"מסדרון מורג" חוצץ בין אזור חאן יונס מצפון ואזור רפיח מדרום. דרך עפר מאובקת שמתחילה בגבול שבין רצועת עזה לדרום העוטף, ומובילה עד לאזור המואסי שנמצא בשליטת חמאס ובו מרוכז חלק ניכר מאוכלוסיית עזה. היום הדרך הזאת מובילה מערבה רק עד לקו הצהוב החוצץ בין חמאס לצה"ל. תוך כדי נסיעה ההאמרים מעלים אבק, וסוללות העפר בצידי הדרך - שנועדו להגן על הנוסעים בה מפני צליפות וירי נ"ט - מסתירות את גלי ההריסות שמשני עבריה.
מעלה תהיות. שקי קמח ושימורים זרוקים ברצועה
(צילום: רון בן ישי )
אבל מה שבעיקר הפתיע אותי כשנסענו שם, היו ערמות של שקים לבנים ומארזי קרטון שהיו פזורים לכל אורך הדרך. קצין בכיר בגזרה, שראה שאני מביט ותמה, הסביר לי שאלו שקי קמח ומארזי מזון ש"נשרו" מהמשאיות שהעמיסו אותם במעבר הסחורות בכרם שלום, כדי להכניסם כסיוע הומניטרי לאזרחים ברצועה.
ככל שהעמקנו ונכנסנו לתוך שטח הרצועה, כך הלכו וגדלו כמויות המזון שהיו זרוקות בצידי הדרך. להערכתי היו שם עשרות ואולי אפילו מאות טונות של שקי קמח ומארזי קרטון, שהכילו בעיקר קופסאות שימורים. כולם שלמים ומוכנים לאכילה. אבל השיא היה כשעברנו על פני משאית טריילר שננטשה על מטענה באמצע הדרך, והדחפורים נאלצו לפנות אותה הפוכה כדי לאפשר תנועה בציר.
חמאס ניסה לבנות מיתוס סביב "לוחמי התת-קרקע הגיבורים שאינם נכנעים לצה"ל ברפיח", ולטענת חמאס הם אלו שיביאו ל"התנגדות" את הניצחון. לכן, בצה"ל נחושים לחסל לא רק את כיסי ההתנגדות אלא גם את המיתוס
למראה הכמויות העצומות של המזון הזרוק, לא יכולתי שלא להיזכר בתלונות על רעב בעזה שהפכו למנטרה בקרב ארגוני הסיוע הבינ"ל ובעיקר באו"ם. תוך שאני מצלם ומתעד, ניסיתי לברר עם הלוחמים איתם הייתי איך הגיעו כמויות כאלה לצידי הדרך הזאת. לאף אחד לא היה הסבר ברור, אלא רק שתי סברות.
האחת היא שהנהגים, שקיבלו את שכרם לפני שיצאו לדרך, לא ארזו את המטען כמו שצריך והוא נפל ממשטחי ההעמסה שעל המשאית תוך כדי הנסיעה בדרך העפר הקופצנית. אבל אז עולה השאלה, האם ארגוני הסיוע שקיבלו את המטענים בתוך הרצועה כדי לחלק אותם לתושבים, לא בדקו האם קיבלו מלוא הכמות שנשלחה אליהם ממסוף המטענים בכרם שלום? מדובר בפריטי מזון בשווי של מאות אלפי דולרים, אולי מיליונים, שמישהו - כנראה מדינות המפרץ העשירות, קרן הסיוע של האו"ם או ארגוני סיוע בינ"ל - שילם בעדם.
הסברה השנייה היא שבוזזים, אנשי חמאס או כנופיות פשע של חמולות עזתיות, עלו בהסכמת הנהגים על המשאיות וזרקו מהם את מטענם תוך כדי נסיעה, כדי שחבריהם יאספו אותו וימכרו אותו בשוק החופשי העזתי שבו המחירים הרקיעו שחקים. אבל איש לא אסף את המזון הזה, אולי מפני שצה"ל פעל באזור והבריח את הבוזזים, בעיקר את אנשי חמאס.
