לפני שבועיים התפרץ עו"ד ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת: "אל תאיים עלי", בתגובה למשהו שלחש על אוזנו ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר הוועדה. מה שהוא לחש לו, לפני הפרסומים, זה כי אם יפריע לו להוציא מהדיון חברת כנסת מהאופוזיציה – הוא ימצא עצמו מחוץ לוועדה.
והנה אתמול (ג') חזינו בכמה מראות דומים ומזעזעים. באותה ועדה, שדנה באותה הצעת חוק רדיקלית לחיסול - ולא פיצול - מוסד היועץ המשפטי לממשלה, חבר הכנסת משה סעדה איים על ד"ר עו"ד גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה – אתה יושב איפה שישבו סגן הפצ"ר שחשב שלעולם חוסן ותמצא עצמך באותו מצב כמוהם.
בחדר אחר במשכן, דנה הוועדה המיוחדת בראשות חברת הכנסת גלית דיסטל בהצעת החוק של שר התקשורת קרעי, עוד הצעת חוק רדיקלית שמשמעותה הרס עצמאות התקשורת בישראל, ושלא קיבלה את אישור היועצת המשפטית לממשלה לפני הנחתה על שולחן הכנסת.
ועדה זו, ראוי להזכיר, הוקמה במיוחד לאחר שחבר הכנסת דוד ביטן מהליכוד התנגד לקדמה בוועדת הכלכלה שהיא הוועדה המקצועית שדנה בחוקי תקשורת. כי מה שווה ועדה בכנסת אם אי אפשר לשלוט בה. בדיון, הסבירה היועצת המשפטית של רשות האסדרה עו"ד מיכל עקביה, בצורה מקצועית ורהוטה, את הפגמים ההליכיים שנפלו בהליך שקידם משרד התקשורת ברפורמת השידורים. בתגובה, יו"ר הוועדה האשימה אותה בשיוכים סוציו-אקונומיים עד למצב שבו עקביה אמרה שהיא מרגישה מאוימת.
בחדר אחר, בוועדת החוץ והבטחון של הכנסת, דנים בחוק ההשתמטות, חוק שברור לכל שלא יביא לשום שינוי ולא מתקרב כלל לספק את צרכי הצבא. יו"ר הועדה שהחליף את חבר הכנסת יולי אדלשטיין בתפקיד – שלא היה מוכן לקדם חוק שאינו שוויוני ושלא יספק את צרכי הבטחון (כי כאמור מה שווה ועדה שלא ניתן לשלוט בה) הרחיק מהדיון את עמרי רונן מאחים לנשק, משרת מילואים ואמר "הוא אצלי לא מדבר נקודה". כאשר חברת הכנסת מירב כהן ניסתה להגן על זכותו של רונן לדבר בוועדה ואמרה ״גם שר החינוך יואב קיש קרא לסרבנות. אני יושבת פה שעות ומנסה לנהל דיון ענייני. זו לא הכנסת של אבא שלך״, הרחיק היו"ר ביסמוט גם אותה.
שום דבר לא מקרי
כל האירועים האלו הם חלק ממהלך מתוכנן שמטרתו לספק מספר תכליות:
ראשית, להרתיע גופים חיצונים להגיע ולהתבטא. שמעתי כבר על לא מעט גופים בחברה האזרחית, בכירים לשעבר בשירות המדינה ובמערכת המשפט אשר נרתעים ללכת לכנסת, שהיא אמורה להיות "בית העם", כי הם רוצים להימנע מההתקפות הצפויות ומהיחס המשפיל. הרי ממילא הקואליציה לא באמת מתייחסת לדברי האורחים ולהערותיהם להצעות חוק, אז מדוע לעבור מסע השפלה פומבי ומצולם?
