על פני כ-250 עמודים, עם מאות הערות שוליים והפניות ליותר מ-10,000 פריטים ממוסמכים: דוח חדש פורש מסכת שיטתית של אלימות מינית, השפלה והתעללות מצדם של מחבלים ואזרחים שחדרו מעזה בטבח 7 באוקטובר ולאורך תקופת השבי של חטופות והחטופים. הדוח, שעיקריו מתפרסמים היום (שלישי) לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", מתאר לפרטים את העדויות, תיעודי הווידאו והממצאים הפורנזיים המעידים על פשעים מיניים ומגדריים באתרי הטבח, בבסיסים הצבאיים ובדרכם של החטופות והחטופים לעזה ובמהלך השבי, ומזהה בהם דפוסים המעידים על כך שלא היו אלה מקרים בודדים אלא מעשים ש"תועדו, נחגגו והופצו באופן שיטתי, תוך הגברת הפחד והטראומה".
אזהרה: הפרטים בידיעה זו קשים לקריאה. הדוח המלא כולל תיאורים קשים מאוד שלא הוכנסו לכתבה, לקריאת הדוח המלא באנגלית - לחצו כאן.
"שמענו אותה צורחת": דוח הנציבות האזרחית
(צילום: מתוך עמוד היוטיוב streamable)
את הדוח, פרי עבודה של יותר משנתיים, ערכו חברות הנציבות האזרחית לתיעוד וחקר פשעי חמאס בנשים, ילדים ומשפחות ב-7 באוקטובר ובשבי. מדובר בארגון חברה אזרחית שהוקם זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. "הבנו שצריך לייצר תיעוד ראייתי בסטנדרטים שלא ניתן יהיה להכחיש", אומרת ד"ר כוכב אלקיים-לוי, העומדת בראש הנציבות.
חלק מהממצאים מבוססים על תיעוד ועדויות של הצוותים שעסקו בזיהוי הגופות במחנה "שורה", וכן על חוות דעת של פתולוגים שצפו בממצאים מיום המתקפה, ועליהם נוספו עדויות מפורטות שמסרו חלק מהחטופים והחטופות ששבו מעזה. בבסיס הדוח עומד ארכיון דיגיטלי המקטלג ומתעד אלפי סרטונים, תצלומים ועדויות של ניצולים, כוחות הצלה וקרובי משפחה הנוגעים לפשעי המין והמגדר של המחבלים, שעשו שימוש בגופם של הקורבנות על מנת להעצים את ההשפלה והטרור.
לצד עדויות שפורסמו בכלי התקשורת ובמסגרת יוזמות תיעודיות שונות, כולל מסד הנתונים של הנציבות האזרחית גם כ-400 עדויות שנאספו באופן עצמאי. "רצינו שהעדות תשמש לצרכים משפטיים, ומנגד שהריאיון יהיה רגיש לטראומה של המרואיינים", אומרת מנכ"לית הנציבות האזרחית, עו"ד מירב ישראלי-אמרנט. "אחרי שהתחלנו לצפות בחומרים שהחלו לזרום אלינו, הבנו שהמשימה שלנו היא בניית ארכיון לפשעי מלחמה".
כך נוסד ארכיון דיגיטלי מאובטח, שאינו פתוח לציבור, ובו ממוסמכים כלל הממצאים שנאספו בנושא, רבים מהם הופצו בתחילה ברשתות החברתיות והוסרו משם בהמשך. ללא תיעוד מסודר, אומרת ישראלי-אמרנט, "הם ייעלמו ויימחקו".
"למקסם את ההשפלה"
המאמצים לתעד את פשעי המין של חמאס ולהעלות מודעות לקיומם בזירה הבינלאומית החלו כבר בימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה - בתחילה כהתארגנות ספונטנית של חוקרות ואקטיביסטיות בתחום, ובהמשך באמצעות יוזמות וגופים שונים (ראו להלן). הדוח המתפרסם היום הוא חוליה נוספת בשרשרת, אולם ההיקף שלו והארכיון שבבסיסו יכולים להוות תשתית למחקר עתידי.
דוח הנציבות מציג את העדויות והממצאים בחלוקה לאתרי הטבח והפגיעה: פסטיבל הנובה; כביש 232 והאזורים הסמוכים אליו; הקיבוצים; הבסיסים הצבאיים, וכאמור הפגיעה בחטופות ובחטופים בדרך לרצועת עזה ובתוכה.
