ישראל של אביב 2023 משולה לרכבת הרים מלאה נוסעים שמיטלטלים מצד לצד וצורחים אל השמיים מאימה או מעונג. תלוי בפוזיציה. מדי פעם הקרון מטפס שוב אל עבר העננים, כאילו מפעיל מתקן השעשועים-עינויים התעורר לפתע אחרי ארבעה חודשים, אבל גם אז – הדאייה האיטית לעבר איזשהו איזון מיוחל מלווה ברשרוש מציק בבטן, כאילו עוד נצטער על זה. כי מה שעולה עתיד לרדת. ומה שעולה לאט יירד מהר.
במרוצת האירועים הדוהרים, שכוללים פיגוע שרודף רפורמה שרודפת הפגנת ימין שרודפת הפגנת שמאל שרודפת פיגוע שרודף הפיכה משטרית שרודפת פיגוע שרודף פיטורי שר ביטחון שרודפים פיגוע – נשכחת התמונה הגדולה; זו שאפשר להבחין בה רק אם לוקחים צעד וחצי לאחור כדי לוודא מאין יצאה הרכבת ולאן מועדות פניה. כשעושים זאת קשה להימלט מהתחושה שישראל חווה בימים אלה קריסה טוטאלית של אידיאולוגיית מחנה שלם, המשולה רק לקריסת קונספציית מחנה השלום בשנות ה-90, בעקבות חתימת הסכמי אוסלו, כשערי ישראל התמלאו במסעדות ואוטובוסים שהתפוצצו על יושביהם.
כפי שהשמאל נאלץ להיפרד אז מהנחת העבודה שלפיה חתימת הסכם שלום עם יאסר ערפאת תביא לסוף הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כך הימין נאלץ בימים אלה, ועוד ייאלץ באופן מואץ, להיפרד מהנחת העבודה שלפיה סיפוח זוחל, מואץ או מוחלט של הגדה המערבית/יהודה שומרון יגרום לעולם הערבי להגיד "וואו, היהודים צודקים", לעולם המערבי להגיד "וואו, איזו הפגנת ריבונות מרשימה", לארה"ב לומר "וואטאבר, נמשיך לממן אתכם כך או כך", ולציבור הליברלי והמסורתי במדינת ישראל להגיד "לעזאזל יוקר המחיה, הסטטוס-קוו, קריסת התשתיות והשלום האזורי - כי דין פתח תקווה כדין אביתר".
על כל זה אפשר לומר כעת, אם להשתמש בביטוי החביב על עמית סגל: תם הטקס.
הטקס תם כי הניסיון לשבור את ברכי בית המשפט כדי להכשיר שורה של צעדים שנועדו, בסופו של יום, כפי שהבין ויודע כל בר-דעת, פחות להפוך את ישראל לקנדה ויותר על מנת למנוע התנתקות נוספת וכדי לקדם את האג'נדה של שדולת ארץ ישראל בכנסת בהנהגת שמחה רוטמן – הניסיון הזה נענה בהתקוממות כמעט חסרת תקדים של הציבור הישראלי, השמאלי, המרכזי ואפילו הימני-ליברלי, שלא הייתה כמותה מאז ההתקוממות הימנית נגד אוסלו.
הטקס תם כי זה דבר אחד לסקור ב"מקור ראשון" את הציבור הישראלי בשאלה אם הוא "בעד או נגד החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון", ואז לפרסם ש"44% בעד". מנגד, זה דבר שונה בתכלית להוציא מן הכוח אל הפועל את התוכנית הזו, כולל הצעד הראשון, המתבקש, שאי אפשר בלעדיו, והוא נטרול הרשות השופטת, כדי לא לאפשר דיון בעתירות נגד סופה של ישראל כדמוקרטיה.
בעז גאוןאסנת בן דבהטקס תם כי כפי שהמציאות הביטחונית סטרה על פני השמאל האופטימי בשנות ה-90, המציאות הביטחונית ב-2023 שלחה סנוקרת ללסת של הימין המתנחל. לא ביטול חוק ההתנתקות, לא פעילות יום-יומית קטלנית ומאסיבית בקאסבות של ערי הגדה, לא צעידת הבוקר של איתמר בן גביר ולא הכאת פלסטינים באלות באל-אקצה גרמו לערבים "להבין שאנחנו בעלי הבית", אף שמן המפורסמות בימין שהערבים מבינים רק כוח. ההתנהלות הזאת הבעירה את כלל הזירות בצפון, בדרום ובמזרח, והיא מעמידה בימים אלה את ישראל בסכנה ששר הביטחון שלה הגדיר כ"קיומית".
נדמה ש-18 הישראלים שנרצחו מאז כינונה של ממשלת הסיפוח-בשאיפה הם בעיני הימין המתנחל "קורבנות הסיפוח", על משקל הביטוי שהמציא השמאל הקשה בשנות ה-90, "קורבנות השלום", כאילו חללים הם מטבעות של כביש אגרה. קשה להיפרד מאופוריות מדיניות. כשזה קורה, הרעש הוא גדול, הזכוכיות מתנפצות לכל עבר ולוקח זמן עד שהעשן מתפזר. כך או כך, הטקס תם. חג חירות שמח.
- בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
