נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כתב בשבוע שעבר בקבוצת ווטסאפ של אנשי תקשורת את הדברים הבאים: "המלצה ל-כ-ו-ל-ם. מי שחושב שהאריה עייף וחלש, טועה. הוא במלוא כוחו! אתם טועים כשאתם חושבים שאתם משחקים בג'ולים. אתם משחקים עם הביצ... של האריה והוא לא אוהב את זה והבומבה תגיע''. למי הוא התכוון? אשל רמז: "על ראש הגנב בוער הכובע, הוא יודע במי מדובר". סביר להניח שהוא התייחס למי מחברי קואליציה שאיימו על נתניהו בדרישותיהם התקציביות.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• חמורים של משיחיים
• למרות הכול, תודה לאיימן עודה
• הסרוגים עדיין חוששים מ"מה יגידו"
• לפני שתוגש תביעה ייצוגית, איפה הכסף על הדרכונים?
אשל היה בעבר ראש הסגל בלשכת נתניהו ונחשב נאמן ולאחד מבאי ביתו. אפילו הפרשה שבמסגרתה נתפס מצלם מתחת חצאיתה של עובדת הלשכה לא גרמה לניתוק הקשר. מדי פעם הוא מפרסם אמירות פומביות שמטרתן להגן על הבוס והרושם הוא שהטקסטים מבטאים לא רק את עמדתו האישית. כך היה למשל אחרי בחירות 2019, כשפיזר בתקשורת מאמרים על הצורך בשיתוף פעולה עם מפלגות ערביות, לפני שנחשף הקשר שנרקם באותו זמן בין הליכוד לבין רע"מ. אשל הוא מעין אלטר אגו של נתניהו, כזה שמבטא את מחשבותיו במילים פשוטות ובלי לשלם עליהן מחיר. רעיונות רדיקליים כמו שת"פ עם ערבים או רמזים בניסוח עממי כמו המסרון מהשבוע שעבר לא יכולים להגיע מפיו של ראש הממשלה, שחושש מהבייס ומחויב בתקינות פוליטית ולשונית.
לא ברור מה מקור המסרון עם משל האריה ששלח בשבוע שעבר. אולי הוא עשה זאת בתיאום עם נתניהו ואולי על דעת עצמו. כך או אחרת, הוא עבר על כלל ידוע בשיווק פוליטי: אין למחזר דימויים שליליים לגבי פוליטיקאים. המקרה ההיסטורי הבולט הוא של ריצ'ארד ניקסון, שהתפטר מנשיאות ארה"ב בעקבות פרשת ווטרגייט, ואמר: "הציבור חייב לדעת אם הנשיא שלו נוכל או לא. ובכן, אינני נוכל". מה שהציבור האמריקני לדורותיו זוכר מן המשפט הזה הוא את המילה "נוכל".
ומה יזכור הציבור הישראלי מהמסרון של אשל? "האריה עייף וחלש". הרי לדברי אחד האנשים המקורבים ביותר לראש הממשלה, זה מה שחושבים עליו שריו בממשלה שמכירים אותו מקרוב ובאים עמו במגע יומיומי. אפשר היה להתייחס לדברים האלה כעניין רכילותי, אבל כשמדובר באדם כה מרכזי, שמשפיע על נושאים של חיים ומוות במדינה, זה מחייב דיון רציני יותר.
זה לא חדש שהקדנציה הנוכחית מציגה שינויים משמעותיים ובלתי מוסברים בהתנהגותו ובהתנהלותו של נתניהו, שאחריהן אני עוקב שנים רבות. מדובר באחד האנשים המתוחכמים והזהירים ביותר בהיסטוריה הפוליטית שלנו, שנופל לפתע בבורות שבעבר היה מזהה מקילומטרים ועוקף אותם. ההסכמים הקואליציוניים שעליהם חתם הם מלכודת פח יקוש, שהיה צריך להיות ברור לו שיפילו אותו בשלב כלשהו. הוא הרי מבין כלכלה. כיצד בוחר מנהיג לאומי שנבחר להוביל מדינה בתקופת משבר כלכלי, מקומי ועולמי, לתת יד לעיוותים שפוגעים בכל אזרח בארץ?
ד"ר ברוך לשםבמקביל, המהפכה המשפטית שאותה הוא מאפשר ליריב לוין ושמחה רוטמן להוביל מדרדרת את מעמדה הבינלאומי של ישראל, מאיימת על דירוג האשראי שלה, מבריחה מפה הון ומקשה על ענף ההייטק לגייס משקיעים. למרות זאת הוא מסרב להודיע על גניזתה. האחריות לכך מוטלת על כתפיו.
גם לאחר הבחירות האחרונות נשאר נתניהו הפוליטיקאי החזק במדינה. בלעדיו לא הייתה ממשלה ולשאר מפלגות הימין אין באמת אלטרנטיבה אחרת. ולמרות זאת, במקום לתת "בומבה" לכולם, כפי שהתפייט אשל, הוא נסחט כבר חצי שנה, מושפל ומאוים, על ידי פוליטיקאים זוטרים ומגזריים ברמות משיחיות משתנה. אין לכך שום הסבר הגיוני מלבד העובדה שהם מזהים את חולשתו האישית. את הניסוח "אריה עייף וחלש" שמע אשל איפשהו. הוא רצה להפחיד את האחרים, אבל בפועל נתן בומבה לתדמית של ביבי.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
