בתום הוועידה הצרפתית-סעודית שנערכה שלשום (שני) באו"ם, נראה כי ישראל ספגה מפלה צורבת. דווקא אחרי שנתפסה כקורבן בעקבות המתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, מוצאת עצמה ישראל כשהיא מובלת כעת בעל כורחה למחוזות בעייתיים עם 153 מדינות שמכירות בעצמאות העם הפלסטיני ובזכאותו למדינה משלו. עשרות שנים שבהן הצליחה ישראל למנוע הכרה מסוג זה ירדו לטמיון, עת נוצרה מציאות מדינית חדשה. אתמול כבר היה ברור בכינוס העצרת הכללית של האו"ם: ישראל נמצאת בשפל מדיני חדש.
מקרון בהכרזה ההיסטורית בבימת האו"ם
(צילום: UN WEB TV)
9 צפייה בגלריה
(צילום: Maryam Majd/Getty Images, REUTERS/Amir Cohen, Pablo Blazquez Dominguez/Getty Images)
אם בעבר מי שהכירו במדינה פלסטינית היו בעיקר המדינות הבלתי מזדהות והערביות, הרי שכעת מדינות העולם החופשי - הדמוקרטיות, הנאורות והחשובות - אמרו את דברן: צרפת, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ספרד ועוד שורה של מדינות באיחוד האירופי, מדינות שלהן משקל סגולי ערכי גבוה, מדינות המכונות בז'רגון הדיפלומטי מדינות ה"לייק מיינדד". אלא שהפעם הן לא רק הכירו במדינה הפלסטינית, אלא שהן היו אלה שהובילו את המהלך באו״ם. בישראל מעריכים כי גם אותן דמוקרטיות בודדות שטרם הכירו במדינה פלסטינית, בהן פינלנד, יפן ודרום קוריאה, יעשו זאת במוקדם או במאוחר.
ברשימת הכישלונות של מדיניות החוץ הישראלית צועדת במקום מכובד סעודיה, שעד לא מזמן הייתה התקווה הגדולה של ישראל ושל ממשל טראמפ לעיצוב מחדש של המזרח התיכון. יתרה מכך, סעודיה ומדינות המפרץ מתאגדות כעת באופן שמכוון להותיר את ישראל "מחוץ לאזור". ישראל, שאמורה הייתה להיות חלק מהפתרון, הפכה בעיני מדינות המפרץ להיות היום חלק מהבעיה, במיוחד לנכוח ניסיון החיסול של צמרת חמאס בבירת קטאר.
אמיר קטאר תמים בן חמד אל-ת'אני התייחס אמש בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם לתקיפה הישראלית בדוחא, ואמר: "העולם כולו נדהם מהמעשה הנתעב של ישראל, שסיווגנו כטרור מדינתי. אם השחרור של החטופים משמעותו סיום המלחמה – הממשלה הישראלית מתנגדת לזה. מטרתה – להשמיד את עזה".
הוא אף האשים כי "נתניהו מתפאר במניעת הקמת מדינה פלסטינית ומתפאר במניעת שלום כעת ובעתיד. נתניהו חולם שהאזור הערבי יהפוך לאזור השפעה ישראלי, ומדינות ערביות ומוסלמיות הזהירו מפני השלכות האשליה הזו. כל מי שמתנגד לתעמולה של ישראל הוא טרוריסט או אנטישמי".
החבירה של צרפת לסעודיה לטובת קיום הוועידה היא מהלך חכם של שני הצדדים. הצרפתים לקחו את ההובלה בנושא באירופה, בעוד שהסעודים נטלו אותה מצד מדינות ערב המתונות, דבר המחזק את מעמדן הבינלאומי, הן של פריז והן של ריאד.
9 צפייה בגלריה
אחת מהסיבות לגל ההכרות - מערכת ביחסים בין שני הנשיאים. מקרון וטראמפ, בחודש שעבר
(צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)
המהלך של נשיא צרפת עמנואל מקרון, שהוביל את גל ההכרות הנוכחי, הוא הלכה למעשה גם מענה למתיחות הסוררת בימים אלו בין צרפת לבין ארה"ב: יחסים אישיים מתוחים בין מקרון לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אי הסכמות בנושאי ביטחון והברית הצפון-אטלנטית נאט״ו, וכן מלחמת מכסים בין המדינות. הדברים הללו רק עודדו את צרפת לנקוט בקו לעומתי ביחס לאמריקנים.
אחרי גל ההכרות, העולם אינו רוצה לראות "פעולות תגמול" מצד ישראל כדוגמת סיפוח חלקים מיהודה ושומרון והבקעה. פעולה כזו מצד ישראל בתקופה הזו תתפרש כהתרסה, ותגרור ככל הנראה לא רק גל גינויים, אלא אפילו צעדים מעשיים כניתוק יחסים או החלטות במועצת הביטחון של האו"ם. מסרים מסוג זה שעד עתה הועברו על ידי מדינות המפרץ בערוצים דיפלומטיים, קיבלו כעת במה ציבורית.
הגיבוי מהדוד סם
יהיו הרואים בכמה הצהרות של מנהיגי המדינות שהכירו בזכות הפלסטינים למדינה כ"הישגים". כך למשל, ניתן להצביע על דרישת המנהיגים לשחרור החטופים משבי חמאס ברצועת עזה ולפירוק הארגון מנשקו כהישג, אך לכל ברור כי כדור השלג שהחל להתגלגל שלשום בניו יורק רק ילך ויגבר.
9 צפייה בגלריה
לא כדאי "לשים עליו את כל הז'יטונים". הנשיא טראמפ באו"ם
(צילום: TIMOTHY A. CLARY / AFP)
ממשל טראמפ עד כה מגבה את ישראל ומתנגד למהלך ההכרה, וסביר להניח כי מצב זה לא ישתנה, אך לצד זאת כדאי להדגיש כי ישראל לא יכולה לשים "את כל הז׳יטונים" על ממשלו של טראמפ. התמיכה האיתנה של נשיא ארה"ב עלולה להשתנות כהרף עין בגין אופיו הבלתי-צפוי של הנשיא, או בשל אינטרסים כלכליים או אחרים שלהם טראמפ יש רגישות גבוהה יותר.
בינתיים, בנאומו אמש באו"ם מתח טראמפ ביקורת על ממשלות המערב שהכריזו על הכרה במדינה פלסטינית, והזהיר אותן כי במעשה הזה הן נותנות פרס לחמאס. בנאומו אמר טראמפ שבמקום "להיכנע לדרישות הכופר של חמאס", כלשונו, "אלה שמעוניינים בשלום צריכים להתאחד במסר אחד: שחררו את החטופים עכשיו. שחררו את החטופים עכשיו". הוא זכה על כך למחיאות כפיים באולם.
בכל העולם, כולל בארה"ב עד לחזרתו של טראמפ לבית הלבן בתחילת השנה, הביעו לאורך שנים רבות תמיכה חד-משמעית ב״פתרון שתי המדינות״. מדובר למעשה במונח מקביל לתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, שהרי לא מדובר בהקמת מדינה נוספת לישראלים.
אחרי 7 באוקטובר והזוועות שביצע חמאס בעוטף פחתה הנכונות הבינלאומית להביע תמיכה בחזון זה, אך התמשכות המערכה ברצועה השיבה את הסוגיה לסדר היום העולמי. בפועל אין משמעות מעשית לעובדה שתשע מדינות חדשות הצטרפו ל-144 המדינות שכבר הכירו במדינה פלסטינית (שלא תקום ככל שאזרחי ישראל יתנגדו לכך), אבל העובדה שמדובר הפעם בכמה מדינות מערביות חזקות, ובראשן צרפת ובריטניה, מעמיקה את הבידוד של ישראל בזירה המדינית הבינלאומית.
