בבחירות 2008 לנשיאות ארה"ב בחר המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין בשרה פיילין כמועמדת להיות סגניתו. על הנייר המהלך נראה כהברקה של יועציו שהעלו את שמה. מקיין בן ה-72 היה זקוק לדמות צעירה ונמרצת לצידו מול ברק אובמה בן ה-47. פיילין בת ה-44, מושלת אלסקה, סגנית מלכת יופי בעברה וציידת צבאים נלהבת נתפשה כזריקת נעורים מושלמת.
ואז הגיעה שורת התבטאויות שעוררו גיחוך בציבור האמריקני, אחת מהן בריאיון שלה לקטי קוריק מ-CBS. פיילין נשאלה לגבי העיתונים שהיא קוראת והשיבה: "את כולם, כל אחד מהם היה מונח לפניי בכל השנים האלו". קוריק ביקשה שתציין את אלה המועדפים עליה והמושלת לא הצליחה להיזכר באף שם. פיילין הפכה ללעג ולקלס בתוכניות הסאטירה ופרשנים טענו כי חיבלה במרוץ של מקיין.
פיילין הייתה האישה השנייה שהתמודדה לתפקיד סגנית נשיא ארה"ב. הראשונה הייתה ג'רלדין פררו, לצידו של המועמד הדמוקרטי וולטר מונדייל בבחירות 1984. גם כאן נכשל הצמד הזה במרוץ, כך שההיסטוריה הפוליטית האמריקנית לא האירה פנים לזיווגים בין שני המינים.
נאום בניצחון של קמלה האריס
(צילום: רויטרס)
ב-2016 זכתה הילרי קלינטון במועמדות המפלגה הדמוקרטית לתפקיד הנשיא. דונלד טראמפ טען שבחירתה נובעת מסיבות של העדפה מתקנת: "הקלף היחיד שלה בזירה הפוליטית הוא הקלף הנשי. אם הייתה גבר, הייתה זוכה ב-5% מן הקולות בלבד". קלינטון קיבלה כשלושה מיליון יותר מטראמפ, אבל הפסידה בשיטת האלקטורים.
לקראת בחירות 2020 החליט ג'ו ביידן החליט לבחור בקמלה האריס כמועמדת לסגנית הנשיא לאחר דיונים בצוותי חשיבה וסקרי עומק. מה שנבדק כנראה היו גם עמדות הנשאלים לגבי בחירת אישה שעשויה להחליף נשיא בן 78 באמצע הקדנציה, מסיבות בריאות. האם היא תוכל להתמודד עם אחד המשברים הרפואיים והכלכליים הקשים בהיסטוריה האמריקנית?
יכול להיות שהפרסומים על הצלחתן במאבק בקורונה של נשים, המכהנות כראשות ממשלה, תרמו גם הם להחלטה הזו. השמות המוזכרים: ראשת ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן, נשיאת טייוואן טסאי אינג-ון, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, וכן מדה פרדריקסן מדנמרק, סאנה מרין מפינלנד וארנה סולברג מנורבגיה, כולן שיטחו את עקומות הקורונה במדינותיהן. מולן בולטים הכישלונות במדינות ענק שבראשיהן עומדים גברים שנתפשים כ"חזקים", כמו דונלד טראמפ, בוריס ג'ונסון וז'איר בולסונארו.
אומה קמבמפטי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רידינג בבריטניה, וסופרייה גריקיפאטי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ליברפול, השוו נתונים בין 194 מדינות בדרך הטיפול שלהן בקורונה. לשם כך הi לקחו בחשבון גורמים כמו גודל האוכלוסייה, תוצר מקומי גולמי, הוצאות בריאות, שוויון בין המינים ומספר האנשים המבוגרים המתגוררים בהן. במחקר, שפורסם בסוף אוגוסט השנה, נמצא כי מדינות בהנהגת נשים התמודדו טוב יותר עם הנגיף. לא רק שיעורי ההדבקה היו בדרך כלל קטנים יותר; אלא גם שיעורי המתים היו נמוכים באופן ניכר.
לפי ממצאי המחקר נראה כי מנהיגות נשים ניגשות למשבר בראייה שהצלת חיים קודמת לכלכלה והן משתמשות יותר באינטליגנציה רגשית והבעת הזדהות ואמפתיה עם מה שעובר על הציבור (צריך לקחת בחשבון, כמובן, כי נתוני המגפה משתנים כל הזמן וכי נשים עומדות בראשות פחות מ-10% ממדינות העולם ו-4% מהאוכלוסייה שלו - מדגם קטן מכדי לספק מובהקות סטטיסטית).
חרף ההסתייגויות האלו, המחקר הזה - ופרסומים אחרים ברוח דומה - משנים את השיח הציבורי ביחס למנהיגות פוליטית של נשים. השאלה אינה עוד אם נשים יכולות לנהל מדינות כמו גברים, אלא אם הן עושות זאת טוב יותר מהם.
משברים גדולים גם מולידים מנהיגים גדולים, כמו במקרה של הנשיא פרנקלין רוזוולט, שהתמודד בשנות ה-30 עם התמוטטות הכלכלה. רוזוולט יישם "עסקה חדשה" (ניו דיל) עם העם האמריקני ופנה אליו בכמה אמירות מונומנטליות, המפורסמת שבהן היא ש"הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו".
המשבר הרפואי והכלכלי של הקורונה הוא בסדר גודל היסטורי שאינו נופל מהשפל הכלכלי שפרץ ב-1929. יהיו לו השלכות רבות על התנהלותן של מדינות וחברות אנושיות. ראשי מדינות יישפטו על דרך הטיפול שלהם במגפה כמרכיב מרכזי ביכולת ההנהגה שלהם. וגם, עולה האפשרות שהקורונה מסמנת את המהפכה במעמדן של נשים בפוליטיקה.
ייתכן שזה מה שעומד להתרחש במקרה האמריקני. ביידן והאריס, אם ייטיבו לטפל במצב הקשה שהותיר להם טראמפ, יזכו להילת מנצחים. הנשיא הנבחר יסתפק, ככול הנראה, בתקופת כהונה אחת בשל גילו המתקדם וסגניתו תהייה מועמדת טבעית להיות הנשיאה הראשונה בארה"ב. אולי הוכחה נוספת כי עידן הקורונה הביא להתייחסות שונה לגבי נשים מנהיגות.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
