ההסגר הימי על איראן עוד לא בן יממה, וכבר כעת נושבות רוחות המו"מ מהמפרץ ומהבית הלבן. אתמול הודיע הנשיא טראמפ שהאיראנים התקשרו והם רוצים עסקה. ראש הממשלה בנימין נתניהו סיפר שקיבל עדכון מפורט על השיחות מסגן הנשיא ואנס; לאחר מכן פורסמו פרטים עליהן, ועל ההצעות האמריקאיות והתשובות של איראן.
יש היגיון רב במצור הימי על איראן. הבעיה היסודית שארה"ב מנסה לפתור כעת היא סגירת הורמוז. הרשתות החברתיות מלאות בניתוחים קטנים וגדולים שמסבירים כי הכלכלה העולמית איכשהו מתגברת על אובדן משמעותי של זרימת נפט וגז. משיחות עם גורמים באזור ומחוצה לו, זה לא ממש המצב. גם לא מדובר רק בדלקי מאובנים, אלא גם באספקת דשנים מסיבית שמגיעה מהמפרץ.
לאמריקאים הייתה שורת הצעות כיצד להפעיל לחץ על האיראנים. האגרסיביות ביותר היו כיבוש ממש של האי ח'ארג, או חיסול תעשיית הנפט האיראנית. אלה שני צעדים עם פוטנציאל לסבך אותם עמוקות במלחמה. הם בחרו בצעד מובהק ואלגנטי בהרבה, שיחד עם הפסקת האש מאפשר להם לאתחל את המלחמה למעשה.
הרי הנשיא אמר שוב ושוב שהקרב הוכרע ואיראן הפסידה. זו תפיסתו. מה נותר? הורמוז. לכן, אם האיראנים ממשיכים לייצא נפט (ולקבל על כך כמעט כפול תמורה!) - הם לא יכולים למנוע משאר העולם לעבור במצר. הם מצויים בהפרה של הדין הבינלאומי. והואיל וארה"ב הפסיקה להפציץ אותם, העמדה האמריקאית שאומרת "אם אתם סוגרים את המצר, אנחנו נסגור אותו לכם" – הגיונית. יש לה פוטנציאל נרחב לגייס מדינות נוספות שסובלות מהמצב בהורמוז.
האיראנים ניסו להשתמש בהורמוז כדי ללחוץ על אמריקה, אבל במובן מסוים זהו מקרה קלאסי של use it and lose it. מדינות באזור התחילו למצוא פתרונות אחרים, ולארה"ב יש מנוף חזק יותר, אם המצור על איראן אכן יהיה מלא. מצד שני, יש את סוגיית המחירים: הסגר ימי שחוסם כל תנועה בהורמוז יעלה את המחירים ברחבי העולם. התשובה של ארה"ב נעוצה בדברים שאמר אתמול טראמפ, על כיצד עברו בהורמוז יותר מיכליות שלשום מכל רגע אחר במלחמה. במילים אחרות, אמריקה מנסה לעשות לאיראן את מה שזו עשתה לעולם במשך יותר מחודש.
במקביל המו"מ למעשה נמשך. כרגע, זו תמונת המצב המסתמנת: איראן תסכים עקרונית להוצאת האורניום המועשר משטחה, או לדילול שלו על אדמתה כך שלא יהיה מועשר ברמות כאלה. היא גם מסכימה להפסיק להעשיר אורניום לזמן מסוים, אך מסרבת להסכים להפסקת העשרה בכלל. ארה"ב מוכנה להתפשר על הדרישה להפסקת העשרה טוטאלית - אלה הדיווחים - ולהציע 20 שנה. ברק רביד דיווח אמש כי איראן השיבה, לפי מספר מקורות, עם "מספר שנים חד־ספרתי". במילים אחרות, הוויכוח עוסק במחיר, לא בעיקרון - כמו הבדיחה המפורסמת על ג'ורג' ברנרד שו והדיאלוג שלו עם אישה מסוימת.
הנחת העבודה היא שהסכם כולל יפתור גם את סוגיית הורמוז - באורח מלא ומוחלט. לכאורה, בתמורה, איראן תקבל הפשרה של נכסים והקלה משמעותית בסנקציות.
מה נשאר? שתי הנקודות הקשות ביותר לישראל, אפילו יותר מהגרעין: תמיכתה של איראן בשלוחותיה האזוריות, ותוכנית הטילים הבליסטיים
מה נשאר? שתי הנקודות הקשות ביותר לישראל, אפילו יותר מהגרעין: תמיכתה של איראן בשלוחותיה האזוריות, ותוכנית הטילים הבליסטיים. במקרה הראשון, איראן בהפרה חד־משמעית של הדין הבינלאומי, ממשיכה לתמוך בארגוני טרור, מחיזבאללה ועד לחמאס דרך הג'יהאד האיסלאמי. במקרה השני, היא אינה חתומה על אמנה כלשהי בעניין הבליסטי ותוכל להמשיך לטעון שזו זכותה הריבונית ומדובר בנשק חוקי למהדרין. אין דיווחים ממקורות שונים אם הנושאים הללו עלו בכלל באיסלמבאד, מה הוצע, ואם יש הסכמות כלשהן.
בעבור ממשל טראמפ יש פה שילוש קדוש שיכול לסמן ניצחון במלחמה: פתיחה מוחלטת של הורמוז; הוצאת האורניום המועשר; והפסקת העשרה לתקופת זמן ארוכה ביותר – כזו שטראמפ יגיד ששקולה לנצח. הנשיא יוכל לטעון שזו תוצאה טובה בהרבה מהסכם הגרעין של אובמה, שאיפשר העשרה וכלל סעיף "סאנסט" שמסיר את ההגבלות כעבור עשר שנים. כאן, לפי עמדת הממשל, לא תהיה העשרה כלל למשך שנים רבות. עד אז, התקווה במערב היא שהמשטר ייפול או ישתנה מהותית.
