כאשת ביטחון וכמי שהייתה מעורבת באי אלו תהליכי למידה והפקת לקחים (כדוגמת ועדת תורג'מן), אירועי 7 באוקטובר הם לא רק טרגדיה לאומית בקנה מידה בלתי נתפס, אלא גם נקודת מפנה הדורשת בחינה מקצועית ואקדמית חסרת פשרות של מנגנוני קבלת ההחלטות בדרג המדיני-ביטחוני. ההשלכות הישירות של הנחיות הדרג המדיני על כשירותו האפקטיבית של צה"ל ועל מידת מוכנותו לאתגרים רב-זירתיים מחייבות הקמת ועדת חקירה ממלכתית בהקדם.
צה"ל לא פועל בוואקום
הצבא שלנו כפוף באופן מוחלט להנחיות הדרג המדיני, ואין לראות במדיניות זו תהליך ניטרלי. ההנחיות וה"רוח" שנושבת מלמעלה מעצבות הלכה למעשה את תפיסת הביטחון, את כללי הפתיחה באש ואת סדרי העדיפויות המבצעיים.
למשל במקרה הבוחן הלבנוני: הדוגמה הבולטת היא ההנחיה שניתנה לא לתקוף את אוהלי חיזבאללה שהוצבו כ-30 מטר בתוך שטח ריבוני ישראלי. אירוע זה הוא יותר מ"משחק ילדים" כאמירתו של ראש המל"ל דאז צחי הנגבי. הוא אות ברור לארגוני טרור בדבר סף הסבילות הישראלי, ושיקף מדיניות שמטרתה הבלעדית הייתה מניעת הידרדרות מיידית, גם במחיר פגיעה בהרתעה ובריבונות. מדיניות של "מניעת הידרדרות" ללא מענה הולם עלולה להיתפס כחולשה המזמינה תקיפה.
דוגמה נוספת היא הכשל האסטרטגי בעזה: המדיניות הישראלית מול רצועת עזה התמקדה, במשך תקופה ארוכה, בשילוב של "נדיבות כלכלית" ומניעת הסלמה, מתוך הנחה כי חמאס מורתע. במסגרת זו, יש לזכור את עמדתו העקרונית של ראש הממשלה הדורשת פיתוח תוכנית מבצעית שתיתן מענה לאיומים שאינה כרוכה בכיבוש עזה. עמדה זו, אף שיש בה הגיון מדיני-אסטרטגי עמוק, עלולה הייתה ליצור אילוץ מבצעי שהגביל את תכנון המענים הצבאיים למקרה של פריצת הגבול. גישה זו יצרה תחושת ביטחון כוזבת בצד הישראלי, וטיפלה בכוונות האויב במקום בהיערכות מול יכולותיו המבצעיות.
הכשל האסטרטגי: הטיפול ב"כוונות" במקום ב"יכולות"
האמירה שלשכת ראש הממשלה "קיבלה את המלצות ודרכי הפעולה שהציעו צה"ל ומערכת הביטחון" אינה פוטרת את הדרג המדיני מאחריות. תפקידו של הדרג המדיני הוא לקבל החלטה אסטרטגית מעל המלצות הדרג המבצעי, ולהנחות את המערכת בהתאם לתפיסת ביטחון לאומי ברורה.
כדי להבטיח הפקת לקחים מעמיקה שתמנע הישנות כשלים מסוג זה, אין מנוס מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. רק גוף עצמאי, ללא תלות בלחצים פוליטיים, יוכל להתמקד בשאלות הקרדינליות הנוגעות לליבת האחריות של הדרג המדיני
הכשל המהותי טמון בתפיסה המנוגדת לכל דוקטרינה ביטחונית מקצועית: הטיפול בכוונות האויב (הנחה שחמאס מורתע) במקום היערכות קפדנית מול יכולותיו המבצעיות. שיקול דעת מסוג זה הוא בגדר הימור אסטרטגי מסוכן, וחייב להיות מתוקן בתפיסת ביטחון הממוקדת אך ורק בבניין כוח ובהיערכות מול יכולות אויב.
הכרח לאומי: חקירת הדרג המדיני והשלמת תחקירים צה"ליים
כדי להבטיח הפקת לקחים מעמיקה שתמנע הישנות כשלים מסוג זה, אין מנוס מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. רק גוף עצמאי, ללא תלות בלחצים פוליטיים, יוכל להתמקד בשאלות הקרדינליות הנוגעות לליבת האחריות של הדרג המדיני.
ועדה זו חייבת לבחון לעומק את השאלות והתחומים הבאים:
הנחיות לצה"ל וכשירות מבצעית: האם ההנחיות שניתנו לצה"ל, כולל אלה הנוגעות להקצאת כוחות והקלות הומניטריות בגבול עזה, וכן ההנחיה להימנע מכיבוש, פגעו ישירות בכשירות המבצעית וביכולת ההיערכות של הכוחות המגנים בשטח?
איכות המידע והשפעתו: מהו המידע המודיעיני המדויק שהועבר לראש הממשלה ולפורום קבלת ההחלטות הבכיר? והאם שיקולים מדיניים פנימיים או חיצוניים גברו על המלצות מבצעיות של צה"ל ומערכת הביטחון?
שיקולי מניעת פעולה אקטיבית: אילו שיקולים הובילו להחלטה להימנע מפעולה יזומה (כמו במקרה האוהל הלבנוני), ומה היה מחיר הסיכון המחושב שהדרג המדיני היה מוכן לקבל?
טליה לנקריצילום: קרן זמסקיועדת חקירה ממלכתית היא המנגנון היחיד שיכול להשלים את התחקירים הפנימיים של צה"ל ולהעניק להם תוקף ציבורי וממלכתי. התחקירים הצבאיים, המצוינים ללימוד מבצעי, מוגבלים בבחינת שיקולי הדרג המדיני. ועדת חקירה עצמאית תוכל לחבר את נקודות הכשל מהרמה הטקטית-מבצעית (המטופלת בצה"ל) ועד לרמה האסטרטגית (המדינית), ובכך למנוע התנערות מאחריות ולהבטיח תהליך הפקת לקחים הוליסטי ואמין.
רק באמצעות גילוי האמת, הפקת לקחים כנים ונטילת אחריות מוחלטת ניתן יהיה לבנות מחדש את תפיסת הביטחון הלאומית של ישראל ולהבטיח שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.
אל"מ במיל׳ טליה לנקרי, לשעבר ראש אגף במטה לביטחון לאומי וחברת פורום דבורה
