מעטים הפוליטיקאים בחברה הערבית שהעזו לערער באופן כה עמוק על כללי המשחק כפי שעשה מנסור עבאס. אפשר להסכים עם דרכו ואפשר לחלוק על עמדותיו אבל קשה להתעלם מן האומץ הפוליטי שנדרש ממנו כדי להציע תפיסה אחרת של מקומה של החברה הערבית בפוליטיקה הישראלית.
עבאס. פרגמטיות אינה צריכה לבוא על חשבון זהות
(צילום: ריאן פרויס)
עבאס ביקש לשנות פרדיגמה: לא להסתפק במחאה מבחוץ, אלא לחתור להשפעה מבפנים, לא להיות רק מי שמצביע נגד הממשלה, אלא גם מי שמסוגל להיות שותף בהקמתה, לא להסתפק בייצוג, אלא לתרגם כוח אלקטורלי לכוח פוליטי, וכוח פוליטי להשפעה ממשית. זו איננה רק פרגמטיות, זו תפיסה אחרת של אזרחות פוליטית.
חברה המהווה כחמישית מאזרחי המדינה לא יכולה להשלים עם מצב שבו קולותיה נספרים ביום הבחירות, אך נציגיה מודרים ביום שבו מרכיבים ממשלה. היא צריכה להיות סביב שולחן קבלת ההחלטות, בוועדות המרכזיות, במוקדי התקציב ובכל מקום שבו מעצבים מדיניות וקובעים את סדרי העדיפויות של המדינה.
במובן הזה עבאס כבר רשם הישג משמעותי. הוא הוכיח שמפלגה ערבית יכולה להיות חלק מקואליציה, לשאת באחריות ולהשפיע. לא פחות חשוב מכך, הוא תרם לשבירת התפיסה שלפיה שותפות ערבית בשלטון היא דבר בלתי אפשרי או בלתי לגיטימי.
אופציית סגלוביץ'
גם האפשרות לשילובו של יואב סגלוביץ' במסגרת פוליטית שמוביל עבאס היא, בעיניי, צעד אמיץ נוסף ומנפץ מוסכמות. במשך שנים שאלו האם ערבי יכול להשתלב במפלגה ציונית. מדוע שלא נשאל גם את השאלה ההפוכה: האם יהודי ציוני יכול להשתלב במסגרת פוליטית ערבית?
אם מהלך כזה יתממש מתוך כבוד הדדי לזהויות, יהיה בו מסר חשוב: שותפות אינה רחוב חד סטרי. סגלוביץ' אינו צריך לוותר על זהותו ועל השקפת עולמו כדי להיות שותף של ערבים, בדיוק כפי שעבאס ואנשיו אינם צריכים לוותר על זהותם הערבית והפלסטינית כדי להיות שותפים של יהודים.
אסור שהצלחתו של עבאס, אפילו שלא במתכוון, תסייע לבסס חלוקה בין "ערבים לגיטימיים" שאיתם מותר להקים ממשלה לבין אחרים שניתן להמשיך להדיר
דווקא בנקודה הזאת טמון גם האתגר הגדול של עבאס. הפוליטיקה הישראלית מציבה שוב ושוב בפני החברה הערבית מעין מבחן קבלה למועדון הלגיטימיות: מי הוא הערבי שאיתו "מותר" לשבת, ומי הערבי שאותו מותר להחרים, מי "פרגמטי" ומי "קיצוני", מי עבר את מבחן הכשרות ומי נשאר מחוץ לגדר.
דיכוטומיה מסוכנת
אסור שהצלחתו של עבאס, אפילו שלא במתכוון, תסייע לבסס חלוקה בין "ערבים לגיטימיים" שאיתם מותר להקים ממשלה לבין אחרים שניתן להמשיך להדיר. הישגו ההיסטורי לא יימדד רק בכך שהוא עצמו קיבל כרטיס כניסה, אלא בשאלה האם הוא הצליח להרחיב את גבולות הלגיטימיות עבור החברה הערבית כולה. לגיטימיות אזרחית איננה פרס על התנהגות טובה.
האזרחים הערבים אינם צריכים להוכיח בכל מערכת בחירות מחדש שהם ראויים להשתתף במשחק הדמוקרטי. זכותם להיות חלק מקבלת ההחלטות נובעת מאזרחותם, לא ממידת הנוחות של עמדותיהם עבור הרוב היהודי.
ולכן פרגמטיות אינה צריכה לבוא על חשבון זהות. אפשר להיות פרגמטי וזקוף קומה. אפשר לנהל משא ומתן, להגיע לפשרות, להצטרף לקואליציה ולקדם תקציבים - ובה בעת לשמור על הזהות הלאומית, על הנרטיב, על הזכות להביע עמדה גם ביחס לסוגיה הפלסטינית ועל התביעה לשוויון אזרחי ולאומי.
שותפות אמיתית אינה דורשת מן השותפים להיות דומים. להפך: היא נבחנת ביכולת שלהם להיות שונים, ולעיתים אף לחלוק באופן עמוק, ובכל זאת להכיר זה בלגיטימיות של זה.
וזה מחייב גם להרחיב את תפיסת ההשפעה הערבית מעבר לתקציבים. האזרחים הערבים אינם רק ציבור הזקוק לתקציבי חינוך, תעסוקה, דיור ומאבק בפשיעה. הם שותפים בעיצוב דמותה של המדינה. יש להם קול לגיטימי בשאלות של דמוקרטיה, שלום, שוויון, זכויות אדם, יחסי יהודים ערבים והסכסוך הישראלי פלסטיני.
השלב הבא בדרכו של מנסור עבאס
השלב הראשון היה לפרוץ את הדלת ולהוכיח שמפלגה ערבית יכולה להיות שותפה בקואליציה ובמוקדי ההשפעה. עכשיו צריך לשנות את המועדון עצמו: להפוך שותפות של מפלגות ערביות בהרכבת ממשלה לדבר טבעי, להפוך נוכחות של שרים ערבים סביב שולחן הממשלה לדבר שאינו דורש התנצלות, ולאפשר ליהודים להשתלב במסגרות ערביות ולערבים במסגרות יהודיות, בלי שאיש יידרש להפקיד את זהותו בכניסה.
חוסאם אבו בכראני מעריך את האומץ של מנסור עבאס דווקא משום שהוא העז לעשות את מה שפוליטיקאים רבים לפניו חששו לעשות. הוא כבר הזיז גבולות שנראו קבועים, ושינה את השיח על האפשרות של השפעה פוליטית ערבית. אבל כעת ניצב בפניו מבחן גדול יותר.
לא להסתפק בכרטיס הכניסה למועדון, אלא לשנות את תנאי הקבלה אליו. לא להסכים שהמערכת תחליט מי מהערבים "כשר" לשותפות, אלא לערער על עצם מבחן הכשרות.
מנסור עבאס כבר פרץ את הדלת. תרומתו ההיסטורית הגדולה באמת תהיה אם בעקבותיו הדלת תישאר פתוחה - לא רק עבורו ולא רק עבור מי שמוכן לעבור מבחן קבלה, אלא עבור ציבור שלם שזכאי להיות שותף בזכות ולא בחסד.
ד"ר חוסאם אבו-בכר מנכ"ל ארגון אלפנאר ומרצה באקדמיה אונו, פעיל ויזם חברתי
