המזרח התיכון פותח את שנת 2026 באווירת המתנה מתוחה. בהיעדר הסדרי קבע בגזרות השונות, נראה כי העימות הבא בין ישראל לציר האיראני הוא עובדה כמעט מוגמרת. ובזמן שהאויב מנסה לייצא את משבריו הפנימיים - מהרעב בתימן ועד התסיסה ברחובות טהרן - ליצירת חזית אחידה נגד ישראל, צה"ל נערך עד הקצה לאפשרות של הסלמה מחודשת.
אלו הם שבועות משמעותיים של למידה והפקת לקחים בישראל; במשך יותר משנתיים פעל צה"ל קרקעית בעזה, לבנון ובסוריה, והפעיל את חיל האוויר במבצעים שעד לא מזמן היו נראים דמיוניים. אלא שכמעט מתחת לרדאר, גם היכולות של חיל הים שופרו לאין שיעור במלחמה, ובמערכת הביטחון כבר מסמנים את הים כזירה שתתפוס מקום מרכזי ומכריע במערכה הבאה.
תיעוד: ספינת טילים של חיל הים מיירטת כטב"ם איראני
(צילום: דובר צה"ל)
גורם ביטחוני בכיר הסביר כי "התווך הימי הוא נכס אסטרטגי חשוב משתי סיבות מרכזיות. האחת היא אסדות הגז. משק האנרגיה של ישראל עובד על גז שמופק באסדות, מה שמחייב הגנה מתמדת. אחת המשימות של חיל הים היא להגן על האסדות במים הכלכליים של ישראל. אם זה מאיום בליסטי, כטב"ם או כל דבר אחר שמגיע למרחב".
הסיבה השנייה, כך הסביר הגורם, היא שמירה על חופש השיט. 98-97% מהסחורה שמגיעה לישראל עושה זאת דרך הים. החות'ים היו אלה שזיהו את נקודת התורפה הזו, ובמהלך המלחמה שמו להם למטרה לתקוף את הספינות המגיעות לישראל או משתפות איתה פעולה.
"חיל הים אחראי לכך שהנמלים ימשיכו לעבוד ואוניות ימשיכו להגיע", הוא אמר. "גם אם זה דורש הגעה למרכז הים התיכון כדי להביא אוניה שחשובה להמשך הלחימה. כמו שלנו התווך הימי חשוב, כך גם לאויבים שלנו. גם על זה חיל הים אחראי. לעיתים נדרשת שליטה במרחב הימי של האויב כדי לייצר מנוף לחץ".
3,000 ק"מ מרחק
התווך הימי, הסביר הגורם הביטחוני, מאפשר לסייע בו זמנית גם לחיל האוויר וגם לכוחות היבשה. לצורך העניין, סטי"ל שנמצא באזור רצועת עזה יכול לסייע לכוחות על הקרקע, לקחת חלק במאמץ התקיפה ובו זמנית לסייע בגילוי עבור חיל האוויר. הסיוע לכוחות הקרקע קורה בצמידות, עד לרמה שספינה יכולה לסייע למג"ד ולהכווין אותו בזמן אמת במהלך התמרון.
לדברי הגורם הבכיר, משך המלחמה בעזה והצורך המבצעי במהלכה הביא לשיפור משמעותי ביכולות האלה. אך לא מדובר רק בפעילות קרובה - כי לא הכול מתפרסם. "חיל הים פעל בזירות הלחימה ויש לו גם שיתופי פעולה עם ציים זרים", סיפר. "ניתן לומר שהיו שלבים בהם המרחקים בין כלי שיט היו יותר מ-3,000 ק"מ".
גם ברצועה: תיעוד ממרכז האש של חיל הים
(צילום: דובר צה"ל)
הלחימה העצימה בשנתיים האחרונות חשפה כאמור יכולות חדשות של החילות השונים. אך בסופו של דבר מדובר בשימוש באמל"ח מתקדם הדורש אחזקה וטיפולים. כעת, ב"תקופת ההמתנה" של הפסקות האש, וחוסר הוודאות סביב הזירות השונות, צה"ל עסוק בשיקום. הכוחות לוקחים את אי הוודאות ומשתמשים בה כדי להעלות את הכשירות הטכנית, דיוק תוכניות הלחימה והפקות לקחים.
