כבר מההצהרות שהשמיעו הצדדים אחרי המו"מ המקדמי בין ארצות הברית לאיראן בעומאן ביום שישי האחרון אפשר היה להתרשם שאיראן מגלה נכונות מעטה מאוד לזוז מעמדותיה, בעוד שארה"ב מוכנה להתפשר על הסכם גרעין שיביא להסרת הסנקציות - ואשר בעקיפין יסייע למשטר באיראן לשרוד ולחזור לאיים על סביבתו. מה שגרוע יותר הוא שהסכם כזה - אם ייחתם בין ארה"ב לאייתוללות - עלול לכבול את ידיה של ישראל, ויגביל את יכולתה לסכל בעצמה את איומי הגרעין והטילים של טהרן, או לחילופין, יעמיד את נתניהו בעימות ישיר עם טראמפ.
4 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו בפגישתם האחרונה בפלורידה. איראן היא לא הסיבה היחידה לנסיעתו הבהולה של רה"מ
(צילום: עמוס בן גרשום/ לע״מ)
לכן מיהר ראש הממשלה להקדים את נסיעתו לוושינגטון בשבועיים. הבהילות נבעה משני מניעים: האחד - הצורך של נתניהו להקדים ולשכנע את טראמפ לצמצם מראש את מרחבי הפשרה שוויטקוף וקושנר יוכלו להסכים עליהם עם האיראנים (החל בפרוצדורות שעל פיהן יתנהלו השיחות וכלה בהסכמות על הנושאים המהותיים); הסיבה השנייה היא קצב ההצטיידות של איראן בטילים בליסטיים וכטב"מים. המשטר בטהרן, על פי לקחים שהפיק ממלחמת 12 הימים, רואה בטילים הבליסטיים אמצעי ההרתעה הכמעט יחיד שנותר לו כל עוד אין לו נשק גרעיני. לכן הם מקדמים במהירות את שיקום מערכי הפיתוח, הייצור והשיגור של טילים אלה.
באיראן יש תעשיה מטלורגית כבדה ומרכזי פיתוח לטילים ודלק טילים, המפוזרים בכל רחבי המדינה הזו ששטחה עצום, מה שלא אִפשר לנו להשמיד את כולם ב"עם כלביא", בעוד שהם הצליחו להחדיר לשטחנו כמה טילים בודדים, אבל כאלה שזרעו אבידות והרס בשטחנו.
לכן, באמצעות מה שנשאר להם, האיראנים מייצרים כעת מאות טילים בליסטיים מדי חודש. רובם מונעים בדלק נוזלי, אבל יש גם טילים מדויקים המונעים בדלק מוצק (ככל הנראה נשארו להם כמה "מערבלים פלנטריים" החיוניים לייצור דלק מוצק, והם גם בין המדינות הבודדות בעולם שיודעות לייצר לעצמן סוללות טילי יירוט אסטרטגיות). האיכות לא משהו, אבל הכמות תקשה על מערכות ההגנה האווירית של האמריקנים ושלנו ליירט את כולם. המסקנה היא שבכל יום שעובר, איראן מגדילה את יכולתה לאיים על סביבותיה ולהרתיע את האמריקנים ואותנו באמצעות טילים בליסטיים, ולכן יש לעצור את התהליך הזה בהקדם האפשרי. מכאן גם ברור שמו"מ ארוך משרת את האיראנים - ומייקר לאמריקנים את החזקת הכוח האמריקני התוקף בכוננות באזורנו.
מי יעז להפר את השלום האזורי?
האיראנים הציבו מלכתחילה תנאי סף דרקוניים לעצם כניסתם למו"מ. מדבריו של שר החוץ האיראני עראקצ'י, שהמנהיג העליון הגביל מראש את סמכויותיו, מתברר שאיראן מוכנה לדון אך ורק על מגבלות מסוימות ש"יקפיאו" את תוכנית הגרעין שלה (והיא ממילא מושבתת כעת, בגלל הפגיעות שספגה במלחמת 12 הימים). טהרן לא מסכימה להתפרק כליל מהפרויקט הגרעיני או מהיכולות שיאפשרו לה בעתיד הרחוק לפרוץ לעבר הנשק הגרעיני; ועל הטילים הבליסטיים, על הפסקת הסיוע לשלוחים ועל הפסקת הדיכוי הברוטלי של המחאות האייתוללות מסרבים בכלל לדבר עם האמריקנים. לא במישרין, ולא בעקיפין.
