המילה שאתם מחפשים היא ניתוק. גם אם זונחים לרגע את עוצמת האיוולת של ביטול חובת הסבירות. גם אם מניחים בצד את השמחה לאיד בממשלה, מצילומי הסלפי הצוהלים שלאחר ההצבעה ועד להצעות חוק קיצוניות שחברי הקואליציה המשיכו להגיש בעודם מתענגים בסדיסטיות על כאבי רוב הציבור; עדיין, המילה המרכזית היא ניתוק.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
לדוגמה, שר שקיים בשבוע שעבר פגישה עם פעילים מהמחאה, זו ששוטפת את המדינה כבר חודשים. הוא היה שרוי במין תחושת ביטחון כזו; עוד מעט, אחרי אוגוסט, הוא אמר, הסערה תחלוף. לא יהיו חוקים. נחזור כולנו לעבוד יחד. הוא כלל לא הבין; לא את קבוצות הוואטסאפ שקורסות מרוב זעם ורצון למרוד, הרופאים שבודקים הגירה, הסטארטאפיסטים שמדווחים על בריחת משקיעים; בעיקר תחושת ניכור גוברת כלפי המשטר החדש.
או פגישה אחרת, עם שר אחר; כאשר אחד מהנוכחים בפגישה הזכיר את שקמה ברסלר, מהדמויות הבולטות בהפגנות, אם לא הבולטת מכולן, השר הימהם ועצר. מי זו, הוא שאל. זו לא הייתה הצגה ולא מדובר בשר חרדי. לא היה לו מושג. והיה שר שלישי, שנפגש עם אנשי הייטק. הם הטיחו בפניו שבישראל לא תישאר בתוך כמה חודשים תעשיית סטארט-אפ של ממש. "תישארו פה רק עם מרכזי פיתוח, בקושי", אמרו לו. לפי מבע פניו, הם הבינו שהפגישה צריכה להיעצר לרגע, כדי שיסבירו מה זה חברות הזנק, בעצם, ומהו ההייטק הישראלי.
הניתוק של השרים מסביר את הפתעתם אל מול ההודעות האגרסיביות והעצובות של סוכנויות הדירוג על מדינת ישראל, רגע אחרי ביטול חובת הסבירות. יזם הייטק, אחרי קריירה זרועה בהצלחות, ועם סטארט-אפ חדש ומבטיח, סיפר לי מה קרה 48 שעות לאחר ההצבעה: הוא קיבל מייל ממשקיעה שהודיעה לו שלא תגיע עוד לישראל. זו הגישה כרגע לישראל, כפי שאמר לי אדם מתעשיית ההון סיכון - היא Toxic בשל ממשלתה. רעילה. אלה לא אגדות, ולא הפרזות. כל מה שצריך הוא להביט בשער השקל, או בדרך שתיק הפנסיה של רוב הישראלים ספג מכה קשה בחצי השנה האחרונה.
הניתוק הוא כללי, חסר מעצורים. עד רגע זה, שרי הממשלה טרם תבעו וטרם קיבלו דיווח מלא וישיר מהרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר על הפגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל. נכון לכתיבת שורות אלה, הקבינט הביטחוני לא קיבל סקירה כזו אף הוא, וראש הממשלה לא כינס אותו לדון בהתפתחויות הדרמטיות ביותר בתולדות צבא המילואים מאז קום המדינה. בקשת הרמטכ"ל להיפגש עם ראש הממשלה טרם ההצבעה נדחתה; ביבי אמר שקיבל את הדיווחים משר הביטחון גלנט.
אני אוהב אותם, אומר שר הביטחון על המילואימניקים והמתנדבים למילואים, את כולם. לא משנה מה דעותיהם. וחשוב מכך - אני זקוק לכולם כדי להביס את האויב במלחמה. כל עוד אני פה, הוא הבטיח לאנשי המילואים, תהיה פה דמוקרטיה. לא תקום דיקטטורה. אני מבין את החששות, אבל דמוקרטיה היא תנאי לביטחון הלאומי.
השבוע השמעתי את המסר שלו בפני אחד המילואימניקים האלה, מיחידה מיוחדת. הוא החליט כמו רבים מחבריו להפסיק להתנדב. המילואימניק לא התרשם: "אם זקוקים לכולם, לא מתחילים בתהליך של מחיקת הדמוקרטיה. אין צבא העם בלי חירות העם. ואנחנו לא יכולים לסמוך על זה שהמעצור בפני דיקטטורה זה גלנט, איש טוב ככל שיהיה. צריך מוסדות ולא אנשים. אבל בוא נעזוב את כל זה. ראית את הכותרות בעולם על ביהמ"ש העליון? על הדרך שהממשלה לקחה חלק מכוחותיו? הרי זה חושף אותי ואת החברים שלי לאפשרות של צווי מעצר מהאג. מה שהגן עלינו הוא ההבנה שמערכת המשפט פה חזקה ועצמאית". הוא צודק שאחד הטיעונים המרכזיים שהועלו בידי משפטנים בכירים, בהם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, הוא שה"רפורמה" מנתצת את יוקרת בג"ץ, "כיפת הברזל" של הלוחמים מול חקירה פלילית בינלאומית.
שרי הממשלה, כמובן, לא ניהלו כל דיון בעניין.
ביום ההצבעה בכנסת עשה גלנט סיבובים במליאה בניסיון אחרון, מצולם מאוד, לנסות להביא לפשרה. הפרטים על הדינמיקה מרתקים, אבל בעיניי עשויים להסתיר את השורה התחתונה: ניסיון הפשרה נכשל לגמרי, כמו האחרים. הממשלה מתקדמת עם חקיקות יוצאות דופן בנזקיהן.
