מאחורי חומות בתי הכלא ומתקני המעצר באיראן, הרחק מעיני הציבור ובצל ההגבלות הכבדות על האינטרנט, מצטברות בשבועות האחרונים עדויות קשות על גל דיכוי חדש מצד המשטר - ולא רק כלפי מי שהשתתפו במחאות נגד המשטר בינואר. עצורים, בני משפחותיהם וארגוני זכויות אדם מתארים מעצרים אלימים, חקירות ממושכות, מכות, הרעבה, מניעת טיפול רפואי ועינויים שנועדו לשבור מתנגדי משטר, עיתונאים, פעילים ומפגינים.
לפי תחקיר ה"גרדיאן" הבריטי, שחלק מהעדויות בו נחשפות כעת בעקבות ההקלה היחסית בהגבלות הרשת במדינה, מאז פרוץ המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן בסוף פברואר הורחב מעגל המעצרים גם לאסירים פוליטיים, עיתונאים ופעילים אזרחיים. חלקם מספרים על אלימות קשה כבר מרגע המעצר, ועל פגיעות גופניות ונפשיות שנמשכות גם לאחר השחרור.
אחד הסיפורים הבולטים בתחקיר הוא של הסופר האיראני חמיד אספי, בן 63, שטוען כי סוכני מודיעין חמושים פרצו לדירתו בטהרן, היכו אותו קשות - ולבסוף שחררו אותו בטענה שמדובר ב"טעות מנהלית". שבועות לאחר מכן, לדבריו, התברר כי הוא סובל מדימום נרחב במוחו.
אספי לא היה בביתו ב-5 במרץ אחר הצהריים כשסוכני מודיעין חמושים פרצו לדירתו בטהרן. לפי עדותו ל"גרדיאן", הם שברו את הדלת בפטיש כבד ובגרזן, עברו בין דירות הבניין בחיפוש אחריו - ולבסוף נתקלו בו כשחזר הביתה.
5 צפייה בגלריה
חמיד אספי. "מהלומות כבדות כוונו אל הצלעות, הכליות, הרקות והחלק האחורי של הראש שלי"
(צילום: מתוך The Guardian)
אחד הסוכנים, כך סיפר אספי בריאיון לעיתון הבריטי, שלף אקדח וצעק עליו לעצור. "לפני שהספקתי להגיב, הוא היכה אותי בעוצמה בעורף ובעמוד השדרה בקת הנשק שלו, וגרר אותי אל תוך הדירה", סיפר. לדבריו, כשביקש לראות צו מעצר, האלימות החריפה: "מהלומות כבדות כוונו אל הצלעות, הכליות, הרקות והחלק האחורי של הראש שלי. המכות היו כה קשות עד שאיבדתי הכרה פעם אחת. כשחזרתי להכרה, התקיפה נמשכה".
אספי סיפר כי לאחר מכן הובל בעיניים מכוסות למתקן מעצר. שם, לדבריו, חוקר האשים אותו כי חתם על הצהרה המגנה את דיכוי המחאות בינואר בידי המשטר, וכי היה בקשר עם ממשלת ישראל. הוא התעקש שלא חתם על הצהרה כזו, ולבסוף שוחרר. לדבריו, נאמר לו כי מעצרו היה "טעות מנהלית".
אלא שהפגיעה לא הסתיימה בשחרור. שלושה שבועות לאחר מכן הוא הובהל לבית החולים, שם בדיקת MRI חשפה דימום נרחב במוחו. "המוות כבר לא היה אפשרות רחוקה. הרגשתי את הצל שלו פרוש על פניי", סיפר. הוא עבר ניתוח וכעת נמצא בתהליך החלמה.
לפי התחקיר המקרה של אספי הוא כאמור חלק מגל הולך וגדל של עדויות שיוצאות מאיראן, בזמן שההגבלות שהטיל המשטר על האינטרנט מתחילות להתרכך. לצד מי שנעצרו בשל מעורבותם במחאות ינואר, גם אסירים פוליטיים, עיתונאים ופעילים נעצרו במבצע דיכוי רחב יותר מאז פרוץ המלחמה. ראיונות עם עצורים, בני משפחה וארגוני זכויות אדם מציירים תמונה קשה של מערכת כליאה שבה, לפי העדויות, מתרחשים עינויים, מכות, הרעבה, מניעת טיפול רפואי ואף מקרי מוות במעצר.
״האסירים בכלא לובשים חיתולים מרוב שהתנאים ירודים״
בארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" אמרו לעיתון הבריטי כי תיעדו מאז 28 בפברואר עינויים והתעללויות בעצורים, ובהם הוצאות להורג מדומות באמצעות תליות מבוימות, הצמדת אקדחים לפיות אסירים, מכות קשות, תלייה מהידיים ומהרגליים, בידוד ממושך, וכן מניעת מזון וטיפול רפואי.
אחת העדויות היא של מהנאז (שם בדוי), מפגינה בת 23, שסיפרה כי במהלך מחאה בשכונת האפט הוז בטהרן ב-8 בינואר ראתה מפגינים נורים במכונות ירייה. "אני לא יכולה לשכוח את המראה הזה, דם זרם ברחוב בזמן שרצנו למקום מבטחים", אמרה. לדבריה, היא לא נעצרה באותו יום, אלא כמה ימים לפני התקיפה הראשונה של ארה"ב וישראל ב-28 בפברואר.