4 צפייה בגלריה
שר החוץ האיראני עראקצ'י בעומאן. ארה"ב בעצם מסכימה לרוב התנאים המקדמיים שהציג
(צילום: משרד החוץ העומאני)
לדעת המומחים, חמינאי יעדיף ללכת למלחמה ולא לוותר לדרישות האמריקנים, מפני שהוא חושש שכל הפגנת חולשה שלו כלפי חוץ וכלפי פנים תסכן אותו אישית, את שרידות משטרו ואת המהפכה האיסלאמית. אבל מה שמדאיג את ישראל היא העובדה שארצות הברית בעצם מסכימה לרוב התנאים המקדמיים שהציבה איראן לפתיחת המו"מ. טראמפ בדבריו מזכיר פעם אחר פעם אך ורק את הגרעין האיראני כנושא למו"מ, ונמנע מלהזכיר את הנושאים האחרים. בישראל מתרשמים שארה"ב תסתפק בהסכם גרעין שאותו טראמפ יציג כהישג, ויתפאר שההסכם שהשיג היה טוב יותר מהסכם הגרעין שחתם עליו חמינאי עם ממשל אובמה ביולי 2015, אבל הסכם שלא יגביל את טווח הטילים הבליסטיים עלול להיות בעייתי מנקודת ראות ישראלית. זאת, מפני שהוא יביא להסרת הסנקציות מעל איראן, וכשארה"ב ואירופה יבטלו את הסנקציות על הפקה ויצוא של נפט וגז מאיראן, משטר האייתוללות יוכל לתת הטבות לאזרחיו באופן שיקל על מצוקותיהם הכלכליות, ועל ידי כך לשכך את זעמם ואת שאיפותיהם להפיל את המשטר.
אם האיראנים לא יסכימו לתנאי ישראל, אפשר להניח שנתניהו יציע תקיפה יחד עם ארה"ב, בנוסח "עם כלביא" על סטרואידים
מומחים למצב באיראן סבורים כיום שהמשטר שם חלש מאי פעם, וכי המדינה כולה נמצאת ב"מצב מהפכני". המיליארדים הרבים שיזרמו לקופת האוצר האיראנית עשויים להציל את המשטר. בהסתמך על ניסיון העבר, חלק ניכר מהכספים שאיראן תרוויח כתוצאה מהסרת הסנקציות יופנו גם למימון הפרויקטים הצבאיים, ובראשם פרויקטי הטילים והכטב"מים התוקפים. בהמשך יקבל זריקת מימון גם פרויקט הגרעין שיחודש, וגם השלוחים - חיזבאללה, הח'ותים, המיליציות העיראקיות וחמאס - ייהנו (כיום חיזבאללה מתקשה לשלם פיצויים לפליטי דרום לבנון בגלל שזרם המזומנים מאיראן דעך).
לא צריך להעריך או לנחש שזה מה שיקרה. זה בדיוק מה שקרה כשממשל ביידן, כדי לפתות את האיראנים לשבת עימו לשולחן המו"מ, נתן לטהרן הקלות בסנקציות על יצוא נפט והברחתו.
טראמפ: איראן מנהלת מו"מ איתנו, הם לא רוצים שנפגע בהם
(צילום: רויטרס)
אבל זה לא הכול. אם ייחתם הסכם בין ארצות הברית לאיראן, כל הסכם שאינו כולל הגבלות משתקות על טילים בליסטיים ונשק גרעיני עלול לגרום לישראל לאבד את החופש לסכל ולתקוף בעצמה את הפרויקטים האלה בשטח איראן, אפילו אם יגיעו לממדים שיהוו איום מוחשי על ישראל. זאת, מפני שראש ממשלה והקבינט הנוכחיים לא יעזו להפר את הרגיעה ו"השלום האזורי" שטראמפ יכריז עליהם, אם ואחרי שיחתום על הסכם עם טהרן. אפשר להניח שזה יהיה נכון גם אם בירושלים ובוושינגטון יהיו ממשלים אחרים. אחרי שארצות הברית חתמה על הסכם עם איראן, ישראל לא תוכל לעשות הרבה.
התנאים בשטח לא עונים לדרישות הנשיא
המצב הזה נוצר ביסודו מפני שהנשיא טראמפ לא יתקוף ולא יסתכן בכישלון אם לא יובטח לו שזה יהיה מהלך קצר ועוצמתי, שתוצאתו תהיה מכריעה וברורה, ושהפעולה הזאת לא תסבך את האמריקנים במערכה אווירית וימית ממושכת עם האיראנים.
התנאים בשטח כרגע, לדברי אנשים המכירים את ההיערכות האמריקנית מקרוב, אינם מבטיחים את קיומם של שני תנאי יסוד אלה שטראמפ הציב לאנשיו. ראשית, לארצות הברית אין מודיעין באיכות ובכמות שתאפשר הנחתת מהלומה שתשיג בתוך ימים ספורים הכרעה ברורה כפי שדורש טראמפ, הווי אומר: שינוי משטר באמצעות עריפת ההנהגה והחלשה ניכרת של משמרות המהפכה והבסיג', כדי לאפשר להמונים, אם יתמרדו שוב, להשיג את מטרתם ולשנות את המשטר או לפחות את מדיניותו. וכן, השמדה מוחלטת של פרויקט הגרעין ופרויקט ומערכי הטילים. הפגיעה בשני פרויקטים אלה חיונית כדי למנוע מהלומות נקם וגמול איראניות נגד כוחות ארצות הברית במזרח התיכון, נגד בעלות בריתה של ארצות הברית באזור ונגדנו.
