יריב לוין למד בתיכון בויאר בירושלים שנתפס כמוסד הומניסטי וליברלי. יום אחד הגיעו תלמידים ערבים לביקור בבית הספר במסגרת קידום השיח שנהגו ראשי התיכון לעודד עם מיעוטים בארץ. בעת קבלת הפנים שנערכה להם התפרץ הנער לוין כלפיהם ואמר: "או שתכריזו על נאמנות למדינה או שתלכו מכאן". לדברי העיתונאית רונית ורדי, שהביאה את הסיפור במסגרת פרופיל שהכינה עליו בכתב העת "ליברל" ב-2016, מורים התרעמו ותלמידים, בהם אחינועם ניני, הגיבו בזעם וכינו את חברם ללימודים: "כהניסט".
גם אם לא ניכרים מאפיינים כהניסטיים בהתנהלותו הפוליטית, הרי אין ספק שמדובר באחת הדמויות הניציות ביותר בליכוד. לוין טען שיש להחיל את הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון ושאין לו תחושת אחריות מוסרית כלפי "הפלסטיני מחברון". את מה שמכונה המהפכה המשפטית הוא הגה לפני שנים רבות וניסה לשכנע את בנימין נתניהו לקבלה, ללא הצלחה יתירה.
לוין נבחר לראשונה לכנסת ב-2009 ונתפש מאז כדמות משנית בליכוד. הוא כיהן בתפקידים פרלמנטרים שונים ורק לאחר בחירות 2015 מונה לשר התיירות, שנחשב לתיק זוטר. ב-2020 הוא נבחר להיות יו"ר הכנסת בממשלת הרוטציה שהוקמה עם כחול לבן ומשם נדד עם חבריו לאופוזיציה.
לוין לא היה מוכר לעומק בציבור הרחב הן משום שלא מילא תפקידים מרכזיים והן בשל נוכחותו התקשורתית האנמית. יש לו את התכונה האנטי טלוויזיונית של האיש ללא תחושות. ה"ניוזוויק" כתב כי מייקל דוקאקיס הפסיד לג'ורג' בוש האב בבחירות 1988 לנשיאות ארה"ב "משום שלא הצליח להיפטר מתדמית איש הקרח". גם על הנושאים שצריכים לעורר רגשות דיבר דוקאקיס באותו קול מונוטוני בלי להניד עפעף. כשלוין הציג את המהפכה המשפטית במסיבת עיתונאים הוא נשמע כמו פקיד אפרפר ויבשושי שמדווח על הוצאות הניקיון של משרדו. אפילו כשהוא מנסה להתלוצץ התוצאה היא בדיחות קרש מייגעות (בוועדת החוקה הוא סיפר: "כשנכנסתי ללשכת שר המשפטים שמתי לב מיד לדבר אחד - שבלשכה הזו אין עציץ. ואמרתי, אני יודע למה - כי העציץ יושב מולך").
כיצד הפך האיש נטול הכריזמה הזה, שאם היה מתמודד ברשימה עצמאית לכנסת לא היה עובר את אחוז החסימה, לדמות המרכזית בממשלה הנוכחית? אולי דווקא בשל תכונותיו אלו: נתניהו משוכנע שלוין לא מאיים על כסאו כראש הליכוד. נתניהו יודע שאם יש סיוט שרודף יועצי תקשורת בלילות הרי הוא להריץ את לוין לראשות הממשלה.
השר לוין מציג את הרפורמה במערכת המשפט
(צילום: ערוץ כנסת)
נתניהו חולל בליכוד מהפכה שנועדה לחסל פוליטית את יריביו במפלגה הרבה לפני קידום המהפכה המשפטית שמיועדת לחסל את יריביו מחוצה לה. כבר ב-1996, אחרי שנבחר לראשונה לתפקיד ראש הממשלה, הוא החליט לא למנות את אריאל שרון לשר משום שהיווה יריב תמידי על מנהיגות הליכוד. רק איום של דוד לוי, שעמד בראש סיעת "גשר", שלפיה לא יצטרף לקואליציה אם שרון יישאר בחוץ, הביאה למינויו כשר התשתיות.
ד"ר ברוך לשםמאז שחזר לתפקיד ב-2009 המשיך נתניהו לקפד את עתידם הפוליטי של מי שעלולים לרוץ נגדו. על גדעון סער אין צורך להכביר מילים, אבל הוא כמובן לא היחיד. גלעד ארדן, שהגיע למקום הראשון בפריימריז לפני בחירות 2013, שימש בתפקידי שרים בינוניים עד שהעדיף להתמנות כשגריר בארה"ב ובאו"ם. יולי אדלשטיין, גם הוא כוכב פריימריז, התנדנד בין יו"רות הכנסת לבין משרד הבריאות, ועל רקע הודעתו על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד, לא נמצא לו תפקיד בממשלה הנוכחית. גם ניר ברקת, שבחוגים מסוימים נחשב למנהיג פוטנציאלי, לא קיבל משרד בממשלת האחדות עם גנץ (חרף ההבטחות) וכיום מסתפק בתפקיד שר הכלכלה.
לוין שרד קרוב לנתניהו בזכות אפרוריותו וחוסר רצונו/יכולתו לסכן את מעמדו של יו"ר המפלגה. הבעיה היא שדמות כה אפורה מעוררת פיהוק רחב בקרב בוחרי הליכוד. גם כשהוא מנסה לקדם "רפורמה" דרמטית, איש מהם לא יוצא לרחובות. לפי סקר של "אולפן שישי" מסוף השבוע, 42% ממצביעי גוש הימין תומכים בעצירה או עיכוב של המהפכה המשפטית. כאן, היתרון של לוין בעיני נתניהו עלול להפוך לחיסרון. בגלל תיקי האלפים הוא לא יכול להסתער בעצמו על הנושא, לפחות לא בעברית. מה נשאר? להסתפק בכריזמה של לוין.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