ייתכן אפילו שחלק מהמזון הזה הובא לשם על ידי הארגון שפעל בחסות צה"ל, ה-GHF, קרן הסיוע ההומניטרי לעזה, שגם היא הייתה באזור וממשלת ישראל סיפקה את רוב המימון לפעולתה. בכל מקרה, כדאי שכל מי שמימן וארגן את הסיוע ההומניטרי לדרום הרצועה יחקור מה היה כאן. סביר לגמרי שהממצאים יפריכו את הטענה בדבר הרעב שהיה כביכול בעזה. תמונת המזון הזרוק בצידי הדרך לא מתיישבת עם צילומי השלדים המהלכים שחמאס הציף בהם את הרשתות החברתיות.
השלב הראשון: שכונות ארעיות
אחר כך טיפסנו על סוללת עפר המקיפה מגנן צה"לי, שצופה אל העיר רפיח ומחנות הפליטים שסביבה. המגנן נמצא על גבעת חול גבוהה שממנה רואים היטב ורחוק. מנקודה זו קל להתמצא בשטח ולהבין את מתווה הפעולה שעיצבה המפקדה האמריקנית בקריית גת (CMCC, מרכז התיאום האזרחי צבאי), כדי לממש את תוכנית 20 הנקודות של טראמפ.
אסור לשגות באשליות. התהליך הזה, שצה"ל בהוראת הדרג המדיני משתף איתו פעולה באופן מלא, ייקח הרבה מאוד זמן. לכן, צה"ל נערך לשהייה ארוכה ברצועה שמחולקת לשטח שבשליטת חמאס ולשטח שבשליטת ישראל, שמהווה 57% משטחה
המתווה האמריקני הזה נקרא בשם השאפתני New Gaza - "עזה החדשה". אנשי צה"ל שמנסים לעזור ככל יכולתם לאמריקנים להוציא לפועל את המתווה הזה, מכנים את התוכנית "עזה הירוקה". היא אמורה ליישב זמנית מחדש מיליוני אזרחים עזתים שהתפנו מבתיהם, לשקם את הרצועה מהריסותיה ועל ידי כך להביא בסופו של תהליך ארוך לבידוד חמאס באופן שיכריח את הארגון להתפרק מנשקו ולחדול להיות גורם דומיננטי צבאי ופוליטי ברצועה.
התוכנית מתוכננת להתבצע בשלב ראשון באזור רפיח ממזרח לקו הצהוב, כלומר בשטח שבשליטת צה"ל. בשטח שבשליטת חמאס לא יקרה כלום. אפילו סיוע הומניטרי לא יכנס לשם אם וכאשר המתווה האמריקני ייכנס לשלב הביצוע בשטח.
בשלב הראשון ייכנס כוח הייצוב הבינ"ל (ISF) לשטח שבשליטת ישראל ממזרח לקו הצהוב באזור רפיח, כדי לפקח ולאבטח מטעם "מועצת השלום" האזרחית על הקמת "השכונות הארעיות החדשות" שבהן יתגוררו האזרחים העזתים שאינם אנשי חמאס, עד שיושלמו עבודות פינוי ההריסות ובניית העיר החדשה שמתוכננת לקום ברפיח.
"השכונות הארעיות" יוקמו בשטחים הפתוחים שבשוליים המזרחיים של רפיח או באזורי הדיונות שהיו גם לפני המלחמה ריקים מאדם וכעת אין בהם הריסות, נפלי חימוש שלא התפוצצו או מוקשים שיסכנו את תושבי "השכונות הארעיות".
בשלב השני של ביצוע מתווה "עזה החדשה" יוזמנו אזרחי הרצועה המתגוררים כעת בפחונים ובאוהלי ניילון ארעיים באזור המואסי, לעבור ולהתגורר בשכונות הארעיות שהוקמו עבורם במימון המדינות שיתרמו לסיוע והאו"ם. המגורים בשכונות הללו יהיו בקרוואנים ובאוהלים שיסודרו במתחמים מתוכננים היטב. חשוב לא פחות: יהיו בהן תשתיות מים, חשמל וביוב, וגם בתי חולים, מרפאות, מוסדות חינוך ומסגדים.
האמריקנים מעריכים כי התושבים שנמצאים כעת באזור שבשליטת חמאס שבמערב הרצועה ואזור החוף בתנאים כמעט לא אנושיים, ישמחו לעבור לשכונות הארעיות שבהן יקבלו מגורים ותנאי חיים סבירים כולל עבודה מפרנסת בפרויקטי פינוי ההריסות והבנייה מחדש שיתחילו במקביל.
