שמו של שבט אל-עפאר הסוני, הפרוס במדינות קרן אפריקה – אתיופיה, אריתריאה וג'יבוטי, עלה לכותרות בפברואר של השנה שעברה אחרי שממשלת תימן, זו המוכרת על-ידי המוסדות הבינלאומיים ומתנגדת לחות'ים, פרסמה עדות של אזרח אריתריאי בשם עלי אחמד יעידי המשתייך לשבט. בעדות ההיא חשף יעידי כיצד מגייסים החות'ים אנשים מאזור קרן אפריקה לשורותיהם וכיצד הקימו באזור הזה שבמזרח אפריקה תאי טרור המשקיפים על הים האדום באזור, ובנוסף פירט כיצד הבטיחה איראן "לעזור לשבט". אלא שרבים מבני אל-עפאר מבינים את הסכנה שבמעורבות האיראנית ובהתרחבות הציר השיעי באזור, ואת הפתרונות לאתגרים שלו ממשיך השבט לחפש גם אצל ישראל.
אחרי סומלילנד: השבט מאפריקה שדואג מאיראן ופוזל לישראל
(צילום: ליאור שרון)
ב-30-28 בדצמבר התקיימה באתיופיה ועידה עממית של בני שבט אל-עפאר האריתריאים ל"איחוד המאבק נגד המשטר השולט". נכחו בוועידה בין היתר גורמים פוליטיים, נציגי נוער ונשים, מנהיגים דתיים, משלחות של בני אל-עפאר מג'יבוטי ואתיופיה, פעילים אריתריאים, עיתונאים ופעילי זכויות אדם. מטרת הוועידה הייתה להעלות למודעות את סוגיית השבט ומאבקו המתמשך נגד "החזית העממית לדמוקרטיה וצדק", המפלגה השלטת באריתריאה.
בני שבט אל-עפאר באריתריאה טוענים כי המשטר הנוכחי במדינה פוגע בהם באופן שיטתי וקשה, בצורת רציחות, מעצרים שרירותיים, עקירה בכפייה, ביזת משאבי טבע ואף איסור דיג. בכתבה שעסקה בוועידה הוזכר כי הכנס מייחס חשיבות גם לחיבור בין בני אל-עפאר באריתריאה לאלה שבאתיופיה וג'יבוטי, כאשר על הקהילות במדינות האחרות לתת מקלט למי שנמלט מהדיכוי באריתריאה ולפעול כדי ליצור סביבה תומכת לבניית כוחם של בני אל-עפאר.
השבט חי במיקום חשוב מאוד מבחינה אסטרטגית, שהעסיק לא מעט גם את ישראל בשנתיים האחרונות. אריתריאה וג'יבוטי נמצאות לחופי ים סוף, ומולן נמצאת תימן ונמצאים גם האזורים שבשליטת החות'ים. הן קרובות למצר באב אל-מנדב, אותו מצר שהחות'ים סגרו במהלך המלחמה האחרונה ברצועת עזה למעבר ספינות ישראליות, ספינות המפליגות לישראל או כאלה הנמצאות בבעלות של חברות העובדות עם ישראל. החות'ים שולחים כאמור זרועות לקרן אפריקה, ואם זה לא מספיק יש גם מתיחות בין אריתריאה לאתיופיה. אתיופיה היא מדינה ללא גישה לים האדום, ומעוניינת לקבל גישה כזו.
גורם משבט אל-עפאר אמר ל-ynet כי המשבר שבו נמצאים בני אל-עפאר באריתריאה הוא לא רק סוגיה הומניטרית, אלא סוגיה אסטרטגית. לדבריו איראן היא אויבת משותפת והאזור הגיאוגרפי של דנקליה (האזור שבו חי השבט באריתריאה), יחד עם הדיכוי וחוסר היציבות בו, קשורים בצורה ישירה לחששות ביטחוניים אזוריים ובינלאומיים. "בהקשר זה ישראל בולטת כמדינה שיכולה למלא תפקיד בונה", אמר. "כמדינה דמוקרטית בעלת ניסיון רב בביטחון הים האדום והבנה מעמיקה של הגיאופוליטיקה של המזרח התיכון וקרן אפריקה, לישראל יש גם אינטרס אסטרטגי וגם יכולת מוסדית להתערב. ביטחון הים האדום כבר מוכר כדאגה ישראלית. חוסר היציבות, ובמיוחד המעורבות הגוברת של גורמים המזוהים עם איראן, הופכים את האזור לרלוונטי יותר ויותר לחישובי הביטחון הלאומי של ישראל".
עוד אמר: "מעבר לדיפלומטיה, לישראל יש גם את ההשפעה הפוליטית, הביטחונית והבינלאומית הנדרשת כדי לסייע בעיצוב מציאויות חדשות בשטח. לישראל יש את היכולת, אם תבחר, לתרום להופעתה של ישות פוליטית מוגנת דה פקטו בדנקליה, כזו שיכולה להגביל את השליטה הכפויה של המשטר האריתריאי, להגביל חדירה של שליחים חיצוניים ולספק מסגרת ביטחון וממשל עבור אוכלוסיית אל-עפאר, גם בהיעדר הכרה רשמית מצד המדינה. ישראל יכולה לקשר את ההגנה על אל-עפאר האריתריאי עם ביטחון ים סוף". לטענתו, "שינוי מסגור המשבר של השבט בדנקליה כעניין של ביטחון משותף בים סוף ולא רק כסוגיה פנימית אריתריאית, יוצר מרחב למעורבות בינלאומית אסרטיבית יותר, בו ישראל יכולה למלא תפקיד משפיע במיוחד".
בשיחה הוא הבהיר כי הרעיון היה קיים עוד הרבה לפני ההכרה הישראלית בסומלילנד ב-26 בדצמבר, אך ניתן להבין כי ההכרה רק חיזקה אצל קבוצות נוספות את האמונה שישראל יכולה לסייע גם להן.
