הפגישההפגישה
ראש המל"ל מאיר בן שבת באבו דאבי, בשבוע שעבר
(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ )
לאחר הכרזת ירושלים של דונלד טראמפ, שבמסגרתה הכירה ארה"ב בעיר כבירת ישראל ‑ באיחור של 70 שנה ‑ והורתה להתחיל במהלכים להעברת השגרירות אליה, התחוללה סערה. מכל עבר נשמעו איומים על מה שצפוי אם כך אכן יקרה: הפחידו אותנו בתבערה במזרח התיכון, באינתיפאדה שלישית, בגל טרור, במתקפות טילים של חמאס וחיזבאללה, בנתק בין ישראל למדינות ערב וכמובן באיום האולטימטיבי של מלחמת דת. אבל השגרירות עברה, ולמעט התפרעויות שגרתיות ביהודה ושומרון ולאורך הגדר בעזה, דבר וחצי דבר מהצונאמי שהבטיחו לנו לא התקיים.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהפחידו אותנו באסון גדול שיקרה לנו אם רק נעשה את מה שנכון לאינטרס הישראלי: אם נצא נגד הסכם הגרעין האיראני, אם נבנה פה, אם ניישב שם. וכמעט תמיד ההר מוליד עכבר. לעומת זאת, דווקא צעדים כמו הסכמי אוסלו, ההצעות מרחיקות הלכת של ברק לערפאת בפסגת קמפ-דיוויד ועקירת גוש קטיף הביאו לגלי הטרור הקשים ביותר והעקובים ביותר מדם בתולדות המדינה.
האם למדנו את הלקח? נראה שלא. רק בשנה האחרונה היה כאן גל הפחדות מפני האסון שנמיט על עצמנו אם נחיל את ריבונות ישראל על בקעת הירדן וגושי ההתיישבות. למעשה, אלו היו אותן הפחדות שהושמעו לפני העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. למרבה הצער, הפעם ההפחדות הצליחו ‑ ונתניהו קיבל רגליים קרות וגנז את החלת הריבונות, לפחות זמנית.
והנה, מה כן קרה במזרח התיכון אחרי שארה"ב העבירה את שגרירותה לירושלים? נחתם הסכם שלום ונורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות. באבו-דאבי ביטלו את החרם הערבי, ועל פי כל הסימנים האמירויות הן רק הסנונית הראשונה ‑ ובעקבותיהן צפויות מדינות ערביות נוספות. אלו בשורות שמרנינות את ליבו של כל שוחר שלום.
מעניינת במיוחד התנהגות סעודיה, שמוגדרת כ"מגינת ירושלים והמקומות הקדושים". דווקא היא, דווקא אחרי שארה"ב הכירה בירושלים כבירת ישראל, בירכה על החלטת איחוד האמירויות, אפשרה למטוס אל על ‑ שטס לראשונה לאיחוד האמירויות ‑ לעבור בשמיה, והתירה זאת בהמשך לכל טיסה שיוצאת מהאמירויות, כולל טיסות לישראל. עמדה זו מעניינת במיוחד, משום שסעודיה עומדת מאחורי יוזמת השלום הערבית, שאף נקראה "התוכנית הסעודית" עד שוועידת פסגה ערבית בביירות אימצה אותה ב-2002.
הצד השני של מסעות ההפחדה הוא מקסמי השווא מרקיעי השחקים: אם רק תצאו מהשטחים, יהיה טוב. למעשה, לא הייתה הבטחה קורצת יותר ממלכודת הדבש של היוזמה הערבית הנה, משק כנפי ההיסטוריה: העולם הערבי כולו מבטיח חוזה שלום עם ישראל. התגשמות חלום הדורות ‑ המזרח התיכון כולו מקבל אותנו בחיבוק חם לזרועותיו, וכל מה שנדרש מאיתנו הוא רק לסגת מכל יהודה ושומרון ובקעת הירדן ולעקור את כל יישובינו, לסגת מכל הגולן ולהשאירו ריק מיהודים, לחלק את ירושלים ולוותר על הר הבית והכותל המערבי ועל כל השכונות שבמזרחה של העיר. ואז רק נקבל את זכות השיבה, שבעקבותיה יטביעו מיליוני "פליטים פלסטינים" את כבשת הרש שתישאר ממדינת ישראל.
והנה, איחוד האמירויות שברה את האחדות הערבית, ריסקה את היוזמה הערבית וחתמה על שלום עם ישראל מבלי שישראל תידרש לממש ולו קמצוץ מתכתיב ההתאבדות שנדרש ממנה. ומדינות ערביות נוספות מתקנאות בה וחלקן תלכנה בעקבותיה. האם נלמד את הלקח?
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com