אוהד מונדר זכרי שנעדר מאז טבח 7 באוקטובר ככל הנראה ציין השבוע את יום הולדתו ה-9 בשבי חמאס. אימו קרן, שנחטפה איתו ועם הוריה רותי ואברהם מניר עוז, מלמדת בבית ספר לחינוך מיוחד בבני ברק, והצוות שם ארגן לבנה מסיבת יום הולדת וירטואלית. התקשורת שהגיעה לאירוע רצתה לשמוע את אבי זכרי, אביו של אוהד, אבל הוא לא היה מעוניין לדבר בפומבי. אדם שליווה אותו הסביר לי לאחר מכן שהוא היה מותש. זה היה אחרי ראיונות לתקשורת האמריקנית והגרמנית ובבית חיכו לו ראש עיריית כפר סבא ואנשים נוספים. ניכר שהוא אדם מופנם ללא קשר לסיטואציה המחרידה שאליה נקלע. הוא לא רצה לדבר, אבל הוא גם לא רצה לדחות.
כמו זכרי יש כיום עוד אלפי בני משפחות של חטופים ונעדרים. הם יעשו כל מה שהם חושבים שעשוי לסייע ולו במעט להשיב את אהוביהם, אבל בדרך הם עלולים לשחוק את עצמם. מה עושים? איך משלבים בין שני הדברים? חובה לומר שתשובה חד-משמעית אין, אבל ישנם כמה צעדים שאפשר לנקוט בכל הקשור להתנהלות הציבורית התקשורתית.
1. לגבש אסטרטגיה ולקחת יוזמה. החטופים מוחזקים בידי טרוריסטים שמפעילים מניפולציות אכזריות על הציבור הישראלי, ולפי עדותה של יוכבד ליפשיץ הם גם נערכו לכך זמן רב. המשפחה צריכה לשאוף לגבש אסטרטגיה שכוללת הפעלת קשרים עם גורמים פוליטיים, ממשלתיים, ובמידת האפשר גם שגרירות זרה או גורם בינלאומי אחר. התקשורת היא רק כלי אחד בסט. באמצעותם נסו לתווך את הסיפור הייחודי שדרכו ניתן להציף את הסיפור הכללי. למשל, יום ההולדת של אוהד מונדר זכרי.
2. התקשורת אינה מטרה, אלא כלי בדרך ליעד. חשיבותה היא ביכולת שלה לשמר את המודעות לסיפור ולהפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות – ובמקרה הזה הדרג המדיני וצוות התיאום לשבויים ונעדרים במשרד ראש הממשלה. במקרה מורכב ורגיש כמו זה, כשבתקשורת הישראלית צופים כולם - מירושלים ועזה עד קטאר וקהיר - רצוי להתנהל בזהירות מול הגורמים המוסמכים כדי לוודא שהחשיפה לא פוגעת במטרה.
3. לא צריך לעבור את זה לבד. תחקירנים ואנשי הפקה עושים את עבודתם ופונים לבני המשפחות לראיון, לעדכון, לתיאום או לשאלה. כן, הם פונים גם לאנשים במצוקה, קל וחומר בתקופות כאלה. אלא שאדם שכל עולמו חרב עליו יתקשה לענות להם בקור רוח ועוד יותר יתקשה להתנהל במסודר מול עשרות כלי תקשורת במקביל ולאורך זמן. עצתי היא: תמצאו ספוג. כלומר, אדם שירכז את כלל הפניות ויחצוץ בין התקשורת לבינכם. זה יעניק לכם מעט מהשפיות הדרושה להחזיק מעמד. זה לא חייב להיות איש מקצוע, אלא אפילו חבר שאתם סומכים עליו.
עקיבא לםדניס ויסלפו4. מותר להגיד "לא". בימים אלה האולפנים משדרים כמעט 24/7. המתח והצמא למידע גורמים למספרים אדירים של צופים, גולשים ומאזינים להיצמד לטלוויזיה, לטלפון הנייד או לרדיו. כל כלי התקשורת מנסים לספק להם תוכן לאורך כל שעות היום – דיווחים, עדויות, פרשנות, סיפורים אנושיים, הספדים, תחקירים ועוד. וכאמור, הם פונים שוב ושוב גם לבני המשפחות. נחזור לאבי זכרי והטקס בבית הספר בבני ברק, שם צבאו עליו העיתונאים שרצו לשמוע ממנו על הסיפור שלו. חבר שליווה אותו אמר לי אחר כך: הוא לא יודע להגיד "לא". כמובן, הוא הרי רוצה שאוהד, קרן והוריה יחזרו הביתה בשלום. אבל אסור להתבייש לסרב. מותר לנוח, מותר לעצור, מותר לחכות.
5. תגידו "כן" כשיש שעת רצון. לצערנו, אתם לא לבד. יש עוד מאות חטופים ונעדרים. לאירועי 7 באוקטובר יש עוד אלפי זוויות שונות שדרכן אפשר לספר את הסיפור. הטרגדיה היא שאתם מתחרים על תשומת ליבם של העורכים והקהל עם דובר צה"ל, חמאס, חיזבאללה, נשיא ארה"ב, ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, שרים, ח"כים, ארגונים גדולים וקטנים, זמרים וזמרות, שחלקם מיומנים מכם ובקיאים מכם ברזי התקשורת. לא תמיד תצליחו לפרוץ בדיוק כשתרצו, ולפעמים, גם כשתרצו וגם כשהתקשורת תרצה. לפעמים משהו אחר יקרה ויסיט את תשומת הלב מכם. יש לקחת זאת בחשבון.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