כדי למנוע הסתננות של אנשי חמאס אל השכונות הארעיות, צה"ל ושב"כ יקימו מעברים על הקו הצהוב ובהם נקודות בידוק וסינון, שבהן יוודאו בין השאר באמצעים טכנולוגים חדישים (למשל זיהוי פנים ומגנומטרים מבוססי AI) שאנשי חמאס לא יסתננו ולא יתיישבו בשכונות הארעיות ושלא יבריחו נשק אליהן.
בצה"ל ובשב"כ כבר החלו לעבוד על תכנון נקודות הבידוק והסינון האלו שיאפשרו לתושבי "עזה החדשה" להיות חופשיים מאימת חמאס, ולקבל סיוע הומניטרי בחינם היישר מארגוני הסיוע הבינ"ל (ארגון GHF שפעל בחסות ובמימון ישראל חדל גם הוא לפעול על פי דרישת המתווכות).
הלקח: הרבה מרכזי חלוקת סיוע קטנים
במתווה ובמאמצי התכנון האמריקניים מוקדש מקום נרחב לנושא הסיוע ההומניטרי. המטרה היא שהסיוע יגיע היישר לידי הנצרכים ושחמאס לא ישתלט עליו לטובת אנשיו ואת העודפים ימכור כדי לממן את פעילותו. לכן יקימו כבר בזמן הקרוב בשטח שבשליטתנו, קרוב מאוד לקו הצהוב, מרכזי חלוקה שארגוני הסיוע הבינ"ל וכוח הייצוב הרב-לאומי ינהלו אותם ויפקחו עליהם.
רוב הכוח שנמצא כעת בלחימה באזור רפיח וחאן יונס, הוא כוח סדיר - במגמה להקטין עד למינימום האפשרי את הנטל על אנשי המילואים
בצה"ל למדו מניסיון העבר, בעיקר מכשלונות ה-GHF, שצריך להימנע מנהירת עשרות אלפים עזתים נצרכים אל מספר מועט של מרכזי חלוקה שמוגנים על ידי צה"ל. הנהירה שיוצאת משליטה מעמידה בסכנה את העזתים שחמאס מתנכל להם, וגם את חיילי צה"ל שהמונים מסתערים לעברם. לכן הוחלט כעת להקים הרבה מאוד מרכזי חלוקה קטנים מקומיים ונגישים לפי שכונות, שה-ISF יגן עליהם. חמאס אמנם יוכל לשדוד את האזרחים, אבל לא תהיה לו גישה ישירה אל המארזים הגדולים והוא יצטרך להשקיע מאמץ רב.
במקביל להקמת מרכזי חלוקת הסיוע ולהקמת השכונות הארעיות, יתחילו קבלנים (כנראה מצרים) בפינוי ההריסות (לא ברור לאן) ואחר כך בבניית "עזה החדשה". צה"ל כבר התחיל לסייע למתכננים האמריקנים על ידי פינוי מוקשים ונפלים בשטחים שבהם הוא פועל ממילא.
5 צפייה בגלריה
האמריקנים מעריכים שהעזתים שחיים באוהלים ובתנאים לא אנושיים ישמחו לעבור לשכונות הארעיות
(צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)
אם פרויקט השכונות הארעיות יצליח באזור רפיח, האמריקנים מתכוונים להמשיך ולבצע פרויקטים דומים. תחילה באזור חאן יונס, אחר כך באזור מחנות מרכז הרצועה ולבסוף בצפון מול העיר עזה והיישובים שמצפון לה.
המטרה הסופית היא שכשני מיליון פלסטינים - רוב תושבי הרצועה שנמצאים כעת באזור שבשליטת חמאס - ינועו ויעברו בהתחלה לשכונות הארעיות ובהמשך ליישובי הקבע שהאמריקנים יקימו עבורם בסיוע מדינות המפרץ ובמימונן. לא מן הנמנע שאזרחים עזתים שיבקשו לעזוב לחו"ל יוכלו לעשות זאת אם יהיו מדינות שיהיו מוכנות לקלוט אותם. הכוונה היא שבסופו של התהליך שיימשך חודשים ארוכים ואולי שנים, יתרוקנו האזורים שבשליטת חמאס - אזור המואסי, אזור מחנות המרכז ואזור העיר עזה - מרוב האזרחים הפלסטינים הלא-מעורבים שנמצאים שם כעת.
