שירין, תושבת טהרן, הייתה בין האיראנים הרבים שחגגו את מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי. את חיסולו היא חגגה בשתיית יין ובריקודים עם חבריה. אך כשהמלחמה נמשכה, שירין החלה לפקפק בהיגיון של המערכה שמובילות ארה"ב וישראל. שירין, אישה בשנות ה-30 לחייה, הסכימה לחלוק עם סוכנות הידיעות AFP את תחושותיה על המלחמה שהחלה לפני 11 ימים.
בחודש ינואר יצאו המוני מפגינים לרחובות איראן, באחד מגלי המחאה הגדולים ביותר באיראן מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979. אלפים רבים נהרגו בדיכוי האכזרי של המחאה. ב-28 בפברואר, כשדונלד טראמפ ובנימין נתניהו החלו במתקפה נגד איראן, הם העלו סיבות שונות שמצדיקות את היציאה למלחמה. אחת מהן הייתה שהמלחמה תסייע לאיראנים להגשים את חלומם להפיל את משטר האייתוללות, ולשנות את האופי של מדינתם. "שעת החירות שלכם קרובה", אמר טראמפ לאיראנים כשהודיע על היציאה למלחמה.
"בהתחלה הייתי בעד המלחמה", אומרת שירין. "אחרי המוות של חמינאי ב-28 בפברואר חגגתי את האירוע עם חברים". אך כאשר התקיפות האוויריות פגעו ביום ראשון במתקנים לאחסון דלק, וגרמו לענני עשן שחור וסמיך שכיסו את השמיים, שירין חשה שדעתה משתנה.
"זה לא מה שרצינו", היא אמרה. "לא רצינו שיפציצו את הנכסים הלאומיים שלנו כדי להפוך אותנו לעניים אפילו יותר ממה שהיינו", היא מסבירה. איראנים אחרים חוששים מאפשרות של מלחמת אזרחים, תרחיש שעלול דווקא לחזק את התמיכה של הציבור במשטר.
"הרבה אנשים חוששים מהתקופה הפוסט-איסלאמית. כמו אבא שלי, שחושב שעלול להיות גרוע יותר אחרי שהם ילכו", אמר בעל חנות בעיר שיראז בדרום איראן. בעל החנות בינתיים אופטימי ומשוכנע שהכאב, והמחיר של המלחמה, יהיו שווים את זה בסופו של דבר. "רוב האנשים שאני מכיר מקווים שהדברים הולכים להשתפר, ושסוף סוף תהיה לנו חירות".
צעירה מטהרן שתומכת באופוזיציה האיראנית אומרת כי היא שמחה על הנזק שנגרם בימים אלה למשטר שהיא שונאת, "אבל העובדה שזה כל כך יקר, ושכל כך הרבה אנשים חפים מפשע מתים, גורמת לי להרגיש נורא", היא אומרת בשיחה עם AFP. ישנם איראנים שהחליטו לא לברוח מארצם כדי שיוכלו לחגוג את סופו של המשטר – אם וכאשר הוא ייפול.
מתחילת המלחמה ביצעו ארה"ב וישראל אלפי תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות, אך גם נגד תשתיות ביטחון פנים – כגון מבנים של המשטרה ושאר כוחות הביטחון.
"הן לא פוגעות בבניינים רגילים. הן פוגעות בתחנות משטרה, במסגדים, במטרות צבאיות ובשדות תעופה. אבל הרעש של ההפצצות מאוד מפחיד אותנו", אמרה אישה מטהרן. "אם בסוף הרחוב שלך תחנת משטרה נפגעת – כל החלונות בבית שלך מתנפצים. זה מה שקרה לרבים", הוסיפה.
משרד הבריאות של איראן טען ביום שני כי יותר מ-1,200 אזרחים נהרגו מתחילת המלחמה – נתונים שדומים להערכות של ארגוני זכויות אדם מחוץ לאיראן, ושיותר מ-10,000 נפצעו. סוכנות הידיעות AFP לא הצליחה להגיע לאתרי התקיפות האוויריות הרבות כדי לאמת את הדיווחים של הרשויות, ולא הצליחה לקבל אישור מגורמים עצמאיים לגבי מספרי הנפגעים.
המשטר ברפובליקה האיסלאמית סופג נזק קשה בתקיפות הישראליות והאמריקניות, אך כלפי חוץ הוא טוען שמצבו יציב. ביום ראשון החליט המשטר שמוג'תבא חמינאי, בנו של עלי חמינאי, יחליף את אביו כמנהיג העליון. למחרת יצאו עשרות אלפים לעצרת תמיכה במשטר שהתקיימה בטהרן. התקשורת הממלכתית דיווחה על עצרות תמיכה דומות ברחבי המדינה.
עלי אנסרי, פרופסור להיסטוריה של איראן באוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד, אמר ל-AFP כי קשה מאוד להעריך מהי דעת הקהל באיראן בנוגע למלחמה. הוא אמר כי הוא סקפטי לגבי סיכוי שהמשטר יתחזק בעקבותיה, או לגל לאומני שבו האיראנים "מתאחדים סביב הדגל". אחרי "מלחמת 12 הימים" בחודש יוני חזרו המפגינים לרחובות איראן, ודרשו את נפילתו של המשטר.
"אני לא חושב שלהפציץ מחסן דלק היה רעיון טוב, אבל הייתי מופתע אם השנאה למשטר תתפוגג לזמן משמעותי", אומר אנסרי. "ברגע שההפצצות ייפסקו נראה מה קורה. אני חושב שגם אם המשטר ישרוד, הוא יהיה כל כך משותק שהוא לא יוכל לעשות יותר מדי".
