איתור שרידי ה"אלטלנה" מול חופי תל אביב הציף מחדש את הזיכרונות מאחת הדרמות הגדולות בתולדות המדינה, והעיר מחדש את הסיפורים האישיים של אלו שהיו שם משני צדי המתרס.
שלמה גולדהור (97) היה לוחם באצ"ל שיצא עם חבריו להילחם על ירושלים. כשהוא בן 17 וחצי בלבד הוא היה בין הלוחמים שנלחמו עם נשקים מאולתרים ודלים וחיכו לנשק חדש שיגיע לידיהם ויעזור להם להילחם – אותו נשק שהוטבע עם אוניית אלטלנה.
"נלחמנו לחימה רצינית מאוד נגד הבריטים והסיכונים שלנו היו גדולים גם על כן. הקרב על מלחה, הקרב על דיר יאסין, בכל הקרבות השתתפתי. אני ניצלתי במזל", אומר היום גולדהור. "אלטלנה הגיעה ארצה על פי הוראת הממשלה הזמנית. סוכם על הקצאת 20% מהנשק לגדוד של האצ"ל בירושלים, וגורלה של ירושלים נחרץ על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות, להיות מחוץ למדינה היהודית".
רה"מ נתניהו מבטיח להעלות את אוניית אלטלנה מהמצולות
(צילום: לע"מ)
גולדהור מספר על ההשתוקקות לנשק חדיש שיגיע לירושלים ויעזור בלחימה הקשה. "לחמנו בירושלים עם נשק דל ופגום, נשק שאכזב וסיכן חיים. כל הניסיונות לרכוש נשק נתקלו בקשיים עקב האמברגו של האומות המאוחדות. היה לנו נשק גרוע ממדרגה ראשונה, שאני מתבייש אפילו להגיד איזה נשק היה לנו. הכנופיות הערביות שלטו בדרכי התחבורה הבין-עירונית, והדרך לירושלים נחסמה, והעיר הייתה במצור. זה היה לקראת ייאוש. נלחמנו בהם בנשק דל ופגום", אומר גולדהור. "בקבוקי מולוטוב נגד משוריינים. רק מקלעים פגומים מתוצרת עצמית. כשאתה רצית לירות, הוא לא ירה, הוא ירה רק כשהוא רצה לירות. האלטלנה החזירה לנו את הביטחון העצמי והמורל של הלוחמים קיבל תאוצה. לא היה גבול להתפרצות השמחה כשבליבנו הציפייה לנשק החדיש והמתקדם".
על הירי על האלטלנה אומר היום גולדהור כי "נהגו בפזיזות והורו לפתוח באש קטלנית במקום לשאת ולתת ולמנוע התנגשות דמים טרגית שהותירה צלקת לדורות. מול זה בלטה עמדתו של מנחם בגין עם המסר החד שלו, 'מלחמת אחים לעולם לא'. גם אם יש בין המנהיגים תהומות, אפשר לבנות מעליהם גשרים. חשוב רק להכיר בכך שרב המשותף על המפריד. השנאה גאתה ושיבשה את היכולת להעדיף את המטרה המשותפת. דם נקיים נשפך והנשק ירד למצולות ים", אומר גולדהור.
על האיתור של אלטלנה הוא אומר: "תראה, אחרי כל כך הרבה שנים, אני לא יודע מה הם יוציאו, יוציאו כמה גרוטאות. אם מוציאים את האונייה כמו שהייתה, זה מצב פנטסטי. אבל אני לא מאמין, אחרי כל כך הרבה שנים, שהאונייה תהיה שלמה. רק ייגעו בה והיא תתפרק, אבל הלוואי שיוציאו אותה, כי זה נכס היסטורי".
"מצד אחד אולי טוב שהאונייה טבעה", אמר. "מצד שני, זו היסטוריה שחייבת לעבור לילדים ולנכדים, שהם יידעו מה קרה, ושבכלל העולם ידע מה קרה. היום לפעמים אנשים בורים. הם לא יודעים כלום, לפעמים זה מעצבן אותי, שדברים אלמנטריים הם לא ידעו על ההיסטוריה שלנו".
הוא סיכם: "היום אני חושב שדבר כזה לא יכול לקרות. אנחנו עם מיוחד, עם עתיק וחכם. היום יהודים לא יירו על יהודים".
"בגין ביקש מזכרת"
גילוי השרידים של אלטלנה נטוע עמוק בזיכרון במשפחתו של ישראל סנדר ז"ל, לוחם האצ"ל ששרד את ההפגזה על הסיפון ולאחר מכן נחשב בטעות כחלל צה"ל - ובבני משפחתו של בנימין בובש ז"ל, איש חיל הים שקיבל את המשימה להטביע את הספינה בלב ים.
"איבד חברים". ישראל סנדר ז"ל
ישראל סנדר, אביה של אריאלה סנדר בירון היה בעצמו על ספינת אלטלנה ויצא ללא פגע. ״אבא שלי ברח בגיל 16 מהבית ברומניה והצטרף לבית״ר״, סיפרה בשיחה עם ynet ״אחרי זה שלפו אותו באיטליה. הם התאמנו והצטרפו למחתרת ובאיזשהו שלב הם עלו לארץ על האלטלנה. הספינה הופגזה והוא הצליח להינצל ויצא ללא פגע. הוא לא דיבר על ההפצצה עצמה של אלטלנה אבל כן סיפר שאיבד חברים והם היו שם הרבה יוצאי רומניה. היו המון פצועים. חבר שהגיע איתו מרומניה נהרג״.
אחרי שפירקו את המחתרות, הצטרף סנדר לצה״ל ונפצע קשה במלחמת השחרור: ״גייסו את לוחמי האצ״ל לצבא ההגנה לישראל. במלחמת השחרור שהיה שבוע אחרי שגויס, היה קרב בלטרון והתפוצץ שק של רימונים. היו המון הרוגים. באו לאסוף את הגופות והוא היה פצוע מאוד קשה, ממש מפורק. הוא מצמץ ומישהו הבין שהוא חי והביאו אותו לבית החולים כאלמוני כי המשפחה שלו הייתה ברומניה. למשפחה שלו הודיעו שהוא נהרג וישבו עליו שבעה. אחרי חודשים שהוא היה בשיקום בנהריה, דוד שלו היה בארץ והם באקראי נפגשו ברחוב. דוד שלו התעלף כי הוא חשב שזה תחיית המתים. אבא שלי היה משוויץ בזה ואומר לכולם שזו סגולה לאריכות ימים. הוא היה מסתובב בתיק שלו עם מודעת האבל עליו״.
״אבא שלי נפטר בגיל 65. היה גיבור ישראל. הבן אדם הכי אמיץ שאני מכירה״, מספרת סנדר בירון. כשאומרים ׳אלטלנה׳ אני ישר חושבת על אבא. הרגשתי שהוא מבסוט למעלה שהחזירו את הספינה כי הוא היה מאוד אהב את המדינה והיה איש ימין בכל רמ״ח איבריו. היה איש של בגין וכל שנה היה נפגש עם אנשים שלחמו שם״.
בנימין בובש ז״ל על רקע האלטלנה
(צילום: באדיבות משפחת סימון )
״סבא שלי, בנימין בובש עלה בשנת 1936 ארצה״, מספר יניב סימון. ״בהתחלה הוא התגייס לצבא הבריטי ואחרי הקמת המדינה הוא התגייס לחיל הים. הם קיבלו משימה לשמור על אלטלנה שהייתה תקועה מול חופי תל אביב. בזמן ששמר על הספינה וגם על הנשקים, ניגש אליו מנחם בגין וביקש מזכרת. סבא שלי סירב. הוא לא זיהה אותו. רק אחרי נודע לו שמדובר במנחם בגין״. ״לאחר מכן סבא שלי שהיה איש טכני קיבל משימה להטביע את הספינה בלב ים במקום שהוא לא ידע איפה״, הוא מתאר. ״זה היה אירוע לוגיסטי מורכב והוא סיפר לי שלא סיפרו להם איפה בדיוק מטביעים אותה. למרות שסבא שלי היה אדם חכם ורציני, הוא לא ידע את המיקום שלה״.
לדבריו, לסבו הייתה מצלמה שהסתובב איתה ותיעד אירועים היסטוריים: ״סבא שלי היה צלם חובב והסתובב עם מצלמה וצילם כל מיני דברים. זה ככל הנראה הצילומים האחרונים של האלטלנה לפני שהוטבעה. בזמן אמת הוא לא הבין את גודל האירוע. כששאלתי אותו אם הוא מסכים לפרסם את התמונות, הוא לא רצה ואני לא יודע בדיוק מה הסיבה. אתמול כשזה פורסם ישר חיפשתי את התמונה כדי לפרסם אותה כי אין עוד תמונות שלה מאותו האירוע ואני חושב שלפחות לי זה חלק חשוב בהיסטוריה של המדינה. סבא נפטר לפני חמש שנים בגיל 93. הוא עשה הרבה מאוד דברים מדהימים במהלך חייו, היה ציוני אמיתי, הקים ישובים רבים וקיבל פרס בתחום הביטחון״.
אורנה בתו הוסיפה:״זה מרגש שהחלק של הספינה הוחזר. זה חלק מההיסטוריה ולי זה מזכיר מה קורה כשיש מלחמת אחים, למה אפשר להגיע. זה אירוע שהיה מזעזע אבל הוא עיצב את המדינה ואיחד את השורות״.
