שלוש שנים בדיוק חלפו מאז הרכב השופטים בתיקי נתניהו העביר לצדדים מסר חריג: קיימים קשיים בביסוס עבירת השוחד בתיק 4000, ועל המדינה לשקול חזרה מאישום בעבירה זו. השבוע, לאחר סיום החקירה הנגדית של רה"מ בנימין נתניהו, בחרו השופטים לשוב על אותה עמדה ממש.
נתניהו במשפט
(צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
מדובר באמירה דרמטית וניתן להבין ממנה לאן נושבת הרוח. בתי משפט אינם נוהגים לשגר מסרים מסוג זה, בקלות דעת, בוודאי לא במשפט הפלילי החשוב והרגיש ביותר שהתנהל בישראל בעשורים האחרונים. דווקא משום כך, יש לייחס לדברים משקל משמעותי במיוחד. מה משמעות הדברים?
הנקודה הראשונה היא שהמדינה הייתה צריכה לקבל את הצעת השופטים כבר לפני שלוש שנים, ובוודאי שעליה לשקול זאת בכובד ראש גם היום. כבר לפני שלוש סברתי שהיה נכון לקבל את עמדת השופטים לאחר שמיעת פרשת התביעה ולסגת מהאישום בשוחד.
בכל הליך משפטי, וכפליים כאשר מדובר בהרכב שופטים המלווה את התיק במשך שנים, שומע את כל העדים, נחשף לכל חומר הראיות ומקדיש אינספור שעות ללימוד התיק, לעמדתו של בית המשפט יש משקל כמעט מכריע. התביעה אינה חייבת לקבל את המלצת השופטים, אך צריך נימוקים כבדי משקל שלא להיענות להצעה, ולא שמעתי שנימוקים כאלה הוצגו.
המחלוקת האמיתית ביחס להסדר הטיעון מעולם לא הייתה סביב השאלה באיזו עבירה יודה נתניהו במסגרת ההסדר. מוקד המחלוקת היה ונשאר סוגיית הקלון והמשמעות הפוליטית הנלווית לו
במבט לאחור קשה שלא לתהות מה היה קורה אילו התקבלה ההצעה כבר בשנת 2023. סביר להניח שההליך היה מתקצר באופן דרמטי. מאות שעות דיונים היו נחסכות, משאבי ציבור אדירים היו מתפנים, וייתכן מאוד שכבר כיום היינו מצויים בשלב הסיכומים או אף לאחר הכרעת הדין.
במקום זאת, המערכת כולה המשיכה להתנהל במשך שלוש שנים נוספות בעיקר סביב אישום שבית המשפט עצמו שב ומציין כי קיימים קשיים משמעותיים בביסוסו.
הנקודה השנייה נוגעת להסדר טיעון אפשרי או סיום המשפט בדרך אחרת: דווקא קבלת עמדת השופטים עשויה להרחיק את האפשרות לעסקת טיעון או להסדר חנינה. המחלוקת האמיתית ביחס להסדר הטיעון מעולם לא הייתה סביב השאלה באיזו עבירה יודה נתניהו במסגרת ההסדר. מוקד המחלוקת היה ונשאר סוגיית הקלון והמשמעות הפוליטית הנלווית לו. במילים אחרות, השאלה הייתה האם בעקבות ההסדר יסיים רה"מ את דרכו הפוליטית, וסוגיית האשמה בשוחד אינה רלוונטית לעניין זה.
מנקודת מבטה של התביעה והאינטרס הציבורי, אחד השיקולים המרכזיים בעד הסדר היה הרצון להביא לסיום מהיר של משפט שמטלטל את המדינה במשך שנים ארוכות. אלא שאם אישום השוחד יוסר, פרשת ההגנה צפויה להתקצר באופן משמעותי. האיום שהשמיע עו"ד עמית חדד, שלפיו ללא הסרת אישום השוחד צפויים להישמע "מאות עדי הגנה" והמשפט עלול להימשך עד שנת 2028, ממחיש זאת היטב.
דווקא משום כך, הסרת אישום השוחד עשויה לקרב את מועד סיום המשפט עצמו. ואם פסק הדין כבר נראה באופק, ייתכן שהאינטרס הציבורי שהצדיק בעבר חתירה להסדר יאבד מעוצמתו. במצב כזה, לא בטוח כלל שהחלון לעסקת טיעון יישאר פתוח כפי שהיה בעבר.
הנקודה השלישית חשובה לא פחות: צריך לשים לב לא רק למה שהשופטים אמרו, אלא גם למה שהם לא אמרו. לאחר סיום פרשת התביעה ולאחר עדותו של ראש הממשלה, בחר ההרכב לחזור דווקא על הערותיו בנוגע לעבירת השוחד בתיק 4000. מנגד, לא נשמעה כל הערה דומה ביחס לעבירות המרמה והפרת האמונים בתיק זה או ביחס לאישומים בתיקים האחרים.
אין בכך כמובן משום קביעה כלשהי לגבי תוצאות המשפט. הדרך עד להכרעת הדין עדיין ארוכה, ובית המשפט טרם שמע את מלוא פרשת ההגנה. אולם יש משמעות לכך שההרכב אינו מהסס לחשוף את כיוון מחשבתו כאשר הוא סבור שקיימים קשיים מהותיים באישום מסוים.
מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףלו סברו השופטים כי קיימים קשיים דומים גם באישומים אחרים, קשה להניח שהיו נמנעים מלומר זאת כעת, כפי שלא היססו לעשות ביחס לאישום השוחד. העובדה שהמסר החוזר והעקבי מתייחס רק לעבירת השוחד מלמדת לכל הפחות כי בעיני ההרכב זהו האישום שמעורר את סימני השאלה המשמעותיים ביותר, ואילו שאר האישומים לא מעוררים סימני שאלה דומים.
בסופו של יום, עמדת השופטים מלמדת כי שלוש שנים לאחר שהצביעו לראשונה על הקושי בביסוס עבירת השוחד, ולאחר ששמעו את עדי התביעה ואת עדותו של נתניהו עצמו, השופטים לא שינו את דעתם. במערכת משפטית תקינה, כאשר אותו הרכב שיפוטי משמיע את אותו מסר בשלב כה מתקדם של ההליך השיפוטי, ראוי שכל הצדדים יקשיבו לו היטב, וכי התביעה תקבל את הצעת בית המשפט.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי ב-ynet. לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה
