לפני 20 שנה נפלה במלחמת לבנון השנייה רס"ר קרן טנדלר ז"ל, מכונאית מוטסת במסוק היסעור שנהרגה לצד חבריה לצוות מפגיעת טיל חיזבאללה. כעת, כחודש לפני אזכרתה, אמה ריואנה מבקשת בריאיון באולפן ynet שלא ישכחו את בתה. "תמיד אומרת שהזמן עושה את שלו, אבל זה פשוט שטויות. אין יום שאנחנו לא חושבים על קרן, ואנחנו רוצים שאנשים יבואו לבית העלמין הצבאי ברחובות ב-2 באוגוסט", אמרה.
ריואנה טנדלר: "אין יום שאנחנו לא חושבים על קרן"
( צילום: ירון ברנר)
האזכרה תתקיים ביום ראשון בעוד כחודש, 2 באוגוסט, בשעה 13:00. לאחר מכן יתקיים ערב לזכרה בשעה 19:00 בבית יד לבנים בעיר. "גם הכאב וגם הגעגועים מתגברים. אנחנו רוצים שמוקירי זכרה של קרן יבואו, שיתנו לה את הכבוד ותמיד יזכרו אותה. מה שחשוב לנו כמשפחה זה לזכור אותה. שיגיעו לערב לזכרה לכבוד הגיבורה שהיא קרן.
"בספטמבר הקרוב היא הייתה אמורה להיות בת 47, אבל היה חשוב לה להיות לוחמת. היא הייתה קוראת ספרים על הצבא. היא הייתה שחיינית עם מדליות, ספורטאית מעולה, אבל היא לא הסכימה להיות זאת שעושה קפה לאיזה מפקד. היא למדה הנדסת מכונות ועשתה טירונות מוקדמת בגיל 17 וחצי, אחר כך היא למדה ואז התגייסה. בקורס היא הכירה את מסוקי היסעור והייתה מכונאית קרקע", סיפרה.
אלא שקרן לא הסכימה להישאר בעורף, והאם מספרת כי רצתה ללמוד כיצד להיות מכונאית מוטסת - ולימים הייתה האישה היחידה בתפקיד זה בחיל האוויר. היא המשיכה לקורס דומה לגיבוש טיס, ולאחר מכן גם השלימה את התכנים החסרים בטירונות. "כששאלתי אותה 'איך זה קרן?' היא ענתה 'מצוין'. היא הייתה זורחת", מתארת ריואנה.
"היא הייתה זורחת". קרן ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
היא מוסיפה: "היא נכנסה לקורס שלקחה שמונה-תשעה חודשים, קורס לא קל, אבל היא התכוונה להצליח. היום היא נחשבת הראשונה שהייתה מכונאית מוטסת של מסוק יסעור, כי בינתיים יצאו מהקורס עוד כמה מכונאיות. היא בדקה כל בורג במסוק. היא הייתה אחראית. זה היה תפקיד חשוב והיא נהנתה מכל רגע. היא עבדה מאוד קשה, עד השעות המאוחרות של הלילה, ואחרי שסיימה שירות קבע היא המשיכה למילואים. היא התקבלה לפקולטה למשפטים ולמדה ביום, אבל בלילה עשתה מילואים. ככה 70 יום בחצי שנה. ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה.
"קרן השתתפה בכל מיני מבצעים, אבל בתוך גבולות הארץ. לא נתנו לה לחצות את הקו והיא מאוד כעסה על זה, היא רצתה להיות כמו כולם ולא ויתרה. היא לא עשתה לעצמה הנחות. היא דיברה עם מפקד הטייסת בזמנו והוא לקח אותה מעבר לגבול. כשהיא חזרה היא אמרה שהיה שקט, כנראה כדי להרגיע אותי. למחרת היא הייתה בכוננות וקראו לה. היא נכנסה בפעם השנייה ללבנון וכשהם רצו להמריא בחזרה הם נפגעו מטיל של חיזבאללה".
קרן וארבעה מאנשי הצוות נהרגו במקום. לוחמי הצנחנים שהצוות הנחית בלבנון הגנו על הגופות מפני חטיפה, כאשר בהתחלה נמצאו רק גופותיהם של שני הטייסים ושני המכונאים המוטסים האחרים. רק כעבור ארבעה ימים של סריקות תחת אש של לוחמי שלדג, לוחמי 669 ולוחמי צנחנים מחטיבה 55 במילואים, נמצאה גופתה של קרן והיא הובאה במסע רגלי של הכוחות הלוחמים לשטח ישראל.
"מפקד חיל האוויר בא אלינו הביתה ואמר שהוא מביא את הילדה שלי הביתה. הוא לקח סיכון. הם חיפשו ואת קרן לא מצאו. הרבה ימים לא ידענו מה קורה. לא שתינו ולא אכלנו. בכינו. אחר כך נודע שקרן נפגעה ועפה עם הזנב של המסוק. כשמצאו אותה פחדו שחיזבאללה יפיל עוד מסוק, אז הביאו אותה ברגל בלילה. בסוף הם אמרו 'הבאנו את הילדה'", מתארת ריואנה.
