רוחות המלחמה שעדיין נושבות בציר שבין טהרן לוושינגטון, לצד הטיפוס בסולם האיומים משני צדי המתרס, מזכירים לנו פעם נוספת פער קריטי בין מזכר ההבנות המחורר שנחתם רק לפני חודש, לבין היכולת המועטה שלו להשפיע בשטח על הקו הלוחמני והבלתי-מתפשר של משטר האייתולות בהובלת משמרות המהפכה.
הפגנות בעיראק נגד המלחמה בין ישראל, ארה"ב ואיראן
המלכוד הגיאופוליטי שבו נמצאת המערכה האזורית כעת ממחיש ביתר שאת את מה שישראל ומדינות המפרץ הבינו מהרגע הראשון: כל הסכם שלא יבטיח את נטרול יכולתה של איראן לאיים בנשק גרעיני ובטילים בליסטיים, ולא יכלול פתרון הוליסטי לקטיעת גרורותיה האלימות בלבנון, בעיראק ובתימן - כמוהו כניתוח כירורגי רשלני המשאיר את נגע הקיצוניות על כנו.
הפרוקסיז כשיטת "הפרד ומשול"
בכל הנוגע לזרועות הטרור של איראן (הפרוקסיז), די להביט בביטחונם העצמי הגובר של החות'ים בתימן ושל המיליציות הפרו-איראניות בעיראק כדי להבין שנדרש טיפול שורש רדיקלי מול זרועות התמנון האזוריות. התנהלותם הרברבנית של החות'ים, שממשיכים לנצל את מרחב הים האדום ובאב אל-מנדב לצרכיהם ואף הכריזו לפני כשבוע על הטלת מצור ימי על סעודיה, לצד שיגורי הכטב"מים הרציפים של המיליציות השיעיות מעיראק לעבר מדינות האזור - מעידים על שימוש ציני ומתוחכם של המשטר בטהרן בעושי דברו כדי לייצר אסטרטגיית "הפרד ומשול".
איראן מנצלת את האינטרס הכלכלי המיידי של הנשיא טראמפ לפתור קודם כל את משבר הורמוז, גם אם הדבר בא על חשבון טיפול שורש דחוף בבעיות היסוד האזוריות. במקביל למשיכת הזמן והשיח לתועלתה, היא ממשיכה לפעול לאיחוי טבעת החנק האזורית שמייצרים עבורה שלוחיה.
לצד הפעילות החות'ית, גם בפעילותן של המיליציות הפרו-איראניות בעיראק ניכרת עליית מדרגה משמעותית. הבוקר הודיע פיקוד המרכז של ארה"ב (סנטקום) כי תקף, בשיתוף פעולה עם כוחות סעודיים, מטרות של המיליציות בעיראק. תקיפה זו מגיעה אחרי מתקפת ירי כטב"מים משטח עיראק לעבר סעודיה, שעוררה מבוכה מדינית עמוקה עבור בגדאד. הזעם הסעודי השתקף היטב בהודעת הגינוי החריפה על הירי, שבה קראה הממלכה לעיראק לנקוט צעדים מידיים שיבטיחו שתקיפות כאלו משטחה לא ישנו.
מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה ואיחוד האמירויות, חוו על בשרן את נחת זרועם של הכטב"מים של איראן ושל עושי דבריה. הדבר קיבל משנה תוקף באירועי הירי האחרונים מעיראק
הגינוי גרר חקירה עיראקית מהירה, בניסיון למנוע משבר דיפלומטי חריף רגע לפני ביקורו המתוכנן של ראש הממשלה העיראקי החדש בממלכה - קשרים כלכליים ומדיניים שעיראק מעוניינת מאוד לשמר. לצד השיגורים לכיוון סעודיה, בשבועיים האחרונים היו אירועי ירי נוספים משטחי עיראק שכללו שיגור כטב"מים לשטח ישראל שיורטו בגבול ירדן, ויירוט כטב"ם נפץ סמוך לשדה התעופה בארביל שבחבל הכורדי בצפון עיראק - שבוע בלבד לאחר שיגורם של למעלה מ-20 כטב"מים לעבר אותו מרחב. בנוסף, יורט כטב"ם שכוון לעבר משולש הגבולות ישראל-סוריה-לבנון באזור החרמון.
נתוני הירי הנרחב שבוצע בשבועות האחרונים מאדמת עיראק מעידים שהמיליציות לא מהססות לפעול באופן רב זירתי, באופן שמעמיד אותן כבעיה של האזור כולו ולא רק של ישראל.
ההזדמנות מעיראק
דווקא מתוך המציאות הזו בעיראק טמונה כעת הזדמנות פז לתנועת מלקחיים משולבת. מתקפת השיגורים, בפרט כלפי סעודיה, עשויה להיות הזדמנות להפעלת לחץ מסיבי משולב של וושינגטון ושל מדינות המפרץ על השלטונות בבגדד להעלות הילוך בטיפול נגד המיליציות הפרו איראניות בשטחם.
