בתחילת המשדר בערוץ 14 שנועד לרומם את דמותה (וכונה בטעות "ריאיון"), התלוננה אשת ראש הממשלה שבכלל לא מכירים אותה. "לא רק שלא מכירים", הסבירה שרה נתניהו לטל מאיר (שהיקף המעורבות שלה בדיאלוג לא עלה על שאר הרהיטים בחדר), "חושבים שמכירים, וסתם איזו דמות. דמות שהינדסו, דמות שהמציאו, שעיוותו". ובכן, לאור האישיות שהשתקפה בזירה הכי ביתית שניתן לדמיין, אולי עדיף היה לה להמשיך לטפח בשתיקה את התזה לפיה קיים פער בין "דמות שהנדסו" לבין מי שהיא באמת: כך היא לפחות הייתה שומרת על מרחב הכחשה מסוים, בעודה נותנת לשופרות כאלה ואחרים לקונן על העוול שנעשה לה.
נתניהו: "דמות שהינדסו, דמות שהמציאו, שעיוותו"
האופציה הזאת נמחקת ברגע שנתניהו פותחת את פיה ומוכיחה, עד כמה ההוויה שלה נטועה עמוק בתוך בועה מהבילה ואטומה של קונספירציות וטענות לכל העולם (כולל אפילו לערוץ 14, שמדבר "מעט" לשיטתה על ההסתה נגדה ונגד משפחתה), לצד חוסר יכולת כמעט מכמיר לב להתבונן על העולם שלא מבעד לנקודת מבטו של קורבן נצחי ואומלל. במקום שהתעמולה תמרק אותה, היא דווקא איששה את מה שאפילו כלי התקשורת היותר ביקורתיים מתקשים לומר מתוך שילוב קטלני של פחד, התקרנפות ועייפות.
לכן לא משנה כמה מיוזע היה המאמץ להציג את נתניהו כאשת מקצוע מסורה, מעסיקה אכפתית, רעיה מודאגת ואפילו דיפלומטית מוכשרת: בסוף מה שזוכרים זה שהיה לה דחוף לומר שב-7 באוקטובר יאיר גולן הגיע לזירת הטבח "מלובש ומוכן, בשעה מאוד מאוד מוקדמת, כשאחרים לא ידעו, כגון ראש הממשלה". זה לא ציטוט מ"חדרים סגורים" שאפשר לטעון שלא היה ולא נברא, לא משהו ששמעו "אנשים שדיברו אותה" וניתן לתאר כהוצאה מהקשר: היא אמרה את הדברים בשיחה עוטפת ונעימה ("תודה ששאלת והקשבת", אמרה נתניהו למאיר בסיום), און דה רקורד, ואפילו נראתה די מבסוטה מהטון הסרקסטי שבו רמזה בעדינות אירופאית שאדם שיצא מביתו להילחם היה למעשה שותף למעשה בגידה מזעזע. ובאמת, תמוה שגולן עלה על מדים ויצא לשטח: הוא יכול היה לשבת על שפת בריכה כלשהי ולהמתין שיגיע קצת אוכל טוב, כפי שעשו יועצים מקורבים לראש הממשלה כשהמדינה הייתה עדיין מוכת הלם ותדהמה.
לא משנה כמה מיוזע היה המאמץ להציג את נתניהו כאשת מקצוע מסורה, מעסיקה אכפתית, רעייה מודאגת ואפילו דיפלומטית מוכשרת: בסוף מה שזוכרים זה שהיה לה דחוף לרמוז שיאיר גולן היה שותף לבגידה מזעזעת
האמירה הבלתי נסבלת על גולן - אישיות פוליטית שראויה לביקורת עניינית וחריפה אך לא להפרכת בלוני כזב – תפסה את מרב הכותרות, אך היא לבדה לא ממצה את כל מה שמטריד באירוע. נתניהו, למשל, לא בדיוק יצאה מגדרה להתכחש לשקר המכונה "בגידה מבפנים" ("אני לא שותפה לשום תיאוריות, לא יודעת"). היא גם אמרה ש"מבעירי הפחים" בסמוך למעון ראש הממשלה עשו זאת "כדי שכולם אולי ייחנקו וימותו ולא רק אנחנו", ובבחירות הקרובות היא מאמינה ש"הם (השמאל) נחושים לא לתת לרוב העם לנצח..ולא מסיבות שזה לא טוב, כי אני חושבת שגם הם נהנים. חלק עצום מאלה שהיום כל כך רוצים לא רק להפיל את בעלי, גם להרוג אותו". אמנם, אלו לא דברים שנדיר לשמוע בתקשורת הפרו-שלטונית ובראשה האכסניה שבה נתניהו התארחה. אבל לשמוע אותם ככה, מפיו של אדם כל כך חזק ומשפיע – ואת זה היא לא טרחה להכחיש – אמור להעלות חשש אמיתי לקראת חודשיים רגישים ונפיצים במיוחד.
בעשור האחרון, החל מפרסום התוצאות של בחירות 2015, קנתה לה אחיזה התפיסה לפיה כמעט מיותר לעסוק בשרה נתניהו: אמרו שזה "רכילות", שהטענות נגדה "מגולמות במותג" וכבר לא משפיעות, שחלקים נרחבים בציבור "לא אוהבים את זה". אבל שרה נתניהו רצתה שנכיר אותה בתנאים שלה. עכשיו אין לציבור ברירה אלא להתמודד עם ההשלכות.