4 צפייה בגלריה
מפקד CENTCOM, ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף על נושאת המטוסים לינקולן. אין כרגע יכולת להנחית מהלומה שתשיג הכרעה
(צילום: מתוך עמוד ה X של סטיב וויטקוף)
סיבה נוספת לכך שארצות הברית לא מעוניינת במערכה ממושכת במפרץ הפרסי היא שהכוח הימי סביב נושאת המטוסים לינקולן הוסט מהאוקיינוס השקט, מאזור יפן וים סין הדרומי - שבו סין מאיימת על בעלות בריתה של ארצות הברית. מצב כזה מחליש מאוד את היכולת של טייוואן ושל ארצות הברית להתנגד, במקרה שסין תנצל את שעת הכושר ותנסה לכבוש את טייוואן או להטיל עליה מצור. בנוסף לכך, מערכה ממושכת בין ארה"ב לאיראן, שתימשך יותר משבוע, עלולה לגרום הרס כבד למתקני הנפט באזור ולהביא לחסימת מצרי הורמוז, מה שיגרום לעלייה דרמטית במחירי הנפט בשוק העולמי, וזה כמובן מזיק לכלכלה האמריקנית.
ראוי גם לזכור שבמפלגה הרפובליקנית שבראשה עומד טראמפ יש אגף בדלני חזק מאוד שנציגו המובהק ביותר הוא סגן הנשיא ואנס, שמתנגד למשלוח חיילים אמריקנים להילחם עבור זרים. וחוץ מזה, הממשל של טראמפ נמצא כעת במרחק של שמונה חדשים מבחירות האמצע. בכל מקרה, לארצות הברית יש סיבות טובות מאוד לא לרצות מהלך התקפי נגד איראן - בין השאר מפני שאם המשטר באיראן יישאר על כנו אחרי מתקפה אמריקנית או מתקפה אמריקנית-ישראלית משולבת, הוא יוכל להציג זאת כניצחון וכהוכחה לחולשת האמריקנים.
סעיף בסגנון ההסכם משנות ה-80
מה מנסה ראש הממשלה נתניהו להשיג בביקורו בוושינגטון? ראשית כל, הוא ינסה לשכנע את טראמפ לקצר ככל האפשר את משך המו"מ ולא לאפשר לאיראנים להרוויח זמן. הוא ידרוש לא רק להקפיא את תוכנית הגרעין האיראנית, מה שיאפשר לאיראנים לחדש אותה אם ישתנו התנאים, למשל אם יהיה נשיא אחר בארצות הברית, אלא לגרום להשבתתה לתמיד, כלומר אפס העשרה ואפס אורניום מועשר מעל לרמה של 4% על אדמת איראן - ולצד זה מקסימום פיקוח חודרני של סבא"א. דבר נוסף שנתניהו ידרוש הוא שבהסכם עם האיראנים יהיה סעיף שיגביל את טווח (ורצוי גם מספר) הטילים הבליסטיים שאיראן מפתחת ומייצרת (בדומה להסכם ה-MTCR שהושג בשנות ה-80 בין 35 מדינות, שמגביל את תפוצת הטילים באופן שלא יוכלו לסכן מדינות שכנות וישמשו רק להגנה עצמית).
נתניהו גם ידרוש שהסרת הסנקציות תיעשה באיטיות ובהדרגה, באופן שלא תוכל לממן את הצרכים המיידיים של חיזבאללה והח'ותים. אם האיראנים לא יסכימו לתנאים האלו, אפשר להניח שנתניהו יציע שארה"ב וישראל יתקפו ביחד מספר רב מאוד של "משפחות" מטרות ומטרות בודדות, בעת ובעונה אחת, בנוסח "עם כלביא" על סטרואידים.
אלו יהיו הדרישות העיקריות של נתניהו, אבל ישנה סיבה נוספת שבגללה הוא נוסע לוושינגטון - שנוגעת דווקא לעזה: ב-18 בחודש אמור להתכנס בוושינגטון "הבורד", מועצת הנגידים הבינלאומית של תוכנית טראמפ, שאמורה לפקח על ביצוע התוכנית ובעיקר להתוות מדיניות להמשך. נתניהו חושש שאם ייענה להזמנה, הוא עלול להיקלע למצב שבו ייאלץ או להתעמת עם טראמפ בפומבי, או בלית ברירה, בלחצו של טראמפ, להסכים ליוזמות של טורקיה וקטאר, שעושות ככל יכולתן כדי שחמאס ישרוד ולא יתפרק לגמרי מנשקו. למשל, החלטה להתחיל את השיקום ברצועה, את פרויקט "עזה החדשה", בשטח שבו שולט צה"ל לפני שמתחילים בפירוק חמאס מנשקו ולפני שהושלם פירוז עזה. עמדת ישראל היא שלא יהיה שיקום עד שלא יהיה פירוק מנשק של חמאס ופירוז הרצועה. נתניהו ינסה לשכנע את טראמפ שכל מתווה אחר יגרום לכך שלא יהיה שיקום וגם פירוק ופירוז - אלא קיפאון שיסתיים בחידוש הלחימה.