האתגר הגדול כעת הוא להביא לסיום מהיר ומוצלח של המלחמה בעזה, בגיבוי אמריקני, מה שיקל כנראה על ישראל להקטין את ההיבטים המעשיים של הבידוד הזה, שעלול לכלול החרפה של חרם כלכלי, הפגנות ברחבי העולם, מרדף אחרי ישראלים בחו"ל, גילויי אנטישמיות כלפי יהודי התפוצות, סילוק מאירועי ספורט ותרבות ועוד.
בסך הכול ניתן לסכם את מה שקרה באו"ם כ"מהומה רבה על לא דבר": אומנם תשע מדינות הכריזו שהן מכירות במדינה לפלסטינים, חלקן עוד לפני כינוס העצרת באו"ם, אך האדמה לא רעדה על ישראל. במציאות בפועל, המהלך לא משנה דבר. כל התרחשות בשטח תלויה בשתי מדינות: ישראל וארה"ב. ההכרה לא משפיעה כהוא זה על הפלסטיני הממוצע בשכם, רמאללה או דיר אל-בלח.
מה לסן מרינו ולמדינה פלסטינית?
גל ההכרות בידי מדינות שלישיות לא יגרור שינוי מציאות משמעותי. מדובר בעיקר בפגיעה תדמיתית במדינת ישראל ובשמה הטוב, ניתן אף לומר סוג של השפלה אחרי 7 באוקטובר. זאת משום שהמחזה שנראה בבניין בניו יורק, שבו הנשיא הצרפתי מקרון והשגריר הפלסטיני לאו"ם זכו לברכות ותשבחות, לא מיטיב בדיוק עם תדמיתה של ישראל.
יש פה הצגה של מדינות המערב, ושל מדינות אירופיות שרוצות לשפר את מעמדן, אבל צריך לומר: המהלכים האחרונים באו"ם נגרמו גם לא מעט באשמת ישראל, כיוון שבירושלים לא מציעים שום תפיסה אלטרנטיבית, ולא מגבשים שום ראייה אסטרטגית של המצב במזרח התיכון בשנים הקרובות. כתוצאה מכך, ישראל מאפשרת לגורמים זרים לקבל החלטות בנושאים שנוגעים לה - ולא להם.
הרי מה לסן מרינו הקטנה, שלה פחות מ-40 אלף תושבים, ולהכרה במדינה פלסטינית? מה ללוקסמבורג, ששטחה כשמינית ממדינת ישראל, ולהכרה בפלסטין? שום דבר, מלבד זה שאותן מדינות מרגישות עכשיו את היכולת להתערב בסוגיות בינלאומיות בוערות, ובכך לחוש עודף חשיבות עצמית.
עם זאת, כדאי שמדינת ישראל תראה בזה סוג של כרטיס צהוב, ושהממשלה תבין שהיא לא יכולה להמשיך להתנהל בצורה כזאת. נתניהו והשרים צריכים לחשוב על איזה מן עתיד הם רוצים לראות לצד הישראלי ולצד הפלסטיני, וכל זאת כמובן בזיקה ובתיאום עם ארה"ב.
אחרי שבריטניה, קנדה ואוסטרליה הודיעו על הכרתן במדינה פלסטינית, הבטיח נתניהו כי יספק את תגובת הנגד שלו לגל ההכרות אחרי הפגישה שיערוך עם טראמפ בשבוע הבא. העובדה שראש הממשלה משהה את מהלכיו עד אחרי הפגישה ממחישה מי בעל הבית האמיתי. מדובר בהמשך של תהליך הווסליזציה שישראל עוברת - הפיכה לנתינתה של נותנת החסות הגדולה ארה"ב. התהליך הזה מואץ בתקופה האחרונה בצל הבידוד הבינלאומי שלכיוונו צועדת ישראל.