את הקפיצה המשמעותית בשימוש ביכולות הימיות של ישראל ראינו כבר במלחמה האחרונה. כוחות חיל הים סייעו, למשל, גם ללחימה הקרקעית בזירות השונות, וגם בגילוי וביירוט כטב"מים בלב ים. שלוש השייטות של החיל - שייטת 3 שמפעילה סטי"לים, שייטת 7 שמפעילה צוללות ושייטת 13 של הקומנדו - היו אחראיות על משימות מגוונות. בשייטת 3 יש ספינות שעל סיפונן פועלות פלטפורמות שונות, כאשר לכל פלטפורמה ייחודיות משלה: הגנה, תקיפה, פיקוד ושליטה - או גם וגם וגם. היום, על חלק מכלי השיט יש אפילו מעין "כיפת ברזל ימית", שמאפשרת לחיילים ליירט איומים שנמצאים בדרכם לישראל.
החות'ים מתאמנים: "זה יקרה בוודאות"
האיומים על ישראל, גם אם נחלשו, עדיין לא נעלמו, ובחזיתות השונות כבר נערכים למערכה הבאה נגד ישראל. בתימן, מלחמת האזרחים הרימה את ראשה - והחות'ים צופים מהצד במאבקי ההשפעה של סעודיה ואיחוד האמירויות, שהגיעו לשיאן בהפצצה של ריאד בשבוע האחרון בשטח שנשלט על-ידי מועצת המעבר הדרומית.
החות'ים, שממוקמים באזורים הצפון-מערביים יותר של המדינה, טוענים כי סעודיה ואיחוד האמירויות "מחלקות ביניהן את ההשפעה והעושר, בחסות אמריקנית ובריטית, בעוד העם התימני מתמודד עם מציאות טרגית של קריסה והידרדרות בשירותים". המסרים שמשגרים החות'ים כוללים את הטענה כי ישראל היא זו שעומדת מאחורי הרס תימן, באמצעות סעודיה והאמירויות. עם זאת, יש לציין כי מצב האזרחים בשטחים תחת שליטת החות'ים רק הולך ומחמיר. את ניצול משאבי המדינה לצרכיהם מצדיקים החות'ים בצורך להיערך ללחימה.
החות'ים, לטענתם, "מתאמנים לסבבים הקרובים", שיגיעו "בוודאות", אם תשאלו את מנהיגם עבד אל-מלכ בדר א-דין אל-חות'י. הם מקיימים תרגילים, מכשירים פעילים חדשים לשורותיהם במסגרת קורסים צבאיים ובוחנים את ההתפתחויות האזוריות - גם את אלה שכלל לא קשורות אליהם - ומאיימים להתערב. פתרון קבוע מול החות'ים עדיין אין, והם בינתיים שומרים על יכולתם לתקוף.
המחאות באיראן יוצאות משליטה
האיומים של בכירי המשטר באיראן נגד ישראל נמשכים, אבל בציר המקביל המתיחות הפנימית מתגברת. בשבוע האחרון יצאו המונים לרחובות ברחבי איראן, וקיימו מחאות ושביתות עקב המצב הכלכלי שפוקד את מדינתם ומקשה על המחייה. המחאות החלו בטהרן, אך התפשטו לאזורים נוספים במדינה. נשיא איראן מסעוד פזשכיאן אפילו קרא לממשלתו "להקשיב לדרישות הלגיטימיות של המפגינים". מנגד, בסוכנויות הידיעות המזוהות עם המשטר טענו כי כלי תקשורת שונים וגורמים ישראלים הם אלו שמנסים ליצור כאוס ואי שקט. באותם דיווחים נטען כי זה לא מצליח, והציבור "אדיש", כלשונם, לניסיונות ההסתה של ישראל נגד המשטר.
המהומות באיראן: אש בוערת בתחנת המשטרה באזנה
(קרדיט: איראן אינטרנשיונל)
ההצהרות המפארות את יכולות הצבא האיראני ומשמרות המהפכה נמשכים, וכך גם הניסויים, החימוש והתרגילים הצבאיים, לצד האיומים כלפי ישראל והמערב. לטענת האיראנים, קווי ייצור הטילים במדינה לא עצרו לרגע. כל אלה העלו את השיח סביב אפשרות לסבב נוסף.
יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, אמר בשלישי האחרון כי "איראן לא מבקשת אישור מאף אחד כדי להגן על עצמה. תגובת העם האיראני לכל 'הרפתקה' היא נרחבת, בלתי מתפשרת ובלתי צפויה. החלטותיה ופעולותיה של איראן, להגנה על האינטרסים שלה ועל עצמה, לא יהיו צפויות או דומות לעבר". גם דובר משמרות המהפכה, מוחמד עלי נאא'יני, אמר דברים דומים. בריאיון לרשת "אל-מיאדין" הלבנונית, המזוהה עם חיזבאללה, הוא אמר כי "על ישראל (הישות הציונית, כלשונו - לב"א) לדעת שכוחנו גובר מיום ליום. עליה לזכור את המכות שהיא ספגה במלחמה האחרונה וללמוד מהן, לפני שתחשוב להיכנס למלחמה חדשה".
במקביל, צבא איראן פרסם השבוע כי לא יאפשר כל פגיעה במדינה או בביטחון העם האיראני. "אם האויבים יעשו טעות נוספת הם יספגו מכות חזקות ומוחצות הרבה יותר מבעבר", נכתב. יועצו של המנהיג העליון של איראן, עלי שמחאני, מסר מצידו כי את יכולות הטילים וההגנה של איראן "לא ניתן להכניע". לדבריו, הן לא דורשות אישור. הוא אמר בנוסף כי "כל תוקפנות תיענה בתגובה קשה ומיידית, שתעלה על דמיון מתכנניה".
חיזבאללה, חמאס וחזיתות אחרות
הזירה הלבנונית לא שקטה גם היא. חיזבאללה ממשיך לסרב להתפרק מנשקו, כל עוד ישראל לא "תמלא את התחייבותיה": תיסוג מלבנון לחלוטין, תעצור את התקיפות בשטחי המדינה ותשחרר את האסירים הלבנונים. ארגון הטרור מסרב לדון בכל סוגייה אחרת לפני שדרישותיו ייענו. אחר כך, מבחינתו, ניתן יהיה לדבר על הנשק, אך רק במסגרת אסטרטגיית ביטחון לאומית לבנונית שלא קשורה ללחצים חיצוניים. חיזבאללה טוען כי מי שקורה בלבנון לפירוקו מנשק קורא למעשה ליישום תוכנית ישראלית, ובך גם הוא מאשים את ישראל בענייני הפנים בלבנון.
ההנהגה בביירות ממשיכה מצידה עם תוכנית הצבא לרכז את הנשק בידי המדינה. בשבוע הבא צפויה הממשלה להתכנס לישיבה שבה יכריז מפקד הצבא על סיום השלב הראשון של התוכנית הזו. לאחר מכן תתכנס גם ועדת מנגנון הפיקוח על הפסקת האש, שממשיכה להיפגש עם הנציגים האזרחיים מישראל ומלבנון, אך הפעם תדון רק עם גורמים צבאיים. בינתיים, התקיפות הישראליות נמשכות כמעט מדי יום, כל עוד חיזבאללה ממשיך לנסות להתבסס מחדש בגבול, להבריח כסף ונשק ולחזק את כוחו. כל זאת בזמן שלבנון מתמודדת כאמור עם אתגרים פנימיים, אחרי שנים של משברים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. לבנון זקוקה לכסף שיאפשר לה לצמוח ולקדם את פעילות הצבא, והיא בונה על סיוע חיצוני שעדיין לא הגיע.
גם מול סוריה אין עדיין פתרון לטווח הרחוק, ולמרות הדיווחים הרבים בחודשים האחרונים, הסכם ביטחוני עדיין לא נראה באופק. צה"ל פועל בשטח סוריה וערוצי התקשורת המזוהים עם משטרו של אחמד א-שרע דואגים להדהד זאת. אך גם בלי כל קשר לנוכחות הישראלית בשטח הסורי, מצבה הפנימי מעורער מאוד.
עימותים אלימים פורצים לסירוגין ברחבי סוריה. לפעמים מדובר במתיחות המוכרת מא-סווידא, מול הדרוזים, ובפעמים אחרות מדובר במתיחות גוברת מול המיעוט העלווי באזור החוף הסורי. גם העניינים מול הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF) עדיין לא נפתרו, למרות ההסכם שנחתם ב-10 במרץ אשתקד ומעגן את השתלבותם במוסדות המדינה. כל אלה מתווספים לקיפאון המצב ברצועת עזה, ואי המעבר לשלב השני של תוכנית הנשיא דונלד טראמפ.