בין גלנט שהתרוצץ בין גנץ, לפיד ודרעי, בעודו מנהל ריב מצולם עם יריב לוין, ישב ראש הממשלה נתניהו. עיניו הביטו אנה ואנה, בין לוין ובין שר הביטחון המתריע. כמה קל היה לו לשגר ח"כ לשולחן היו"ר ולבקש שישתמש בסמכותו ויוציא את המליאה להפסקה קצרה בין ההצבעות. לתת קצת זמן, שלא מול מצלמות הטלוויזיה, בניסיון להשיג פשרה. אך הסתייגות אחר הסתייגות, ההצבעות דהרו. הוויכוח ניטש. ניסיון הפשרה לכאורה נדון. שר הביטחון לחץ, הפציר. גנץ ולפיד הביעו גמישות. אך ביבי לא עשה דבר. לא באמת. לבסוף, הרשה לאדונו או משרתו, יריב לוין, להרוג את היוזמה לגמרי. כל חברי הקואליציה קיבלו עליהם את הדין. למחרת הם הופתעו מהתגובה הכלכלית. הם עוד יופתעו הרבה.
מנותקים עליך ישראל.
דווקא בימים אלה מעניין להביט בסקר שיזמה עמותת "דרך שירה בנקי" שעוסקת בקידום מתינות בזירה הציבורית. העמותה קרויה על שמה של הנערה בת ה־16 שנרצחה בידי מחבל יהודי במצעד הגאווה. הוא מעלה תוצאות מעניינות בנוגע לפוליטיקאים שנתפסים כמעודדים מתינות ואחדות - ואיך הדברים שונים בין מצביעי הקואליציה והאופוזיציה.
בראש הרשימה, אין הפתעות. חילי טרופר מקבל בקלות את המקום הראשון; לולא גילו הצעיר, טרופר כבר היה מועמד מתבקש לנשיאות. אחריו מגיע יואב גלנט, שנהנה מהילת הביטחון וזכה לנקודות במרכז-שמאל בשל התנהלותו מול ההפיכה. משה ארבל, בני גנץ ומנסור עבאס הם הבאים בתור. קפיצתו של עבאס לעמדה כזו, כמנהיג מפלגה שמצביעיה הם ערבים, יוצאת דופן. היא מעידה שכוחו לא פג עם מות ממשלת השינוי.
אחריהם, הרשימה הולכת ודועכת אל הפוליטיקאים המפלגים ביותר. המנצח המפוקפק הוא איתמר בן גביר. לא רק בגלל הקונצנזוס השלילי לגביו בקרב מצביעי האופוזיציה, אלא גם ובעיקר כי מצביעי הקואליציה הולכים ונוטשים אותו. הבאים אחריו הם מרב מיכאלי, יו"ר העבודה, אביגדור ליברמן, וכמובן גלית דיסטל אטבריאן. האחרונה מתיימרת להבין בהסברה; מה שהציבור קורא ממנה הוא בעיקר פלגנות וקיצוניות. לפיד, אגב, הוא הפוליטיקאי הכי מפלג בעיני מצביעי הקואליציה; מצד שני, הם גם גורסים שיריב לוין ושמחה רוטמן הם דמויות מאחדות למדי. שמואל רוזנר, עורך אתר "המדד", שערך את הסקר עבור העמותה, אומר ש"מצד אחד הנתונים מדכאים, כי אפשר לראות כמה הדירוג מקוטב, וכמה קשה לחלץ מישראלים תשובה עניינית, אבל מצד שני, באיזה אופן מוזר, הדירוג הסופי לא מופרך. לפחות מי שנמצאים למעלה הם באמת פוליטיקאים שיחסית שומרים על שיח מכובד ולא משסה".
שוחחתי עם אביה של שירה בנקי ז"ל, אורי. שאלתי אותו מה הטעם לאור תחושות הייאוש מפשרה. "אנחנו מבקשים למשוך תשומת לב לתכונה החמקמקה הזו של פשרנות, מתינות - תכונה שלא מוערכת אצל פוליטיקאים ופעמים רבות דוחקת אותם לאחור", אמר בנקי. "דווקא בימים אלה חשוב לדבר על מתינות. הדרך היחידה לשכנע היא בדיון אמיתי. הטחת האשמות בסוגיית 'מי התחיל' לוקחת אותנו לדיונים היסטוריים מהסזון ואלטלנה דרך ההתנתקות ועוד - מאוד מעניין ומאוד לא פרודוקטיבי. לכן גם כשכואב וגם כשכועסים ונעלבים ונפגעים אין לנו ברירה אלא לדבר. רצוי שנעשה את זה בנימוס וננסה, גם ובעיקר, להקשיב".
בשעתו הבטחתי לשמר את המסורת של מאיר שלו ולהזכיר בעמודים אלה מפעם לפעם הישגים של נבחרות הנוער בתחרויות מדעיות ברחבי העולם. הנה עדכון ממאורעות השבועות האחרונים.
בשבועיים האחרונים התקיימו ארבע אולימפיאדות בינלאומיות לנוער - ביולוגיה, מתמטיקה, פיזיקה וכימיה, כמו גם האולימפיאדה האירופית לבנות במדעי המחשב. בסך הכל, הנערות והנערים הישראלים חזרו הביתה עם 13 מדליות כסף ושמונה מדליות ארד. איתמר ניר, תלמיד קריית חינוך דה שליט בעיר רחובות, חזר מאולימפיאדת המתמטיקה ביפן עם מדליית זהב. גם בימים הקשים הנוכחיים, הנערות והנערים האלה מספקים גאווה ונחמה.
