מכתב ההתפטרות של הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר ירושלמי הוא רעידת אדמה שקשה עדיין להבין את מלוא השלכותיו. תומר ירושלמי הודתה לראשונה במכתב כי אישרה להדליף את הסרטון המדובר כדי "להדוף תעמולה שקרית" (כפי שנטען על ידה) שהוטחה בפרקליטות הצבאית בעקבות חקירת לוחמי המילואים.
הדלפת חומר חקירה הוא מעשה חמור כשלעצמו, בוודאי שהוא נעשה ברשות ובסמכות של מי אשר עומדת בראש מערכת אכיפת החוק בצה"ל, אך חמורה לא פחות היא, ככל הנראה, שרשרת הטיוח והבדיקות הפיקטיביות שהגיעו לאחר מכן.
בינואר 2025 התקיים בכנסת דיון בנושא הדלפת הסרטון משדה תימן, ובמסגרתו אל"מ גל עשהאל, סגן הפצ"רית אמר כי: "הבדיקה החלה בסמוך להדלפת הסרטון ... מי שמבצע את הבדיקה היא מצ"ח, כיחידה חוקרת מקצועית המיומנת בחקירות. הבדיקה מקיפה ועניינית עם הרבה פעולות חקירה גלויות וסמויות".
בהמשך, בחודש שעבר, בתשובה לעתירות שהוגשו לבג"ץ בדרישה לחקירת הדלפת הסרטון, ביקשה הפרקליטות למחוק את העתירות ומסרה כי "לאור פעולות החקירה הרבות שנערכו במסגרת הבדיקה המקדימה וממצאיהן, הוחלט כי החקירה הגיעה למיצוי. נמצא שאין פעולות חקירה נוספות שנכון לבצע לצורך בירור הטענות וגילוי האמת ... לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע".
כעת יש לכלול את כלל פעולות החקירה שבוצעו בצה"ל במסגרת חקירת המשטרה, כדי לבחון אם בוצעו פעולות טיוח או שיבוש מהלכי חקירה או בידוי ראיות.
שתי תובנות ברורות
קשה להפריז בחומרת הדברים, כאשר מי אשר עומדת בראש מערכת אכיפת החוק נותנת יד להפרת החוק. כבר בשלב ראשוני זה, טרם התבהרו כלל העובדות, ניתן לעמוד על שתי תובנות ברורות, שנראה שהפרקליטות הצבאית כשלה בהן.
ראשית, המטרה לעולם אינה מקדשת את האמצעים. במדינת חוק דמוקרטית כיבוד שלטון החוק הוא ערך עליון, ולא ניתן לשמור על החוק תוך כדי הפרתו. בדיוק כשם שאין לעשות שימוש בעינויים גם ביחס לנקלים ביותר כדי לבצע פעולות חקירה, כך אסור להדליף סרטון מבושל כדי "להדוף תעמולה שקרית", כפי שטוענת הפצ"רית. לא רק שלא מובן כיצד הדלפת הסרטון מקדמת את המטרה שטוענת לה הפצ"רית, אלא שהנזק שנגרם כעת לפרקליטות הצבאית, למקצועיותה ולאמון הציבור בה הוא חמור לאין שיעור מאותה "תעמולה שקרית" אליה מכוונת הפצ"רית. סוף מעשה במחשבה תחילה.
התראיינתי פעמים רבות אצל העיתונאית איילה חסון, שעסקה רבות בפרשת הדלפת הסרטון, והגנתי על הדרך בה התנהלה בדיקת ההדלפה. טעיתי. אני מקווה שגם אישי תקשורת ומשפטנים אחרים יפנימו ויכירו בנזק האדיר שפרשה זו גורמת לשמירה על שלטון החוק
שנית, ההיסטוריה מלמדת שפעולות טיוח ושיבוש מהלכי חקירה הן לעיתים חמורות יותר מהמעשה עליו הן נועדו לטייח. הדוגמא הידועה כמובן היא "פרשת ווטרגייט" בארה"ב, במסגרתה נחשפו פעולות טיוח, הונאה ועדויות שקר של הנשיא ריצ'רד ניקסון ואנשיו בניסיון לטשטש את הקשר בין ניקסון לפריצה והאזנות סתר שהותקנו במטה המפלגה הדמוקרטית. מישראל כמובן מוכרת פרשת קו 300 במסגרתה ראש השב"כ אברהם שלום הפעיל מערך של שיבוש חקירה וטיוח ראיות במטרה לכסות על ההוראה שנתן להרוג שני מחבלים שנתפסו בחיים לאחר שחטפו אוטובוס. כעת, ככל הנראה, מצטרפת גם פרשת הפצ"רית לרשימה לא מכובדת זו של פרשיות טיוח ושיבוש חקירה.
אני חייב גם לומר מילה אישית. בשנתיים האחרונות מעל כל במה בה התראיינתי או כתבתי הגנתי על הפצ"רית שלטעמי עשתה עבודה חשובה מאוד בשמירה על שלטון החוק, ובהגנה על חיילי צה"ל אל מול המשפט שמנהלים נגדו בעולם. כאשר אישי ציבור משלהבים את ה"בייס" שלהם, תוקפים את הפרקליטות הצבאית ומצ"ח, והכול למען גריפת לייקים רגעיים, הם בפועל נותנים רוח גבית לארגונים פלסטיניים, תובעים פעלתנים ושופטים אקטיביסטים במדינות שונות בעולם לפתוח בהליכים פליליים כנגד לוחמי צה"ל, שכן קל יותר לטעון כעת שרשויות אכיפת החוק בישראל מורתעות, ואינן פועלות באופן עצמאי ואפקטיבי במנותק מהשפעות פוליטיות.
מתן גוטמןצילום: ירון ברנרבכל הנוגע להגנה על הפצ"רית אני "מכה על חטא". לא שיערתי, בתסריטים הגרועים ביותר, שהפצ"רית תהיה מעורבת בפרשה כה חמורה שפוגעת באופן קשה בחיילי צה"ל וביוקרה של מערכת אכיפת החוק בצה"ל שהיא כה ניסתה להגן עליה. התראיינתי פעמים רבות אצל העיתונאית איילה חסון, שעסקה רבות בפרשת הדלפת הסרטון, והגנתי על הדרך בה התנהלה בדיקת ההדלפה. טעיתי. אני מקווה שגם אישי תקשורת ומשפטנים אחרים יפנימו ויכירו בנזק האדיר שפרשה זו גורמת לשמירה על שלטון החוק. אין ספק שלעיתונאים שעסקו בפרשה, בדומה לחסון, ולמי שעתרו לבג"ץ בדרישה לחקור את ההדלפה היה חלק חשוב בהשתלשלות האירועים שהובילה לחשיפת האמת.
הצד החיובי בחשיפת הפרשה היא הידיעה ש"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר". השיח הפומבי, החקירה שתתבצע, הפקת הלקחים והתיקון יביאו לטעמי לבסוף לשיקום אמון הציבור ולחיזוקה של הפרקליטות הצבאית, שהיא גוף בעל משמעות אדירה בהגנה על חיילי צה"ל ושמירה על שלטון החוק.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן. בעבר תחת מבקר המדינה שפירא היה בכיר במשרד מבקר המדינה