ישראל הפכה לעושה דברו של טראמפ כמעט בכל דבר, ועוצר התגובות שעליו הכריז נתניהו נובע מכך שהוא מחכה לראות מה האחרון יאפשר לו לעשות. אפשר להעריך שלנשיא האמריקני מתחיל להימאס מהמצב, וספק אם ייתן לו אור ירוק לסיפוח ביהודה ושומרון - בוודאי לא משמעותי. לצד זאת, בכלל לא בטוח שראש הממשלה באמת מעוניין בסיפוח, וייתכן שהוא רק משמיע קולות ומעלה את ההימור כדי לרצות את הבייס ואת שותפיו הקואליציוניים שמפנטזים על ריבונות מלאה ביו"ש.
היו גם הישגים?
באשר להישגים אפשריים, הרי שגרמניה עדיין לא נסחפה בצונאמי המדיני נגד ישראל, אבל לא ממש מדובר בהישג ישראלי: זה נובע בעיקר מתוך ההיסטוריה של הגרמנים והיהודים ובצל זוועות השואה, שגורמות להם להיזהר שבעתיים כשהדבר נוגע בישראל. הדבר נכון כנראה גם לגבי איטליה, ושתי מדינות אירופיות נוספות שלא הצטרפו לסחף - הונגריה וצ'כיה - עשו זאת ככל הנראה משום שהן נוקטות בקו לעומתי כלפי האיחוד האירופי כמעט בכל סוגיה אפשרית. גם ארגנטינה, שבראשה עומד הנשיא הפרו-ישראלי חאבייר מיליי, התנגדה למהלך הנוכחי - על אף שכמו הונגריה וצ'כיה הכירה בעבר בזכות הפלסטינים להקים מדינה.
עם זאת, חשוב לציין שבלגיה אומנם הודיעה על הכרתה בזכות הפלסטינים למדינה, אך התנתה זאת רק אחרי שחרור כל החטופים מהשבי ופירוק חמאס מנשקו. ראש הממשלה הבלגי בארט דה וובר נחשב לפרו-ישראלי שמקורב מאוד ליהודים באנטוורפן, שבעבר היה ראש העיר שלה ואף מתכנן לשוב אליה בהמשך, והוא הצליח להכניס את התנאי שלו להכרה במדינה פלסטינית למרות הדרישה בממשלתו להכיר באופן מלא ומיידי.
גם אימה טור פאוס, שרת החוץ של הנסיכות הקטנה אנדורה ששוכנת בין צרפת לספרד, הודיעה על כך שההכרה תיכנס לתוקף אחרי שיתממשו שורת התנאים שהציבה ממשלתה: החזרת החטופים, פירוק חמאס מנשקו, רפורמה ברשות הפלסטינית ואי-מעורבות של חמאס בשלטון הפלסטיני העתידי.
כמו כן, הצליחה ישראל לשכנע את פינלנד שלא להצטרף למהלך ההכרה, וקדמו לזה שיחות של שר החוץ גדעון סער עם שרת החוץ הפינית אלינה ולטונן. גם ניו זילנד לא הצטרפה לסחף המדיני - דבר מפתיע לכשעצמו שכן הניו-זינלדים נוהגים ללכת בדרך כלל בעקבות השכנה הגדולה אוסטרליה.
הישג חשוב של ישראל הוא לשכנע את יפן לא להכיר במדינה פלסטינית בשלב הזה, אחרי ששר החוץ היפני טאקשי אייווה הודיע כי ארצו תומכת בפתרון שתי המדינות אך תימנע לפי שעה מהכרה. עם זאת, הבכיר היפני הדגיש כי מדינה פלסטינית "היא לא שאלה של אם, אלא של מתי".
בתוך כך, הצרפתים כבר החלו לעבוד על גל הכרות נוסף, והם ומקווים לשכנע כמה מדינות באסיה להצטרף בהמשך, ובהן יפן, דרום קוריאה וסינגפור. ישראל תצטרך לעבוד קשה מאוד בזירה הדיפלומטית כדי לבלום את המהלך הצרפתי הבא.
