העסקה המוצעת בין התביעה הכללית ובין ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הגיונית מאוד. אם בית המשפט היה מפרסם פסק דין בעוד כמה שנים שהיה מרשיע את נתניהו בשתיים מתוך שלוש העבירות החמורות בהן הוא מואשם, ובכך גם למעשה מצמיד לו את הקלון - זו הייתה תוצאה בהחלט מתקבלת על הדעת.
לשני הצדדים יש סיכון רב בהמשך המשפט כעת. מצד נתניהו זו האפשרות שיורשע במרמה והפרת אמונים וגם בשוחד, עניין שיוביל אותו בסיכוי לא מבוטל לעונש מאסר בפועל. מצד המדינה זו האפשרות הריאלית לקרב שיימשך שנים רבות, שייגרר לבית המשפט העליון, עם עדי מדינה שעשויים לגמגם, וכמובן המשך ויכוח פוליטי חומצתי שמחלחל והופך להרס אמון הציבור במערכת המשפט.
3 צפייה בגלריה
"סחר חליפין אפלולי בלב האליטות הישראליות". מנדלבליט, נתניהו ואיסמן
(צילום: מוטי קמחי, אלכס קולומויסקי, דנה קופל )
שני הצדדים לא יכולים להיות משוכנעים בתוצאה. כל הדיון הציבורי בימים האחרונים סביב הקלון נופח; משעה שיודה נתניהו בעובדות המקיימות עבירות של מרמה והפרת אמונים, יוטל עליו קלון, בין אם זה באמצעות בית המשפט או ועדת הבחירות. השאלה המרכזית היא בכלל כיצד יסכימו על עובדות כתב האישום המתוקן, אבל גם זו בעיה פתירה.
זה הדבר ההגיוני ביותר לעשות, העסקה הזו. אבל לעיתים, הנתיב ההגיוני והקריר הוא גם המוטעה ביותר. וכך בעסקת טיעון מסוג זה, שאסור להסכים לה בשום אופן, היא קוטעת את הענף הגווע של אמון הציבור שעליו היא מנסה לגונן.
משפחת נתניהו בפגישה אצל עו"ד בעז בן צור, שלשום
(צילום: נדב אבס)
לפני כמעט שלוש שנים פרסמתי בעמודים אלה מאמר שהציע שהיועץ המשפטי יגיע לעסקה עם ראש הממשלה (דאז) נתניהו. עוד לא היה כתב אישום כלל, ולכן ההצעה לא הייתה לעסקת טיעון אלא לחנינה נשיאותית לראש הממשלה, תמורת התפטרותו מהתפקיד, פרישתו מהפוליטיקה והודאה בכך שביצע עבירות. בתמצית, החשש שהבעתי היה שנתניהו יעשה את מה שאכן עשה לבסוף: ישרוף את המועדון, יחולל שיסוי ופילוג פנימיים חסרי תקדים ויסחב את המדינה והפוליטיקה שלה אל קלחת נוראית של מזימתיות ותחושת רדיפה. "נתניהו צריך להתפטר, והוא ורעייתו צריכים לקבל חנינה על כל הפרשיות הנחקרות כעת. זהו מחיר יקר; האורוות לא יטוהרו עד תום. אבל לישראל מגיעה תקופה של החלמה - כן, כן - אחרי עידן של מדון חומצתי ומסוכן", נכתב אז.
המאמר נתקל במקלחת מקפיאה של תגובות מחרפות: עבור מתנגדי נתניהו, אלה שסברו שעוד רגע קט הוא יצעד לכלא מעשיהו ושתהיה איזו התגלות בסגנון פרשת ווטרגייט, ההצעה נתפסה כסוג של צלם בהיכל. הם האביסו את עצמם בציפיות לא ריאליות לגבי עבירותיו וסיכויי הישרדותו, ולכן לא חשבו שיש טעם כלשהו לוויתור כהוא זה. הם הריחו דם.
ד"ר מתן גוטמן על הסדר הטיעון המסתמן של נתניהו ושאלת הקלון
(צילום: נויל האריס)
מהצד של נתניהו, המאמר עורר בעיקר טינה וזלזול, שהרי אנשיו ותומכיו סברו שכל הפרשיות יתפוגגו להן - אין כלום כי לא היה כלום. הם לא העריכו נכונה את עוצמת התהליך המשפטי, את ההשפעות העמוקות שלו על הפוליטיקה שלנו ואת מידת הסיבוך הפלילי שאליו נקלע. דוברו של נתניהו, יונתן אוריך, הגיב כך להצעה במאמרי, חנינה תמורת הודאה: "יש מי שמתייחסים לזה ברצינות? מה נסגר אתכם דחיל רבאק!". תחושת ההיבריס הזו היא שהביאה, טיפין-טיפין, להפלת נתניהו. היא תרמה להקמת הקואליציה של רק לא ביבי, שהתגבשה לבסוף לממשלה ממש. תארו לעצמכם מה היה קורה אם נתניהו של סוף 2018 היה מוכן לפרוש, ללא קלון, ללא משפט. האם יש למישהו ספק שהיום הוא היה חותם על זה בשתי ידיים (דחיל רבאק)?
אך תכלית ההצעה ההיא הייתה לחסוך למדינת ישראל את מה שעברה כבר ממילא. למנוע את השבר שנתניהו כבר החליט לחולל, בלי להרהר פעמיים.
עסקת טיעון כעת תותיר את כל השאלות פתוחות, ותיראה, בפשטות, כסחר חליפין בתוך האליטות הישראליות שסוגרות את סכסוכיהן בחדרים אפופי עשן סיגר וספריות עמוסות ספרי משפט מתורגמים. היא תתגמל כל נאשם בפלילים בזירה הציבורית, שיידע שכמה שיקצין בצעדיו - כך ייטב לו בעסקה הבאה. הפומביות של משפט, הצורך להגיע לאמת כלשהי, תחושת הוודאות שמקבל אדם שזוכה, או ההרתעה שנוצרת עם הרשעה של איש ציבור - כל אלה יתאדו.
היה טעם גדול לנסות לחסוך למדינת ישראל מערכות בחירות וקמפיין המוני שמחשיד את מערכת המשפט כולה במזימה אפלה להפלת השלטון, אבל אלה כבר התרחשו. נתניהו זכאי עד שתוכח אשמתו, ומי שמתנגד לעסקה, כמוני, צריך להבין היטב את המשמעות: ראשית, שייתכן שיזוכה לגמרי. ואם כן, אמות הספים ינועו, וראוי שינועו במצב כזה. אך מעבר לכך, כפי שעו"ד דובי וייסגלס אמר רק אתמול, אכן גבוהים סיכויו של נתניהו לחזור אל ראשות הממשלה ולנהל משפט במקביל. משפט שיסתיים, אם בכלל, עוד זמן רב. אך הפרשנות הזו היא פוליטית, ואסור לה להישקל כאמת מידה מוסרית פה.
יש דברים שראוי שיגיעו למיצוי. נתניהו, המדינה והציבור זכאים לקבל מבית המשפט הכרעה בהירה על האמת המשפטית המשתקפת ממעשיו של ראש הממשלה בעת תפקידו. זה לא הדבר היעיל ביותר, אבל זה הדבר הנכון.