במצב זה, שרידי הכוח השלטוני והצבאי של חמאס, כולל חמושי גא"פ, יישארו ב"מובלעת האדומה", מכותרים על ידי כוחות גדולים של צה"ל כשגבם אל הים, ללא סיוע הומניטרי. אז, מעריכים קציני סנטקו"ם, ייאלצו מפקדי ומחבלי חמאס לבחור בין כניעה, התפרקות מנשקם והליכה לגלות, לבין מוות איטי או לחימה עד מוות נגד כוחות צה"ל שיכתשו אותם מרחוק.
לצה"ל יש גם תוכניות לכיבוש מערב הרצועה כדי להביא לאותה תוצאה, והן תלויות בהסכמות שיהיו בין הדרג המדיני בישראל לבין ממשל טראמפ. הקצינים האמריקנים שבראש המפקדה שבקריית גת מאמינים שלא יהיה צורך בכך שצה"ל יכבוש גם את האזור שכרגע בשליטת חמאס, אלא שחמאס - בהסכמה עם המתווכות קטאר, טורקיה ומצרים - יסכים להניח את נשקו ולהתפנות מהרצועה, כשיבין שהוא מבודד ואינו יכול אפילו להילחם כראוי.
ההגנה: מוצבים ולפניהם רצועת אבטחה
אסור לשגות באשליות. התהליך הזה, שצה"ל בהוראת הדרג המדיני משתף איתו פעולה באופן מלא, ייקח הרבה מאוד זמן. כוח הייצוב הרב-לאומי עדיין לא קם, עדיין אין מדינות שמתנדבות לקחת בו חלק, הממשל האזרחי גם הוא עדיין לא קם ולא ברור מניין יבוא המימון לתוכנית 20 הנקודות של טראמפ. אבל בירושלים מניחים שהנשיא האמריקני עדיין רואה במימוש תוכניתו לעזה את גולת הכותרת שתביא לו את פרס הנובל, וגם תאפשר לגורמים לא מעטים הקשורים בו בזירה הבינלאומית והאמריקנית לגרוף רווחים נאים.
אבל התהליך עלול לקחת אפילו יותר משנה. לכן, צה"ל נערך לשהייה ארוכה ברצועה שמחולקת לשטח שבשליטת חמאס ולשטח שבשליטת ישראל, שמהווה 57% משטחה. הפסקת האש אפשרה לצמצם בצורה דרסטית את סדר הכוחות שפועלים בתוך שטח הרצועה, וכעת פועלות שם שתי מפקדות אוגדה שלרשותן סדר כוחות (שריון, חי"ר, הנדסה ולוגיסטיקה) של פחות משתי אוגדות תקניות - לעומת חמש אוגדות מוקטנות שפעלו ברצועה במהלך "מרכבות גדעון ב'".
דרום הרצועה נמצא כעת באחריות אוגדת עזה 143 בפיקוד תא"ל ברק חירם. צפון הרצועה הוא כעת באחריות אוגדה 252. רוב הכוח שנמצא כעת בלחימה באזור רפיח וחאן יונס, הוא כוח סדיר - במגמה להקטין עד למינימום האפשרי את הנטל על אנשי המילואים.
ההיערכות להגנה בשטח בשליטתנו שממזרח לקו הצהוב היא במגננים. אלה מוצבים ארעיים שמוקפים בחומות עפר גבוהות שעליהן מוקמו עמדות בטון, וסביבם כמה קווים של גדרות תיל. המגננים ממוקמים במרחק של כמה מאות מטרים ממזרח לקו הצהוב, כדי שהשטח הפתוח שלפניהם יהווה רצועת אבטחה. ברצועה זו אפשר לגלות ולבלום מחבלים שמנסים ועוד ינסו לפגע במסגרת לוחמה גרילה במגננים האלה.
ההיערכות הזו מאפשרת לנצל אמצעים טכנולוגיים וגם תצפיות רגילות, כדי לזהות איום מתקרב ולפגוע בו, מהאוויר או מהקרקע, אחרי שהוא חוצה את הקו הצהוב המפריד בין השטח בשליטתנו לשטח שבשליטת חמאס - אבל לפני שהוא מגיע למגנן. בשטח אפשר כבר להבחין באמצעים הטכנולוגיים שבאמצעותם, רק בשבוע שעבר, זוהו ונפגעו עשרות מחבלים שניסו לחדור מהשטח שבשליטת חמאס ולפגע במגננים.
