מי אנס את שי לי עטרי ונעמה שחר? בזכות החלטה נואלת של בית המשפט, שמם של אנשים חפים מפשע מופץ כאנסים. עטרי, אמנית ויוצרת ומי ששרדה את טבח 7 באוקטובר, מצאה את עצמה במאבק הירואי ואבסורדי על הזכות המינימלית: לומר מי אנס אותה באכזריות בשעת לילה בשנת 2011. עטרי תיארה בפירוט את התקיפה הקשה, והשימוש, על פי החשד, בסם אונס.
היא עשתה הכל נכון – הגישה תלונה, ביקשה צדק. אבל התיק נסגר (ואז נפתח שנית) והאנס מיהר להוציא צו איסור פרסום על שמו. הסיבה: חשש לחייו. בעוד שעטרי מחכה לפסיקת בית משפט עליון לאחר עוד ערעור של החשוד, אישה נוספת נחשפה בשם מלא ופנים גלויות. נעמה שחר תיארה לחדשות 12 בפירוט את התקיפה (הכמעט זהה) שעברה, וזעקה מדם ליבה: "אנחנו כבר כמה נשים שמספרות סיפור דומה. אלוהים יודע כמה עוד נפגעות יגיעו לתחנת המשטרה ברגע שהשם שלו יפורסם". נעמה מתארת שהותקפה בשנת 2022. עשור אחרי עטרי. אפשר לדמיין בכמה נשים נוספות פגע אותו תוקפן בעל נפש עדינה החושש לחייו.
אבל היכן שבית משפט גורר רגליו, הציבור מגיב. נשים יודעות על בשרן את מחיר ההסתרה. המשמעות היא אחת – המשך הפגיעות והעמקת חוסר המוגנות של מי שנפגעו ומושתקות בחסות החוק. העוולות האלו, שבעבר היו דבר שבשגרה, כבר לא מתקבלות על הדעת בעידן שאחרי מי טו. וכך כבר יממה נשים מפרסמות את שם התוקף במגוון דרכים יצירתיות. מאכרוסטיכונים משוכללים (חיבור של כל אות ראשונה במשפט נותן את שם התוקף) ועד חיפושי גוגל מתוחכמים. כל אחת והשיטה שלה לחשוף את ערוות שלטון החוק ולהגן, ולו במעט, על חברותיה.
רבות מציינות כמה חברים משותפים יש להן עם האנס ברשתות החברתיות, על מנת שכל גולש יוכל לבדוק באופן אקטיבי האם הוא חלק מאותו מעגל חברתי של הפוגע. הסולידריות הנשית הזו נבנתה בדם יזע ודמעות, לאור נסיונות מרים כל כך בהם מערכת אכיפת החוק הפנתה עורף למי שעברו תקיפה מינית.
חן ארצי סרורצילום: קובי קואנקס אבל גם אם המטרות הן טובות, וגם אם מגיע לשרץ ששמו יופץ ברבים, אם אזרחים עושים חוק לעצמם יש לכך גם אפקט נורא: בהתחלה הופצו שני שמות לא נכונים, של אנשים חפים מפשע שבסך הכל ענו על ההגדרה של "נגן בלהקת אינדי" – הזיהוי היחיד ששי-לי נתנה לתוקף שלה. כך בית המשפט גם פגע במתלוננות בכך שהשתיק אותן, גם בנפגעות נוספות שלא יכולות לבא ולהתלונן, גם בקורבנות עתידיים, וגם בשני גברים שלא חטאו ושמם הוכתם. השם הטוב של אנס לכאורה פגע בשם הטוב של אנשים שלא חטאו, ובנפגעות – הידועות לנו ואלו שעוד בשתיקתן.
בזמן שהחברה עברה מסע משמעותי בלמידה על פגיעות מיניות וההתמודדות איתן בשנים שמאז מי טו, מערכת החוק נותרה הרחק מאחור. במשיכת זמן, גרירת רגליים, וחוסר הבנה בסיסי של מנגנוני הפגיעה. אבל לא לעולם חוסן. בתקווה, במהרה, יובל התוקף אל בית המשפט בשם ובפנים גלויות ויקבל את עונשו.