הכיוונים של נתניהו
באשר לתגובה של נתניהו לגל ההכרות, ובהנחה שטראמפ לא יאפשר לו לפגוע בהסכמי אברהם ושיבלום מהלך סיפוח מלא, אזי לראש הממשלה יש כמה כיוונים. הכיוון הראשון הוא להעניש בצעדים דיפלומטיים את צרפת, יוזמת המהלך, ולנקוט בצעדים גם נגד הרשות הפלסטינית ונגד היו"ר אבו מאזן, שדחפו את המהלך מאחורי הקלעים וגם סיבכו את ישראל בבתי הדין הבינלאומיים בהאג.
האמריקנים חושבים שמה שמקרון עשה הוא מהלך של יחסי ציבור בלבד, ולא מתרשמים מאוד מההישג המדיני שלו. לפיכך, ייתכן שטראמפ ייתן לנתניהו אור ירוק לפעול מדינית נגד צרפת. הדבר הזה עלול לסבך את ישראל ולהכניס אותה לחילופי מהלומות דיפלומטיים, ומקרון רק מחכה לכך כדי להראות את כוחו. אחד המהלכים שהוא מתכנן אם ישראל תסגור את הקונסוליה הצרפתית בירושלים יהיה לפתוח בתגובה שגרירות צרפתית ברמאללה.
כיוון שני שישראל יכולה ללכת אליו הוא פירוק הרשות הפלסטינית ובפועל ביטול הסכמי אוסלו. זה יהיה מהלך שיגרור ביקורת חריפה בעולם, ועלול גם לפגוע בישראל ובשיתוף הפעולה הביטחוני עם הפלסטינים. האפשרות השלישית של לשבת ולא לעשות כלום לא קיימת בלקסיקון של הממשלה הזו, וכמעט בטוח שהיא תרצה לנקוט בתגובה משמעותית כדי לפחות גם להרתיע מבחינתה מדינות נוספות ששוקלות להצטרף להכרה בהמשך, הגם שנראה שישראל איבדה כמעט לגמרי את ההרתעה הדיפלומטית שלה.
9 צפייה בגלריה
משוחח עם מנהיגי אופוזיציה במדינות שהכירו. שר החוץ סער
(צילום: Ritzau Scanpix/Ida Marie Odgaard/via REUTERS )
אחד הכיוונים שישראל כבר בחרה ללכת בהם הוא לעודד את האופוזיציה במדינות שהכירו לגנות את המהלך. שר החוץ סער כבר שוחח עם מנהיגי האופוזיציה באוסטרליה, קנדה ובריטניה, ואכן נשמעו גינויים חריפים מצידם למהלכים של הממשלות במדינותיהם. בשיחה עם סער הודיעה מנהיגת האופוזיציה האוסטרלית סוזן לי כי לעת חילופי שלטון במדינה - היא תחזור מההחלטה להכיר במדינה פלסטינית.
סגנית ראש האופוזיציה בקנדה מליסה לנצמן כבר החלה להחתים על עצומה שכותרתה "קנדים מתנגדים למתנתו של קרני (ראש ממשלת קנדה מארק קרני - א"א) לחמאס": "קנדה הכירה זה עתה בעצומה כמדינה שנותנת חסות לטרור, הורגת את אזרחיה ומתנגדת לכל ערך שאנו מוקירים. קרני בגד זה עתה בבעלי בריתנו ובעקרונותינו ונתן מתנה ענקית לחמאס - הכול כדי לזכות בעוד כמה קולות ולפייס את ההמון הרדיקלי ברחובותינו. הוסיפו את שמכם לעצומה אם אתם תומכים בישראל ומתנגדים להחלטתו של קרני להכיר במדינה פלסטינית".
פורסם לראשונה: 23:25, 23.09.25