הדרך להכרעת המתבצרים ברפיח
אבל בתוך השטח שבשליטת צה"ל יש עדיין כיסי התנגדות. מדובר בשתי מובלעות תת-קרקעיות, אחת שנמצאת באזור חאן יונס והאחרת שנמצאת ברפיח, ששם צה"ל מנהל לחימה מיוחדת במינה מעל ומתחת לפני הקרקע, במטרה להכריח את המחבלים שמתבצרים במנהרות לעלות אל פני השטח. צה"ל המליץ לדרג המדיני שלא לקבל את הצעות הפשרה של המתווכות והאמריקנים, שלפיהן המחבלים יוכלו לעלות מעל פני הקרקע ולעבור אל החלק שבשליטת חמאס. לכן, או שהמחבלים ייהרגו - או שייכנעו.
תיעוד מזיהוי מחבלים ותקיפתם במרחב רפיח
(צילום: דובר צה"ל)
הצורך להרוס את מובלעות ההתנגדות התת-קרקעיות האלה נובע לא רק משיקולים צבאיים, אלא גם כדי להביא להכרעה תודעתית של חמאס ושל תומכיו הרבים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. הארגון ניסה לבנות מיתוס ברשתות החברתיות סביב "לוחמי התת-קרקע הגיבורים שאינם נכנעים לצה"ל", ולטענת חמאס הם אלו שיביאו ל"התנגדות" את הניצחון. לכן, בצה"ל נחושים לחסל לא רק את כיסי ההתנגדות אלא גם את המיתוס.
עיקר הלחימה כעת מתבצע סביב מתחם המנהרות הסבוך שמתחת לרפיח. המתחם הזה התגלה במקרה לפני כמה שבועות, כשמחבלים שהסתתרו בו הגיחו מתוכו והניחו מטענים ומארב שבו נהרגו ארבעה מלוחמי צה"ל. לפני שנחשף המתחם התת-קרקעי הזה שהו בו כמאה מחבלים, שנשארו לכודים אחרי שצה"ל השתלט על השטח שמעל לפני הקרקע. כעת נותרו שם בחיים פחות מעשרים מחבלים. צה"ל הולך ומהדק מעל לפני השטח ומתחתיו את הטבעת, במטרה שלא לאפשר להם להימלט ומותיר להם ברירה אחת: להיכנע או למות.
מתוך מאה המחבלים שהיו במתחם, כשליש נהרגו כתוצאה מהפצצות מדויקות עם חימושים חודרים של חיל האוויר וכתוצאה מפיצוצים שיזמו אנשי יחידת יהלום של חיל ההנדסה בתוך המנהרות. שליש מהמחבלים עלו אל פני השטח, במטרה לברוח או להילחם עד לכדור האחרון. רובם נהרגו, ושליש נכנעו. מה שבמיוחד פגע בחמאס והביך את ראשיו היא העובדה שחלק ניכר מהנכנעים התמסרו מרצונם לידי לאנשי מיליציית אבו שאבב שפועלת באזור רפיח.
ברצועה פועלות כחמש מיליציות "משפחתיות" כאלה. הן אינן מסוגלות להביס את חמאס, אבל אנשיהן ומנהיגיהן מורדים בגלוי, מערערים על שלטון הארגון ומסכנים את התמיכה בו בקרב האוכלוסייה.
בשיחות עם אנשים בשטח, עם מפקדי צה"ל ואנשים מכוחות הביטחון האחרים, שומעים בימים אלה תכופות את הטענה שחמאס למעשה הוכרע צבאית, וכי תוכנית 20 הנקודות של טראמפ היא למעשה הצלה עבורו כי היא מאפשרת לאנשיו לצאת בחיים ובלי נשק מהרצועה. השאלה היא כמה זמן זה ייקח, ואם למדינת ישראל ולציבור הישראלי תהיה הסבלנות לשאת בנטל עד שהמכונה האמריקנית הכבדה תיכנס לפעולה בשטח. מסיור ברצועה בימים האחרונים, עולה הרושם שזה לא יקרה בזמן הקרוב.
