במוסד עשו היום (חמישי) מאמצים, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, כדי לומר שסיום תפקידם של ק', ראשת מנהלת המודיעין, ו-י', ראש אגף איראן בארגון, לא היה הדחה אלא סיום תפקיד "בהסכמה הדדית".
נכון, לא נערכה חקירה שבסופה נקבע שמישהו פעל ברשלנות כפי שמחייבת הדחה, אך קשה להניח שרק מקריות מופלאה הביאה לסיום תפקידם של שלושת האנשים המרכזיים שעסקו ביצירת והובלת התוכנית להפלת השלטון באיראן במוסד, תוך זמן קצר מעת כניסתו לתפקיד של רומן גופמן. הוא הדיח את סגן ראש המוסד א' ימים אחרי שנכנס לתפקיד, ועכשיו הראה את הדרך החוצה לשני הבכירים האחרים. עוד פחות סביר להניח שלו התוכנית הייתה מצליחה, ראש המוסד החדש היה מעז להחליף מי מהם.
בנימין נתניהו ורומן גופמן
בנימין נתניהו ורומן גופמן
התוכנית נכשלה, כעת עולה שאלת האחריות והאשמה. ברנע, נתניהו וגופמן
(צילום: חיים צח/לע"מ)
במהלך היום היו מי שטענו שסיום תפקידם של שני הבכירים הוא מעשה של הכרת תודה מצד גופמן לראש הממשלה בנימין נתניהו על המינוי שלא היה ברור מאליו. כאילו הדחתם נועדה לומר: הם אשמים בהכול, נתניהו לא אשם בשום דבר. ייקח זמן עד שיהיה אפשר לברר טענה מהסוג הזה, שתלויה באופן שבו רה"מ יציג את תוצאות המערכה הזאת מעתה והלאה.
נתניהו, בנאומים שסיכמו את מלחמת איראן השנייה, טען שהייתה זאת הצלחה מסחררת. נתניהו לא הודה באמת: שהמערכה כולה תוכננה, נבנתה, עוצבה והוזנקה כדי להשיג מטרה אחת, והיא הפלת המשטר, ולפיכך הוא לא נאלץ להגיד אם היא הצליחה או לא. אם הוא ישנה את קו ההסברה שלו ומעכשיו יגיד שנכשלנו, וייקח את האחריות רק כדי להטיל אותה על כתפי המוסד של דוד ברנע, נדע שהתחזק החשד כי מדובר במהלך שיש לו גם צדדים שקשורים לאחריות ואשמה.
אבל ייתכן שמדובר במהלך של ראש מוסד עצמאי, שהחליט לערוך בירור משמעותי של הכישלון שאירע. ואם המוסד רואה במה שקרה כישלון, אין ספק שלא רק המוסד נושא בו: לא רק מפני שנתניהו הוא המפקד העליון האחראי על המוסד, ולא רק מפני שנתניהו דחק בזרועות המודיעין לבוא עם תוכנית להפלת השלטון מהרגע שנכנס לתפקיד בתחילת 2023, ולא רק מפני שנתניהו לא רצה, לדברי מספר גורמים, לשמוע אחרי "עם כלביא" על שום אפשרות אחרת זולת התוכנית להפלת השלטון – אלא כי נתניהו היה זה שהיה צריך לסגור את הפרטים מול המנהיג העמית הבכיר שלו, דונלד טראמפ.
ואדם מנוסה כמו נתניהו ידע בוודאי שהתוכנית של ארגון הביון הישראלי להפיל את השלטון במדינה בת 90 מיליון איש, שגודלה כגודל מערב אירופה, הייתה תלויה על בלימה וחסרה תשובות לשורה של בעיות שעולות בתוכנית כל כך גדולה וכל כך יומרנית, גם לפני שלקחו ממנה ארבעה חודשים של תכנון והכנות, כשההתגייסות המפתיעה של טראמפ לעזור להמונים הנטבחים באיראן חייבה את ישראל להיכנס למערכה בפברואר ולא ביוני.
בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
הימר - וטעה. האחריות היא בראש ובראשונה על נתניהו
(צילום: Ronen Zvulun/Reuters)
נתניהו ודאי הבין את גודל ההימור והחליט לקחת אותו. הוא טעה, וביחד עם טראמפ לקח את שתי המדינות, ובעצם את העולם כולו, לסיבוב שמטלטל את המזרח התיכון ואת השווקים מאז. האחריות על הכישלון, בין אם הוא נגרם כתוצאה מקריסת התוכנית ובין אם הוא נגרם מחוסר התיאום עם טראמפ שעצר את הפלישה הכורדית – רכיב קריטי – ובעצם את כל התוכנית, היא בראש ובראשונה עליו.
תפקידו של ראש המוסד החדש הוא לבדוק את הנסיבות שבהן קרסה התוכנית. הוא חייב לשאול מי ומה הוביל את המוסד למסקנה שאם, נניח, טראמפ היה מאשר, העסק היה מצליח ומחמוד אחמדינג'אד היה מוביל היום את איראן כחלק מקואליציה שקמה מתוך המשטר כדי להחליף את חמינאי המת.
בתוך הבדיקה הזאת צריך לבדוק מה המטרות של המוסד, ארגון שפועל ללא חוק ושמעולם לא הוגדר מה תפקידו בתוך קהילת המודיעין, כיצד נוצרה השקשוקה האסטרטגית הקשה שישראל נקלעה לתוכה, ומה היא תרומתם של בעלי התפקידים השונים לאירוע, כולל אלה שסיימו את תפקידם "בהסכמה". ובעיקר, מה צריך לעשות כדי שהמוסד ימלא את התפקידים גם בארגון שהפיקוח החיצוני עליו והבקרה עליו מורכבים ביותר, ולכן חייב להכיל על עצמו מבחנים ובקרות מחמירים במיוחד.