בשבוע שעבר אישרה הכנסת את התיקון לחוק זכויות הסטודנט המאפשר לימודים בהפרדה מגדרית בתארים מתקדמים. במרכז הסערה עומד מחקר שהמל"ג הזמינה ממכון צפנת, אותו הובלתי יחד עם ד"ר מוטי טליאס ופרופ' ישראל כ"ץ, ושעסק בתארים שניים במקצועות הטיפול.
(צילום באדיבות: המכללה החרדית ירושלים)
מכון צפנת מלווה את המל"ג שנים, ובכלל זה במחקר מלווה של התוכנית לשילוב חרדים באקדמיה ומכיר את האתגרים המרכזיים בנושא. זהו בסיס הידע שממנו פעלנו.
וכך אמור תהליך כזה לעבוד: גוף ציבורי שנדרש להכריע בשאלה מזמין מחקר בהליך מסודר. החוקרים אוספים נתונים, מנתחים אותם, ומגישים ממצאים ופרשנות מקצועית. ההכרעה נשארת בידי מקבלי ההחלטות. מחקר מוזמן לצורך דיון.
את המחקר הגשנו בדצמבר 2024, ולאורך העבודה הקפיד הדרג המקצועי במל"ג לשמור על האוטונומיה המחקרית שלנו. אך לפי דיווחה של חן ארצי סרור, התנגדותו של שר החינוך מנעה את הדיון במחקר, בוועדה המקצועית במל״ג ובוועדת החינוך של הכנסת. לשכת השר הכחישה זאת. וכך, שנה וחצי לאחר ההגשה, הגיע המחקר אל הציבור בלי שנדון.
מה נדרש כדי לקרוא מחקר כזה
בטורו קרא פרופ' יובל אלבשן להתעלם מהמסקנות ולקרוא רק את הממצאים. הקריאה הזו מניחה שנתונים מדברים בעד עצמם, ושפרשנות היא רעש. אך ממצאים נקראים מתוך הקשר ומכלול. במקרה שלנו: נתונים שחשפו אמביוולנטיות, סיכונים שזוהו בהרחבת ההפרדה, וחסמים אחרים שטרם טופלו.
מחקרנו כלל סקר בקרב סטודנטים ובוגרי תואר ראשון חרדים המתעניינים בהכשרה טיפולית, וראיונות עם אנשי מקצוע, עם מטפלים חרדים ועם בעלי עניין נוספים. כל התייחסויותיו של אלבשן נוגעות לסקר, ומן הריאיונות לא הובאו ממצאים. אמנם הפגיעה באיכות ההכשרה הוזכרה, אך כטיעון שיש לשקלל ולא כממצא שעלה מן המחקר ומפיהם של מטפלים חרדים. גם ביחס לסקר מיוחס לנו שהצגנו מתלבטים בשאלת המסלול המעורב כמי שהשיבו בחיוב. בפועל, הדגשנו שהאחוז משקף גם מתלבטים, ואף הוצאו ממנו מי שנטו שלא להירשם, אף שלא שללו זאת לגמרי. נקטנו גישה מצמצמת.
בן שלום כהןבנוסף, במחקר על החברה החרדית מוכר המתח בין הקול האישי לקול הקהילתי, ותשובה בסקר עשויה לבטא כל אחד מהם. ועוד: הסקר הופנה לסטודנטים ולבוגרי תואר ראשון, שטרם למדו תואר שני טיפולי ואינם יכולים להעריך את טיבו, ולכן נדרשת נקודת מבט משלימה של חרדים שעברו את המסלול ושל אנשי מקצוע.
מה שלא נדון
המסקנות כתובות בדוח. כאן אזכיר שהחשש מפני הפגיעה באיכות ההכשרה עלה גם מפי מטפלים חרדים מוסמכים. לא טיעון שהגיע מבחוץ. ולצד שאלת ההפרדה מיפינו חסמים אחרים: מסלול ארוך ללא גב כלכלי, תנאי קבלה הנשענים על ידע באנגלית וסטטיסטיקה, חוסר באפיקי מעבר מתארים כלליים ומחינוך, עומס משפחתי, ואתגרים שמעורר המפגש בין אמונה לטיפול. הוויכוח והחקיקה עסקו בחסם אחד בלבד, מתוך הנחה שזו הדרך היחידה להביא חרדים ללימודי תואר שני טיפולי. הנחה שלא הצלחנו לאשש. לכך בדיוק נועד מחקר: לבחון אם מה שהנחנו עומד במבחן.
לכן המלצנו שלא להרחיב את ההפרדה בלימודי תארים שניים במקצועות הטיפול. הסייג היחיד נגע למסלולי הטיפול במוזיקה ובתנועה, ובהם המלצנו על מענה נקודתי. לצד זאת הצענו דרך שלישית: במקום מסלולים כפולים בהפרדה, לנתב את אותם תקציבים למעטפת תמיכה רגישה לסטודנט החרדי בתוך המסלולים הקיימים, ולטפל בשאר החסמים. קביים להשתלבות הדרגתית, לא קירות מפרידים.
אפשר לקבל את ההמלצה. אפשר לדחותה. אך יש טעם לדיון.
בן שלום כהן הוא חוקר בכיר, יועץ ארגוני ופסיכולוג במכון צפנת