חוליה מרכזית בצומת הזה היא ראש ממשלת עיראק החדש, עלי א-זיידי. מאמצי התיווך שמשקיע הטכנוקרט הצעיר בין ארה"ב לאיראן נובעים מרצונו להתקרב לממשל טראמפ ולאותת לבית הלבן על נכסיותו האסטרטגית, ובפרט כשברקע עומדת הדרישה המתמשכת של ארה"ב מהשלטונות בבגדאד לפעול לפירוק המיליציות הפרו-איראניות מנשקן.
חשוב לציין כי מיליציות אלו פועלות תחת ארגון גג בשם "אלחשד אלשעבי" ("הגיוס העממי"), שקיבל מעמד חוקי ותקציבים מהמדינה העיראקית. בשנת 2016 אף חוקק בפרלמנט העיראקי חוק שהעניק לארגון מעמד של זרוע ביטחון רשמית. הדומיננטיות השיעית במפתח העדתי בעיראק שלאחר עידן סדאם, והייצוג הנרחב של המיליציות בפרלמנט, לצד התגברות המתחים הפנימיים הנובעים מהפערים העדתיים בין הסונים, השיעים והכורדים - כל אלו הובילו לאחיזה נרחבת של המיליציות השיעיות במדינה, כמעט ללא אתגר משמעותי מצד השלטון.
מנגד, בשנים האחרונות גוברת הביקורת הפנימית על פעילות המיליציות. ביקורת בולטת כזו משמיע מחנהו של המנהיג השיעי מקתדא א-סדר, הקורא לפירוק המיליציות מנשקן ומחזיק בקו לאומי עיראקי שמעוניין בצמצום ההשפעה האיראנית. גם הסמכות השיעית העליונה בעיראק, האייתוללה עלי סיסתאני, תומך בחיזוק מוסדות המדינה והכפפת הנשק אליהם.
לחצים פנימיים אלו, לצד ניסיונות התמרון הבינלאומיים והאזוריים של הממשל בבגדאד, מעידים על סבך מדיני שמצד אחד מייצר קרקע פורייה להמשך הפעלתנות האיראנית, אך מצד שני חושף גם סדקים. הדיווחים האחרונים על פעילותו הנמרצת של ראש הממשלה החדש א-זיידי מוכיחים כי הוא מצוי בדיוק בין הפטיש האמריקני לסדן האיראני. הדבר בא לידי ביטוי בביקורו בטהרן, שבמהלכו הציג מתווה להפסקת אש שנדחה על הסף, ולצד זאת בפגישתו בבית הלבן עם הנשיא טראמפ -פגישה שעוררה זעם רב בקרב מנהיגי המיליציות.
המקל והגזר המפרצי
סבך הלחצים הזה הוא בדיוק המקום אליו נכנסת ההזדמנות האזורית. מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה ואיחוד האמירויות, חוו על בשרן את נחת זרועם של הכטב"מים של איראן ושל עושי דבריה. הדבר קיבל משנה תוקף באירועי הירי האחרונים מעיראק, שזכו כאמור לתגובה מתואמת של ארה"ב וסעודיה.
רועי בנימיניהמפרציות מבינות היטב שעיראק ריבונית, יציבה וחופשיה מכבלים איראניים היא אינטרס ביטחוני ראשון במעלה עבורן. הפתרון טמון בשיתוף פעולה הדוק בינן לבין הממשל האמריקני, שיציב בפני בגדאד משוואת מקל וגזר ברורה. המקל: תג מחיר כלכלי ומדיני חד-משמעי. יש להבהיר לבגדאד שהמשך השתוללות המיליציות משמעותו סנקציות, בידוד מדיני ועצירה של השקעות אזוריות. הגזר: א-זיידי הוא בנקאי שמבין היטב את שפת המספרים. סעודיה והאמירויות יכולות להציע לו חבל הצלה פיננסי בדמות תמריצים כלכליים רחבי היקף שמסוגלים להחליף את התלות המשתקת בטהרן.
לחץ מתואם כזה לא רק יאלץ את עיראק לפעול בנחישות נגד המיליציות הסוררות, אלא עשוי לקרב את בגדד, צעד אחר צעד, אל חיקו של הציר הפרגמטי האזורי. בעוד איראן פועלת לסדר לטובתה את הקלפים ולהדק את האחיזה האזורית שלה, נוצר כעת חלון לשינוי אסטרטגי נגדי. שינוי זה יחייב את ממשלת עיראק לבחור צד, ואולי אף לאמץ גישה נחושה בהרבה נגד המשך הבחישה האיראנית בענייניה - לא רק כדי ליישר את ההדורים עם סעודיה וארה"ב, אלא קודם כל בשביל עצמה.
הכותב הוא ראש מחלקה במל"ל לשעבר ומומחה לנושאי מזרח תיכון ואפריקה