5 צפייה בגלריה
"גופות הקורבנות חוללו והוצגו בפומבי". תיעוד חטיפת שני לוק
(צילום: AP Photo/Ali Mahmud)
החוקרות זיהו 13 דפוסים של תקיפה מינית ומגדרית, ובהם אונס ואונס קבוצתי, תקיפה לפני ובמהלך מעשה הרצח, הפשטה בכפייה, איומים בנישואים בכפייה ותקיפה בנוכחות קרובי משפחה של הקורבן. אלה חזרו על עצמם בזירות שונות באופן המלמד כי השימוש בפרקטיות הללו היה מכוון, נפוץ, שיטתי, "ונעשה באכזריות מיוחדת כדי למקסם את הכאב, ההשפלה והסבל של הקורבנות". הדוח גם עומד על כך שמעשי התקיפה צולמו והופצו ברשתות חברתיות על מנת להעצים את מעשי הזוועה.
לצד התכלית ההיסטורית של איסוף החומרים לטובת הדורות הבאים, ועל מנת שיוכלו לסייע בהמשך לביסוס תיקים משפטיים נגד התוקפים, מבקשות החוקרות להשיג מטרה נוספות: הכרה רשמית של פרלמנטים וגופים רשמיים בעולם בכך שהפשעים הללו בוצעו. "אף העמדה לדין לא תשקף את העומק והרוחב של מה שקרה", אומרת אלקיים-לוי. ואולם, מוסיפה ישראלי-אמרנט, "הכרה בינלאומית ממסדית מייצרת התחלה של צדק".
המשימה רק התחילה
המאמצים להשמיע את קולם של קורבנות מעשי הזוועה ופשעי המין החלו זמן קצר לאחר הטבח. מה שהחל כהתארגנות אד-הוק של חוקרות בתחום המגדר והמשפט הבינלאומי, עבר בהמשך גלגולים שונים עד להקמת הנציבות - ארגון חברה אזרחית שלקח על עצמו משימה יומרנית: לאסוף את הממצאים השונים באופן המקיף ביותר האפשרי, להצליב ולאמת אותם ככל האפשר, ולזהות את דפוסי הפגיעה.
הניסיון להקיף את ממדי האלימות המינית בזירות הטבח מעורר קושי מובנה: קורבנות המעשים נרצחו, ובמקרים רבים גופות נשרפו או הושמדו לחלוטין. ואולם, עדויות המבוססות על מראה עיניים של כוחות ההצלה, ניתוח של תמונות וסרטונים וצבר עדויות שמיעה מצטברים לכדי תמונה קשה וברורה: למעשי הטבח קדמה אלימות מינית קשה ולהטלת מום מכוונת בגופם של הקורבנות - נשים, וגם גברים.
"מידע נוסף עשוי להתפרסם עם הזמן", מציין הדוח, "כאשר ניצולים וכוחות ההצלה ימצאו את המילים ואת האמון כדי לשתף את חוויותיהם". ובמילים אחרות: משימת התיעוד והמחקר לא תמה - היא רק מתחילה.
בעוד שקורבנות שאינם בחיים לא יכולים למסור את עדותם, החלק המוקדש לחטופות ולחטופים כולל עדויות רבות ומפורשת על תקיפה מינית, השפלה מינית, הפשטה בכוח והצגה בפומבי. הדוח מחלק את העדויות לתקיפות ולהתעללות במהלך החטיפה: לא פעם בפיג'מה קצרה או בבגדים תחתונים בלבד. "היא אפילו לא הספיקה ללבוש את המכנסיים", תיארה בפני הוועדה אם שנחטפה עם ילדיה מקיבוץ מגוריהם. חטופה אחרת העידה: "ככה הם לקחו אותי, כשהייתי כמעט עירומה, חצי ישנה".
דפוס נוסף שחזר על עצמו במהלך החטיפה הוא הטרור בתוך התא המשפחתי: החוטפים רצחו בני משפחה לעיני קרוביהם, שנחטפו בהמשך לעזה. במקרים רבים, המחבלים תיעדו והפיצו את מעשה החטיפה, ועל פי עדויות רבות, נראות נשים עירומות, מוכות ומושפלות.
"במקרים מסוימים", מציין הדוח, "גופות הקורבנות נחטפו, חוללו והוצגו בפומבי" - מעשה המצביע על שימוש המכוון בהשפלה מינית כדי להטיל אימה על הקורבנות, על משפחותיהם ועל הציבור הרחב. כך היה בתיעוד של שני לוק ז"ל, שתועדה כשהיא פצועה ועירומה באופן חלקי ברחובות עזה. בסרטונים נוספים המתעדים את אירועי החטיפה נראות נשים נגררות בשיער, פצועות ומושפלות במהלך חטיפתן.
