השגה של תמיכת הרוב הכרחית לרשות המבצעת. בלעדיה לא תוקם ממשלה. הוא הדין לגבי הרשות המחוקקת. בלי תמיכת הרוב - לא יחוקק חוק. כך גם ברשות השופטת. בלי השגת רוב בקרב השופטים שיושבים לדין, לא תתקבל הכרעה. אבל יש מקום שבו לתמיכת הרוב בדעתך אין שום יתרון על דעה שבה תומך המיעוט: האקדמיה. באחרונה, כדי לשכנע בצדקתך אתה חייב להציג טיעונים שלא ניתן להפריך בטיעוני נגד. זאת ותו לא.
אחד הסיפורים המיוחסים לאלברט איינשטיין, מגדולי המדענים בכל הזמנים, הוא שכשטענו בפניו שמאה (!) פרופסורים (!!) גרמנים (!!!) חתמו על מנשר שטען שהמחקר שלו מוטעה, ענה להם איינשטיין שאם אכן זה היה המצב, מספיקה הייתה הוכחה של פרופסור אחד והוא לא חייב להיות אפילו גרמני.
למרות זאת, בימים האחרונים אנו עדים לגל עצומות מצד אנשי אקדמיה בנוגע לדעה המקצועית הנכונה. כך, למשל, בישרה הכותרת כאן, ש-126 חברי סגל פקולטות למשפטים חתמו על גילוי דעת נגד פסקת ההתגברות המוצעת על ידי מפלגות הקואליציה. כמה ימים לאחר מכן פורסם גילוי דעת דומה של כ-120 חוקרים מתחום מדע המדינה, שאף הוא מביע "התנגדות ברורה ונחרצת לפסקת התגברות".
ייאמר מיד: אני בעד מעורבות פוליטית ואקטיביסטית של אנשי אקדמיה בחברה שבה הם חיים, והלוואי שזו הייתה מתרחבת גם מעבר לחתימה אלקטרונית על רשימות תפוצה במייל. הבעיה בעצומות האחרונות אינה קשורה לכך, אלא לתודעת הכזב שהן מייצרות כאילו זו האמת המקצועית האחת והיחידה. אם הן מוצגות כמו עצומה של עוד 126 אנשים שמבקשים להביע את דעתם - הן ראויות לכל שבח בדיוק כמו עצומה באותו נושא של 126 פועלים או זבנים. אלא שהן מוצגות אחרת: כדעה מקצועית נכונה. ובנוגע לזו - השגת מספר רב של תומכים לא רלוונטית כלל וכלל.
לא בכדי תהה בסרקזם חתן פרס ישראל לחקר המשפט, פרופ' יהושע ויסמן ז"ל, בנוגע לעצומה שנחתמה לפני כארבע שנים נגד הצעה קודמת לחקיקת פסקת התגברות: "האם חתימה על עצומה היא דרך ראויה לאקדמאי בבקשו לשכנע בצדקת עמדתו? האם לא חונכנו באקדמיה על כך שצדקת דעה מותנית במשקל הנימוקים שביסודה, ולא במספר החותמים עליה?". גם יוזמי העצומות הנוכחיות (שאת חלקם אני מכיר אישית ומעריך מאוד) יודעים מושכלות יסוד אלה, אז מדוע הם ממשיכים לעשות זאת?
פרופ' יובל אלבשןנדמה שניתן למצוא תשובה בדברים שכתב אחד מיוזמי העצומה: "אפשר להמשיך ולתקוף את עצומות אנשי האקדמיה, אך האמת לאמיתה היא שעוד לא נתקלתי אפילו בחמישה אנשי אקדמיה רציניים מתחום מדע המדינה או המשפט שתומכים בפסקת התגברות ב-61 קולות".
נדלג על ההתנשאות הטמונה בתואר "אנשי אקדמיה רציניים" (אני מניח שמבחן הרצינות נמצא בהלימה עם ההסכמה לדעת אותו יוזם) ונגיע ללב העניין - באמצעות הצבת המספרים 126 מול חמישה נעשית דה-לגיטימציה לדעת המיעוט". זה לא רק מסוכן לחופש האקדמי, אלא גם מטופש בהתחשב בעובדה שעל העצומה המשפטית האחרונה חתמו בקושי שליש מחברי סגל הפקולטות למשפטים בישראל.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
