הטלוויזיה בסלון של הבית הענק בן שתי הקומות בפאתי בינת ג'ביל שבדרום לבנון עדיין עבדה. על השולחן בחדר השהייה היו מונחים שלושה רובי קלצ'ניקוב. בדיקה מהירה גילתה שיש כדור בקנה - המחבלים היו רגע מלפתוח לעברם באש. "כשאתה מוצא מחסן אמל"ח רגיל, הנשקים בדרך כלל ללא תחמושת בפנים, ארוזים", מסביר רס"ן ד' (24), מפקד פלס"ר הגולן. "כשאתה מוצא נשק עם כדור בקנה, אתה מבין שממש לפני רגע היו פה מחבלים. בתוך הארונות בחדרים מצאנו מטעני חבלה מתוצרת איראן, עדיין עטופים בניילון המקורי של האריזה, מוכנים לשימוש, וטילי נ"ט. באירוע אחר מצאנו מקלע נ"מ עצום בגודלו שמיועד לירי במסוקים. לא ראיתי נשק כזה בחיים שלי".
"מחוברים לשטח". אל"מ בני קטה, מפקד עוצבת 'הגולן'
(צילום: אלישע בן קימון)
יחידת פלס"ר הגולן (989) פועלת בשגרה תחת חטיבה מרחבית 474 (אוגדה 210) ומיועדת לגזרת סוריה, אבל הלוחמים בשטח לחצו לעבור את הגבול. "באתי למג"ד של גדוד 52 ואמרתי לו: 'אם אתם הולכים ללבנון אנחנו באים איתכם'. זה בא מלמטה, מהלוחמים. שינינו את הציוד ממבצעים קצרים לתמרון ארוך, התאמנו על תרגילים שמדמים את הלחימה שם בשונה מגזרת סוריה, והתאמנו את הפלוגה למתווה הלבנוני". היחידה מבוססת על גיוס צעירים שגדלו בחוות החקלאיות ביהודה ושומרון. תנאי הסף מחייבים מגורים של שנתיים לפחות בחווה המוכרת על ידי הצבא, ורבים מהם מוגדרים כחיילים בודדים שמשרתים במסלול של שמונה חודשי טירונות בבא"ח ועוד ארבעה חודשים ביחידה.
תופעת החוות החקלאיות ביו"ש צברה תאוצה אדירה בשנים האחרונות וכוללת כיום כ-170 חוות. חלקן הגדול פועל בתיאום עם פיקוד המרכז וצה"ל, אך מדובר גם בנקודת חיכוך קבועה עם אוכלוסייה פלסטינית. גורמי ביטחון מצביעים לא פעם על כך שמחלק מהמאחזים הבלתי חוקיים יוצאים אירועי פשיעה לאומנית לעיתים נגד פלסטינים, ולעיתים גם נגד כוחות הביטחון. מיזם פלס"ר הגולן נכנס בדיוק לתווך הרגיש הזה.
בצבא מודים שלא הכול הולך חלק ושעבירות משמעת הן חלק מהאתגר הפיקודי, אך הפירות המבצעיים מוכיחים את עצמם. השמועה על היחידה מתפשטת בחוות, וצעירים שסומנו בעבר על ידי השב"כ או החזיקו ברישומים פליליים, מנהלים כיום הליכים למחיקת הרישום במטרה להתגייס. "החבר'ה האלה שגדלו בחוות הם אנשים שמאוד מחוברים לשטח, יודעים לשרוד, עצמאיים מאוד ואפשר לתת להם אחריות. הם פועלים פה במרחב סוריה ויודעים להביא מודיעין איכותי", מסביר אל"מ בני קטה, מפקד חטיבה 474, שתחתיו פועל הפלס"ר. "בעיות משמעת יכולות להיות בכל מסגרת, ובשביל זה יש מפקדים ויש את ערכי צה"ל כדי לשים קווים ברורים להם ולכל חייל אחר. כשאנחנו עושים את זה, רואים את התוצאות בשטח".
בשטח סוריה הלוחמים מתפקדים ככוח עתודה למניעת פשיטות, ופועלים ברגל וברכב ממשולש הגבולות ועד החרמון, כולל באזורים מורכבים כמו ואדי אל-ירמוך. המטרה היא מיפוי קו הכפרים הראשון והשני, ובהם סיידא, רפיד ואל-מעלקה, לטובת תמונת מודיעין. שם הם מביאים לידי ביטוי את הידע מהחווה 'קריאת קרקע' וגישוש. "החבר'ה מביאים לי עדויות על כך שהיו פה מחבלים רק כמה שעות קודם. הם יודעים לזהות עקבות, שינויים מזעריים בקרקע וגללים של בעלי חיים, ולדעת לתארך אותם במדויק", אומר רס"ן ד'.