אופליה רויטמן, שנחטפה מביתה בניר עוז ושוחררה במסגרת העסקה הראשונה, סיפרה לוועדה כיצד הופשטה בכוח במצוות רופא עם הגעתה למנהרה בעזה. "נשארתי בלי כלום, אבל חשבתי שבכל רגע הם או ירביצו לי או יעשו לי משהו", סיפרה בעדותה לוועדה, "חשבתי על זה לרגע, אבל אז אחד מהם בא ושם עליי חלוק".
הדוח מסכם כי "העדויות, הצילומים והחומרים שנבדקו על ידי הוועדה מבססים דפוס ברור ועקבי של אלימות מינית-מגדרית והשפלה מכוונת במהלך חטיפת בני ערובה ב-7 באוקטובר ואחריו. בחינת החומרים מראה דפוסים ברורים וחוזרים על עצמם, המצביעים על כך שאלימות מינית-מגדרית הייתה חלק בלתי נפרד מהחטיפה עצמה".
איום תמידי באונס
האלימות המינית לא פסקה גם לאורך השבועות, החודשים והשנים בשבי. "שובים איימו באופן שגרתי במעשי אונס ונישואים בכפייה, ובמקרים מסוימים אילצו את הקורבנות לעסוק או להיות עדים למעשים מיניים ועינויים שבהם היו מעורבים אחרים, כולל בני משפחה", נכתב, "תקיפות מיניות התרחשו באופן שגרתי ושיטתי בבתים, מנהרות ואתרים אחרים".
לפני כחצי שנה סיפרה רומי גונן בריאיון ל"עובדה" על התקיפות המיניות שעברה. "אני נכנסת למקלחת והוא מרשה לעצמו להיכנס למקלחת כי הוא חובש והוא בא לעזור לי להתקלח, ואני פצועה, ואין לי שום כוח עליהם", סיפרה בריאיון המצוטט בדוח. "ואני במצב שאין לי מה לעשות".
ההתעללות המינית לא הייתה נחלתן של נשים בלבד. בדוח מצוטט ריאיון של גיא גלבוע דלאל לחדשות 12, שבו סיפר על מחבל שהתעלל בו מינית: "הוא הגיע מאחוריי, התחיל לגעת לי בכל הגוף, וקפאתי באותו רגע. הוא התחיל ממש לגעת בי ולנשק אותי בעורף, לנשק אותי בגב".
עדותו מצטרפת לעדויות נוספות שמסרו חטופים גברים שחזרו מהשבי. באחת מהן, קשה במיוחד, דווח לוועדה על שני בני משפחה על כך שנאלצו לבצע מעשים מיניים זה בזה. שמותיהם של מוסרי העדות לא פורסמו. "העובדה שגברים היו נתונים גם לאלימות מינית אינה מפחיתה מאופיים המגדרי של הפשעים", נכתב בדוח. "בתי משפט מתייחסים לאלימות מינית כאלימות מגדרית לא משום שרק נשים הן המטרה, אלא משום שפגיעה מינית משמשת לעתים קרובות ככלי לשליטה בקורבנות".
לא מעשים בודדים
ביולי פורסם במלואו "פרויקט דינה" - דוח שחושף תמונה קשה על האלימות המינית של מחבלי חמאס במהלך הטבח ובשבי - שהייתה כלי נשק שיטתי, מכוון ומתוכנן מראש. בדומה לדוח הנציבות האזרחית, גם פרויקט דינה כולל שכבות של עדויות שורדים ואחרים, ראיות פורנזיות, דיגיטליות ודיווחי שטח.
קדם לו דוח שפרסמה ב-2024 פרמילה פאטן, שליחת מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית בסכסוכים, המציג הוכחות - בעיקר נסיבתיות - לכך שבמהלך מתקפת 7 באוקטובר נעשה שימוש באלימות מינית. זמן קצר לפני כן פרסם גם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית דוח הממפה את זירות הפגיעה השונות ואת דפוסי הפגיעה העיקריים, כפי שהיו ידועים באותה עת. במקביל ליוזמות הללו פעלו, ועודן פועלות, יוזמות מחקריות שונות הנוגעות לנושא.
דוח הנציבות האזרחית יוצא דופן בהיקפו ובשאיפתו למסמך את העדויות והממצאים השונים מיום הטבח ומתקופת השבי. בפתח המסמך מציינות המחברות כי הוא "מספק תיעוד שיטתי ראשון של הפשעים הללו", ועל כן "מזהה דפוסים חוזרים של אלימות מינית באתרים ובשלבים שונים של המתקפה. הדו"ח מדגים כי פשעים אלה עקבו אחר דפוסים ושיטות ניתנים לזיהוי, ולא היוו מעשים בודדים".