"הם פרצו פנימה, אזקו אותי ולקחו אותי לכלא קרצ'אק", סיפרה. לדבריה, "אמרו לי שעצרו אותי בגלל פוסטים נגד המשטר ברשתות החברתיות". מהנאז, שעובדת בתחום ההייטק, סיפרה כי במשך יותר משבועיים נחקרה שוב ושוב, ונמנעו ממנה מזון ומים. "ירדתי שמונה קילו בתוך שבועיים בלבד. יש עינויים שלא משאירים חבורות, אבל נשארים איתך לנצח", אמרה.
לדבריה, באגף שבו הוחזקה נכלאו יותר מ-80 נשים, בצפיפות כה קשה עד שנאלצו לישון על הרצפה. תנאי התברואה, סיפרה, היו כה ירודים עד שביקשה ממשפחתה להביא לה חיתולים למבוגרים. כלא קרצ'אק ידוע זה שנים בתנאיו הקשים, והוא מכונה באיראן "hellhole" ("חור גיהינום" בתרגום חופשי). המרכז לזכויות אדם באיראן, שמושבו בארה"ב, דיווח באוקטובר האחרון כי לפחות שלוש אסירות מתו בתוך שבוע לאחר שנמנע מהן טיפול רפואי.
מהנאז מעריכה כי שוחררה רק משום שהרשויות ביקשו לפנות מקום לאלפי עצורים נוספים שנעצרו בעקבות המלחמה. אחרים, לפי הדיווח, לא יצאו ממערכת הכליאה בחיים. אחד מהם הוא חסאם עלאאדין, אב לשניים בן 40. לפי מקור המקורב אליו, עלאאדין נעצר באפריל בטהרן במהלך חיפוש אחר מכשירי סטארלינק - ומאז נעלם בתוך מערכת בתי הכלא. "הם פשטו על בית אמו ועל בית אחיו. הם הכו גם את אחיו ועצרו אותם", סיפר המקור לגרדיאן. "כשלקחו את חסאם, הם הכו אותו קשות מול בנותיו, בנות 10 ו-11".
במשך שבועות, סיפר המקור, משפחתו ניסתה לברר היכן הוא מוחזק. "בכל פעם שהלכו לכלא, אמרו להם שהוא הועבר למקום אחר. זה היה עינוי בלתי פוסק עבור המשפחה", אמר. לבסוף, שבועות לאחר מכן, הגיעה השיחה שבה התבקשו בני המשפחה לבוא ולאסוף את גופתו. קרובי משפחתו טענו כי כשגופתו הוחזרה, "לא נותרה בה אפילו עצם אחת שלמה". המקור פרץ בבכי כשאמר ל"גרדיאן": "הם הכו אותו למוות. חסאם היה אב, בעל, אח ובן אוהב. אשתו מבועתת, ובנותיו לא מצליחות להבין למה הוא לא חוזר הביתה".
העיתונאית שהכינה צמיד מהשיער שתלשו לה
גם פעילים ועיתונאים מספרים על מעצרים אלימים במיוחד. מוג'גאן, פעילת זכויות אדם מטהרן, סיפרה כי השתתפה במחאה בינואר. שבועות לאחר מכן, לדבריה, חמישה סוכנים רעולי פנים פרצו לביתה, היכו אותה בראשה באמצעות אקדח ולקחו אותה בעיניים מכוסות למתקן מעצר. "הם שברו לי אצבע ברגל", סיפרה. "הם רק רצו להטיל עלינו אימה ולהפחיד אותנו".
5 צפייה בגלריה
תלשו לה את השיער, והיא הכינה צמיד. ״סובלת מאז מהתקפי חרדה ונדודי שינה"
(צילום: מתוך The Guardian)
לפי הוועד להגנה על עיתונאים, העיתונאית האיראנית וידה רבאני נעצרה ב-31 בינואר לאחר שחתמה על הצהרה המגנה את דיכוי המחאות וקוראת לסיום המשטר הסמכותני. עורך דינה כתב כי היא נלקחה למתקן מעצר של המודיעין בעיר סארי, ושם הוכתה קשות. בעלה, חמידרזא אמירי, כתב לאחר שביקר אותה בכלא כי על גופה היו חבורות רבות, וכי שערה נתלש משום שסירבה לעטות חיג'אב.
רבאני עצמה סיפרה ל"גרדיאן" כי הותקפה שוב ושוב במעצר. "הם המשיכו לקרוא לי פראית וניסו בכוח להכריח אותי ללבוש חיג'אב", אמרה. באחד המקרים, סיפרה, חוקר משך בשיערה בעוצמה: "לא הבנתי את זה באותו רגע, אבל מאוחר יותר, על רצפת הכלא, כשנגעתי בשיער שלי, קווצות נשרו אל תוך כף היד. אספתי אותן והכנתי מהן צמיד שיער".
לדבריה, אותו חוקר גם תקף אותה מינית וניסה לחנוק אותה. רבאני שוחררה מאז, אך סיפרה כי היא סובלת מהתקפי חרדה ומנדודי שינה. "יש להם דרך לענות אותך בלי להשאיר סימנים נראים לעין", אמרה. "אבל עכשיו אני לא מצליחה לישון ונאלצת לקחת נוגדי דיכאון וכדורי שינה".