בלבנון, האתגרים השתנו - היחידה פעלה בהתחלה תחת אוגדה 91 וחטיבת גבעתי בכפרים אל-חירם ועיינתא, ובהמשך הצטרפה לאוגדה 98 במרחב בינת ג'ביל, שם נעו בחזית יחד עם הטנקים של גדוד 52.
אחד האיומים המרכזיים שהלוחמים פגשו הוא רחפני הנפץ, שכוונו בעיקר לעבר הכלים המשוריינים. "ככוח חי"ר רגלי, יש לנו יתרון", מסביר אחד הלוחמים "בקריאת שטח נכונה, אם לא יראו אותך לא יתקפו אותך. הגדרנו מספר לוחמים שתפקידם היחיד הוא להביט בשמיים ולאתר רחפנים, ובאחת הפעמים גם הצלחנו להפיל אותם. מעבר לזה, התמקמות נכונה מאחורי מחסות ותנועה בשטח נסתר ברווחים גדולים מקשות מאוד על האויב לזהות אותנו".
סיפוריהם של הלוחמים ביחידה משקפים את המורכבות של המסלול הזה. סמל שובאל הגיע מחוות נריה של בן פזי ("גבעת רונן"). "ב-7 באוקטובר הבנתי שאני רוצה להתגייס והתחלתי להתאמן", הוא מספר. "לקראת הגיוס קיבלתי הודעה שאני מנוע גיוס בגלל השב"כ. בהתחלה לא רציתי ללכת לפלס"ר כי חיפשתי לשרת באיו"ש, אבל המגייס שמלווה את החוות פעל יחד עם השב"כ, וסידרנו את המניעה ממש יום לפני הגיוס.
"בדיעבד, אני שמח שהגעתי לכאן. זה מקום שנלחם על כל אחד שרוצה להתגייס. אם לא המערכת הזו, לא הייתי מצליח להיכנס לצה"ל. כשאנשים בסביבה שלי רואים שיש משהו שעובד ומצליח, אחוזי הגיוס עולים. בהתחלה הייתי בטוח שהמקום פחות מבצעי, אבל הופתעתי לטובה מרמת האמון שנותנים בנו".
על פי נתוני צה"ל יש 17 לוחמים ביחידה שמוגדרים חיילים בודדים, ארבעה לוחמים יצאו במחזור האחרון לקורס קצינים ויש עלייה של 50 אחוזים בגיוס בהשוואה לשנה שעברה. מעת לעת גם עולות טענות כלפי הצבא והממשלה על כך שהם משתפים פעולה עם אותם נערים שמשוטטים בגבעות ובחוות משום שרובן טרם הוסדרו ואינן חוקיות. בצה"ל מנסים בתהליך הרגיש של הגיוס לפלס"ר לעשות שימוש באותם צעירים ובכך לייצר להם תשתית נוחה יותר לגיוס. מצד אחד מדובר במהלך מבורך, אך מהצד השני, יש לעשות זאת באופן מבוקר עם ליווי צמוד, כדי שהמיזם לא ייצא משליטה.
רב"ט גור אריה, שהגיע מכפר זוהרים שבעמק האלה (כפר נוער המיועד לנוער בסיכון מבית חרדי, אב"ק), מספר על האווירה המבצעית בלבנון: "אתה נכנס עם חשש מסוים, אבל לצד זה יש תחושת עוצמה של גודל המשימה. הרבה אנשים אמרו לנו שלא ראו לוחמים עם 'רעל' כזה. היינו אומרים 'בואו נכבוש עוד בית ועוד בית'. אנחנו יחידה רגלית שהולכת עשרות קילומטרים עם התיקים והציוד על הגב. זו הייתה הפסגה של כל לוחם, בשביל זה התאמנו ולא חשבנו על מחירים".
גור אריה נפצע במרחב בינת ג'ביל מירי תלול מסלול ופונה לבית החולים. "אתה רואה שם שכולם, כל מי שנפצע מהיחידה, רק רוצה לחזור ולהיכנס בחזרה פנימה", הוא אומר.
כשהם נשאלים על הפער בין המציאות המורכבת בחוות לבין השירות המשותף בצה"ל, התשובה של הלוחמים חותכת: "אנחנו עושים ניתוק מוחלט. ברגע שלובשים מדים אין שום השפעה מבחוץ". עם זאת, הם מבינים שההמשכיות של הפרויקט תלויה ביחס של הצבא. "המחזורים הולכים וגדלים, ומה שיקרה פה בהמשך תלוי במערכת אם היא תדע להתייחס ליוצאי היחידה ותיתן להם זכויות מלאות", מסביר אחד הלוחמים.