הפופוליסט הוא אנטי פלורליסט הסבור שמי שלא חושב כמוהו הוא, במקרה הטוב, אליטה מנותקת ומושחתת, ובמקרה הרע בוגד או אויב שיש להוציאו מ"העם"
שנית, להרתיע עובדי מדינה, יועצים משפטיים ומשרתי ציבור עצמאיים אחרים מלבטא את עמדתם המקצועית באופן חופשי. יש אפקט מצנן ועובד מדינה שספג התעמרות בעת דיון בוועדה יחשוב פעמיים לפני שידבר שוב בעתיד. אך זה הרבה מעבר, השפלה פומבית כזו נגד ה"דיפ סטייט" לכאורה, מקנה לחברי הכנסת הללו (או לכל הפחות כך הם סבורים ומקווים) נקודות בבייס הפוליטי. ולבסוף, ההתעמרות וההשפלה החוזרת והנשנית מטרתה להביא לפיטורי של עובדי ציבור מקצועיים ועצמאיים. כך ניתן יהיה למנות במקומם אנשים שיהיו נאמנים ועושי דברה של הממשלה. הרי אנשים ראויים, איכותיים, ובעלי חוט שדרה, לא יגיעו לשירות הציבורי במצב שכזה. איזה אדם שפוי מוכן לספוג יחס כזה?
שלישית, השתקת חברי האופוזיציה והוצאתם מהדיון היא כלי בידי השלטון לדכא ביקורת, ולסמן את חברי האופוזיציה כלא-לגיטימיים.
רביעית, העמקת הקיטוב וסימון אויבים. מטרתה של העלבת והשפלת מתנגדי השלטון או כל מי שמביע עמדה ביקורתית אינה רק השתקת ביקורת אלא סימון אויבים במסגרת שיח פופוליסטי המתיימר לייצג את העם האמיתי אל מול ה"אליטות המנותקות והמושחתות". סימון אויבים והעמקת הקיטוב הציבורי מצוין לשלטון, משני טעמים עיקריים: ככל שהקיטוב הרגשי עמוק יותר כך ההנהגה יכולה להתקדם במהלכים לריסוק הדמוקרטיה בלי לקבל ברקס מהבייס הפוליטי. כמו-כן, אנחנו בשנת בחירות וסימון אויבים מעולה לקמפיין בחירות. כפי שכתב המשפטן הגרמני קרל שמיט, שהיה המשפטן הבכיר של הנאצים עם עלייתם לשלטון: כל דבר בשדה הפוליטי מבוסס על ההבחנה בין ידיד לאויב – או שאתה איתי או שאתה נגדי. היות שאנחנו בשנת בחירות, המחזות הנוראיים שראינו בכנסת יחריפו וימשיכו ככל שנתקרב למועד הבחירות.
ד"ר יניב רוזנאיצילום: דניאל ישרחלק מהאשמה, יש לציין, מוטלת גם על ערוץ הכנסת שמהדהד את האמירות הכי קיצוניות ומקטבות בשביל קליק בייט. במקום ערוץ ממלכתי שמשדר את דיוני בית הנבחרים של המדינה, קיבלנו גוף תקשורת צהוב שמהדהד את האמירות הקיצוניות ביותר ובכך מתמרץ את נבחרי הציבור להקצנה.
לא מדובר רק בקץ הממלכתיות. בקצב הזה, לא יישאר דבר מאמון הציבור הנמוך במוסדות השלטון, ולא יובעו דעות נוגדות פרט לדעה הבוקעת מגרונו של השלטון. הפופוליסט הוא אנטי פלורליסט הסבור שמי שלא חושב כמוהו הוא, במקרה הטוב, אליטה מנותקת ומושחתת, ובמקרה הרע בוגד או אויב שיש להוציאו מ"העם". אנחנו דוהרים במהירות לאזורים מסוכנים. יהיה הרבה מאוד מה לתקן פה אחרי הבחירות. אני מקווה שיישאר מה לתקן.
פרופ' יניב רוזנאי הוא מנהל משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן.
