה )
שרים נכבדים, חברים יקרים.
היום אתם עומדים להחליט על הטלת סגר ואתם אומרים שזה יסייע לבלום את שרשרת ההדבקות. כבר היינו בסיפור הזה ומגפת הקורונה חזרה ביתר שאת. מהסגר הראשון יצאנו בלי שום היערכות שתמנע את הגל השני. בתי החולים נותרו בתת-תקציב ומספר הרופאים והאחיות לא הוגדל משמעותית. לעומת זאת את נזקיו הנוראים של הסגר הראשון קל מאוד למדוד: במובטלים, במוזנחים, במיואשים, בעוני, במתאבדים. כן רבותיי, במתאבדים. אני לא רוצה להיכנס לפרטים. את זה תעשה בוודאי ועדת החקירה שתקום לבדוק את המחדלים שלכם.

אז דקה לפני שאתם מחליטים שוב על הגזירה הנוראה הזו, תנו לי להשמיע את קולו של ג'קי (30), מהתחנה לשטיפת מכוניות בסוף הרחוב שלי. אתם רוצים שהוא שוב ישבית את העסק שלו. איך לדעתכם הוא אמור לפרנס את משפחתו ולהחזיר את ההלוואות שלקח לשם פתיחת המקום? אתם רוצים שיפנה לשוק האפור? לעבריינים? והוא לא לבד. למה גם בעלי המסעדות ובתי הקפה, שרובם ככולם עברו לתצורת עבודה באוויר הפתוח, צריכים לפשוט את הרגל?
והכי נורא - מה ההיגיון שאנשים יחויבו להישאר בדירותיהם הקטנות, בתא לחץ נפשי מטורף, במקום שיאפשרו להם לפרוק עצבים ולהוציא מרץ באזורי אוויר פתוח מרווחים כמו חופי הים וטיולים בטבע?
אתם, שרים יקרים, יושבים לכם ומדברים על סגר כשלרובכם דירות נעימות ומרווחות ומשכורותיכם נכנסות לחשבון הבנק כמו שעון. כן סגר, לא סגר - מבחינה כלכלית אין לכך משמעות עבורכם. אבל בחוץ יש ציבור, אנשים בשר ודם, שכורעים תחת מהלומת פטיש חמשת הקילו שאתם עומדים להנחית עלי ראשיהם. אין לכם מושג כנראה על הלחצים הנפשיים הבלתי אפשריים שהסגר יוצר. על מקרי אלימות במשפחה שמגיעים לממדים מפלצתיים. על אנשים שמאבדים הכל וחשים שאין להם מה להפסיד ושמוות הוא המוצא היחיד שנשאר.
נערכים לסגר בשוק מחנה יהודה
(צילום: משה מזרחי, שחר גולדשטיין)

למה להחליט על סגר ולא להשקיע את כל המאמצים היכן שבאמת צריך? אתם מזהים מוקדי תפילה או חתונות בתוך חללים צפופים וסגורים? נא טפלו במפרי החוק ביד תקיפה עם קנסות ללא אפשרות ערעור. נכון שהציבור הישראלי אינו ממושמע ולרוב מזלזל, אבל אם האכיפה תהיה נמרצת במיוחד, ואנשים יחושו את זה בכיסם, הם יתיישרו. בערים אדומות ובשכונות אדומות - הקפידו במיוחד. ממשו את תוכנית הרמזור של פרופ' רוני גמזו, בגרסתה המקורית, לפני שהפוליטיקאים התחילו לכרסם בה ולערער אותה.
אתם חוששים שבתי החולים יקרסו? קדימה, תטילו על הצבא להרים באופן מיידי כמה בתי חולים שדה לטיפול בחולי קורונה (רק המקרים הקשים יגיעו ליחידות ההנשמה בבתי החולים הקבועים). זה לא יהיה פשוט, ואני חלילה לא מזלזלת בצורך בידע מקצועי-רפואי שיחייב הכשרה דחופה של כל הרופאים הצבאיים לשם כך, אבל זה אפשרי. ובוודאי שהצבא יוכל לספק, על בסיס חייליו, כוח עזר לבתי החולים המיוחדים האלה. עד יעבור זעם.
אז כן, סגר זה אולי פתרון קל לביצוע לעומת פעולות אכיפה נרחבות והקמה מיידית של מערך רפואי ייעודי באמצעות הצבא. אבל אלה הפתרונות המתבקשים. ובכל מקרה עדיפים על מהלומת הפטיש-סגר הנוראה.
ומילה ליעקב ליצמן, אריה דרעי ושאר מנהיגי ורבני הציבור החרדי: הציבור שלכם הוא הכי ממושמע בארץ, כשאתם רוצים. בכל בחירות הם הולכים כאיש אחד להצביע לאן שאתם מורים להם. גם בקורונה הם יפעלו כך אם תורו להם כיצד, אם תסבירו להם את הסכנות ואם תתנו דוגמה אישית. אבל אתם מוליכים אותם שולל, משדרים מסרים כפולים, לא משתלטים על חצרות רבנים גחמניים. עצוב. והכי עצוב שאין בנמצא מבוגר אחראי שבאמת אכפת לו מאיתנו.
נ.ב. ביבי יקר,
כל הכבוד על ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין. אבל עצה קטנה: אולי כדאי שתודיע שאתה מוותר על כל הטררם בוושינגטון כדי לחסוך את העלויות הענקיות שכרוכות בהטסה והשהיה שם, ואת הכסף שייחסך תעביר לארוחות חג או לכל עזרה נדרשת לאלו שעולמם חרב עליהם במגפה. כמו שכל החוזים הכי גדולים נחתמים בימים אלה בשיחות זום, גם פה אפשר לפעול לפי המודל כזה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com