כל מבקר שבילה ברחובות ניו יורק מכיר את הרגע שבו המסלול כולו מתבטל לטובת יעד אחד: שירותים. נכנסים ללובי של מלון כאילו מתארחים בו, סורקים סניף של סטארבקס, קונים משהו שלא רצינו רק כדי לקבל את הקוד, ואז מגלים שהדלת עדיין נעולה. על הרקע הזה הצליח ראש העיר זוהראן ממדאני, אחרי חודשים שבהם כמעט כל החלטה שלו עוררה ויכוח, למצוא קונצנזוס נדיר: לניו יורק פשוט אין איפה לעשות פיפי.

ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
"לעיר שלא יכולה להמתין". ממדאני והשירותים החדשים
(צילום: NYC DOT)
ממדאני השיק השבוע במסיבת עיתונאים חגיגית 17 תאי שירותים ציבוריים חדשים כשמאחוריו מתנוסס הסלוגן "For a City That Can't Wait", כלומר "לעיר שלא יכולה להמתין". "יש חוויה אוניברסלית אחת שמאחדת את הניו יורקים", אמר ממדאני, "לא היעלמותה של פרוסת הפיצה בדולר, ולא ההזעה על רציף רכבת F באמצע יולי, אלא הרגע שבו יוצאים ליום בעיר ופתאום מבינים, באימה, שחייבים להתפנות. התחננו בפני בריסטות ורבי מלצרים, הקשבנו בריכוז כשעובד בצ'יפוטלה לחש ללקוח משלם את הקוד לשירותים, קנינו לאטה בתשעה דולר". מי שאי פעם הזמין עוד קפה רק כדי לקבל ארבע ספרות בתחתית הקבלה לא נזקק להסבר נוסף.
שני התאים הראשונים של פרויקט השירותים כבר פועלים, ובחודשים הקרובים יוצבו היתר ליד אצטדיון יאנקיז, במנהטן, באסטוריה, בפארקים ובכיכרות נוספות, וגם בטיילת של סטטן איילנד. הם יהיו פתוחים בחינם מדי יום מ-7:00 בבוקר עד 22:00 בלילה, במסגרת פיילוט של שנה בעלות כוללת של ארבעה מיליון דולר.
התאים נראים קצת כמו קרון קטן שהונחת על המדרכה. יש בהם אסלה נשטפת, כיור עם מים זורמים, חימום בחורף, מיזוג בקיץ, משטח החתלה, תחבושות היגייניות ללא תשלום וטפט טרופי שנועד כנראה להרגיע את המשתמשים ולהשרות תחושת ספא. הכול כמעט ללא מגע. התאים נגישים לכיסאות גלגלים, פועלים באמצעות אנרגיה סולרית ומחזיקים מכלי מים ופסולת משלהם, ולכן אינם דורשים חיבור לצינורות המים, לביוב או לחשמל שמתחת לרחוב. בעיר שבה חפירה של מטר אחד יכולה לגרום להיתקלות בצינור בן מאה שנה או כבל לא מסומן זהו יתרון גדול.

המנקה יגיע אחרי 10 משתמשים

למרות הכינוי "שירותים רובוטיים", אין בפנים רובוט שמסתער עם מברשת אחרי כל משתמש. 21 חיישנים, נתוני שימוש ודירוגי ניקיון מדווחים לחברה מתי נדרשת התערבות, ואדם אמיתי אמור לנקות כל תא אחרי 10 עד 15 ביקורים לכל היותר. העירייה אומרת שהמודל כבר שימש יותר משני מיליון מבקרים בערים אחרות ונהנה מדירוגי ניקיון גבוהים. הוא גם מאפשר לדעת אם התא פנוי, לדווח על תקלה ולאתר את השירותים הקרובים באפליקציה. את התא פותחים בהודעת טקסט, בסריקת קוד QR, באפליקציה או בכרטיס מגע מיוחד.
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
הטפט משרה תחושת ספא, ההתראות והאורות המהבהבים - הרבה פחות
(צילום: NYC DOT)
אבל הטכנולוגיה הזאת מגיעה גם עם שעון. בכניסה נמסר למשתמש שיש לו עשר דקות. אחרי חמש דקות המוזיקה נעצרת ומגיעה תזכורת ידידותית. בדקה השמינית נשמעת אזהרה נוספת. בדקה העשירית האורות מהבהבים והודעה באנגלית ובספרדית מודיעה שהזמן תם, וכעבור כ-30 שניות הדלת נפתחת. "אם המכנסיים עדיין למטה, לא נפתח עליכם מיד את הדלת", ניסתה להרגיע מנהלת התפעול של הפיילוט, ג'סיקה היינצלמן. אבל אחרי מרווח החסד הקצר, היא אכן נפתחת. ממדאני עצמו הזהיר: "זה לא מקום לגלול בטלפון".
לאדם בריא שנכנס לביקור קצר, עשר דקות עשויות להספיק בהחלט. הן עניין אחר לאדם שמתנייד בכיסא גלגלים וזקוק לזמן כדי לעבור ממנו, למי שסובל ממחלת מעי או משתמש בציוד רפואי, לאישה במחזור, לאדם מבוגר, לאישה בהיריון או להורה שמחליף לתינוק. כרגע אין אפשרות להאריך את הזמן, והעירייה אומרת שהיא עדיין מפתחת פתרון לאנשים עם מגבלות ניידות וצרכים מתמשכים. מבחינתה, פתיחת הדלת היא גם אמצעי בטיחות: במקומות אחרים היא אפשרה לעובדים להגיע במהירות לאנשים שעברו אירוע רפואי מאחורי דלת נעולה. מבחינת המבקר, זה עדיין הימור לא נעים במיוחד על הקצב של הגוף.
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
אל תעשנו ואל תישארו מעבר לזמן - העובדים יכולים להזעיק משטרה
(צילום: NYC DOT)
בחברה המפעילה מציינים כי החיישנים בתא השירותים יכולים גם לזהות עישון, לקשר אותו למספר הטלפון ששימש לכניסה ולהגביל גישה של משתמשים חוזרים. החברה אומרת שרק 0.2% מהמשתמשים ברשת שלה חוזרים ומפרים את הכללים עד כדי הגבלת גישה. אם אדם נשאר בפנים מעבר לזמן, עובדי החברה מקבלים התרעה ומגיעים לבדוק, ובמקרה הצורך יכולים להזעיק משטרה.

235 אלף דולר לאסלה

ניו יורק כבר ניסתה בעבר לפתור את בעיית ההתפנות של תושביה בעזרת בתי שימוש עתידניים. בתקופתו של מייקל בלומברג כראש העיר היא הזמינה ב-2006 עשרים תאים אוטומטיים, אבל כעבור שני עשורים הותקנו רק שבעה. כל יחידה דרשה מרווח של 1.5 עד 2 מטרים מתחת לקרקע לצורך חיבורי תשתית, מצרך נדיר במדרכות העמוסות של העיר, ובכמה שכונות קמה התנגדות להצבתם. שירותים קבועים רגילים עלולים לעלות שלושה עד חמישה מיליון דולר ולהיבנות במשך כחמש שנים. ממדאני טוען שכל 17 היחידות החדשות בפרויקט שלו עולות יחד בערך כמו מתקן קבוע אחד מהסוג הישן.
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
ההודעה על מגבלת הזמן: יש לכם 10 דקות
(צילום: NYC DOT)
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
ארה"ב ניו יורק זוהראן ממדאני פרויקט תאי שירותים
אצל ממדאני בבית יש גם בידה. עוד 15 תאי שירותים ייפרסו בקרוב
(צילום: NYC DOT)
הצהובון "ניו יורק פוסט", המתנגד הקולני של ממדאני, בחר כמובן להציג את החשבון אחרת: כ-235 אלף דולר לכל אסלה, תוצאה של חלוקת ארבעת המיליונים ב-17. אלא שהחוזה אינו רק רכישה של קופסה עם אסלה. הוא כולל ייצור, הובלה, התקנה, תפעול, ניקיון ותחזוקה של כל הרשת במשך שנת הפיילוט. העיתון גם לא ויתר על כותרת יצירתית, שלפיה ממדאני כבר מואשם בידי מתנגדיו שהפך את ניו יורק לבית שימוש, וכעת הוא פורס בתי שימוש בפועל.
מסיבת העיתונאים בעניין השירותים הולידה גם תשובה לשאלה שהעסיקה כתבים מאז שממדאני ורעייתו, ראמה דוואג'י, עברו לאחוזת גרייסי, מעונו הרשמי של ראש העיר: האם הוא באמת התקין שם בידה כמו שהצהיר בתחילת הקדנציה שיעשה? "כן, בכל השירותים", אישר ממדאני, ומיד ענה לביקורת על בזבוז כספי המיסים. לדבריו, מדובר במתקן פשוט שמחברים לצד האסלה ושעולה בערך 20 דולר. "ממליץ מאוד", אמר לכתבים, ואז הציע גם להם לקחת אחד הביתה.
הבחירה אינה אקזוטית במיוחד לאדם כמו ממדאני, שנולד בקמפלה שבאוגנדה למשפחה הודית וגדל בבית מוסלמי. בחלקים נרחבים של דרום אסיה, מזרח אפריקה והמזרח התיכון ניקוי במים הוא הרגל בסיסי. בארה"ב הבידה עדיין נתפס אצל רבים כמותרות אירופיות או כבדיחה מעט מביכה, אבל ממדאני, סוציאליסט שמדבר על שירותים ציבוריים כעל תשתית של כבוד אנושי, מתגאה בו.
ארה"ב ניו יורק פרויקט גינת גשם על תחנות אוטובוס זוהראן ממדאני
ארה"ב ניו יורק פרויקט גינת גשם על תחנות אוטובוס זוהראן ממדאני
"גינת הגשם" על גג של תחנת אוטובוס בברוקלין. בקרוב נדע אם היא באמת מקררת
ראש העיר מכנה את הגישה הזאת "פוליטיקת מהמורות", תיקון מהיר ונראה לעין של הדברים הקטנים שמעצבים את היום. במסיבת העיתונאים הוא דיבר גם על המושג מההיסטוריה העירונית האמריקנית "סוציאליזם של ביוב", הכינוי שניתן לראשי הערים הסוציאליסטים של מילווקי בראשית המאה ה-20, שהתמקדו במים, תברואה ותשתיות במקום בסיסמאות גדולות. "אנחנו מחזירים את הביוב לסוציאליזם של הביוב", אמר ממדאני, מרוצה למדי מהשליפה הזאת.
באותו יום הציגה העירייה עוד פיילוט קטן מאותה משפחה: גג ירוק ראשון על תחנת אוטובוס בברוקלין. "גינת הגשם", כפי שהיא מכונה, היא למעשה מצע של עשבים, פרחי בר וצמחים מקומיים מעל התחנה, שיכול לקלוט כ-60 ליטר מי גשם, לסייע בקירור התחנה ולהוסיף מעט ירק בשכונה שנחשבת לאחת הפגיעות בעיר לחום קיצוני. על שלוש תחנות סמוכות הותקן ציפוי מחזיר אור, והניסוי, שממומן על-ידי ארגון ללא מטרות רווח, ימדוד אם השינויים הקטנים האלה באמת מורגשים על המדרכה.