חגי, אביו של שורד השבי מתן אנגרסט, התייחס הערב (חמישי) להחלטת בנו להשתתף בהלוויית מפקדו סרן דניאל פרץ בהר הרצל. "אחרי שנתיים בשבי, בתנאים הקשים ביותר, מתן הוא שורד אמיתי", סיפר האב. "הוא ניתק את עצמו מכל האירועים. יצאנו עם ליווי של צוות רפואי ומאבטחים ושמרנו עליו". מתן החליט להגיע לבית העלמין הצבאי בירושלים אף על פי שהצוות הרפואי בבית החולים איכילוב המליץ לו שלא לעשות זאת.
מתן אנגרסט סופד לחברו סרן דניאל פרץ
(צילום: אלכס קולומויסקי )
האב חגי אמר עוד: "'צוות פרץ' זה משפחה. מתן העריץ את המפקד שלו, זה צוות שעבד בצורה מושלמת, תמיד כיוון הכי גבוה שאפשר. היה למתן קשר מיוחד עם דניאל, הוא העריץ אותו. הוא תמיד אמר לו 'דניאל, אני אוהב חדר כושר, כיף לי לרוץ רק בגלל שאני מעריץ אותך'. משפחת פרץ חיזקה אותנו לכל אורך הדרך. הם דיברו עם ראש הממשלה ואמרו לו 'אנחנו רוצים שאתה תוציא את מתן'. המשפחה הזאת נלחמה על מתן".
האב סיפר כי בנו תיאר רגעים קשים ביותר מהשבי. "הוא גם סיפר לנו על הקרב ההירואי, כמה שהצוות הזה תפקד בצורה מושלמת", אמר חגי. "מתן מחלים, מתן יהיה בסדר. הוא ילד מאוד חזק מנטלית, עובד מאוד קשה. הוא תמיד הגיע לטופ בכל מה שהוא עשה, זה החינוך שנתנו לילדים - לנסות להיות הכי טובים והכי ערכיים שיש. קודם כל המדינה".
חגי הוסיף: "כשמתן יצא הוא אמר 'אני מת על הדגל הזה ועל המדינה הזאת, מבחינתי תחזיר אותי ל-6 באוקטובר ואני עושה אותו דבר בדיוק ולא פוחד'. הם ראו את המחבלים נכנסים לנחל עוז, בין 600 לאלף מחבלים, והם החליטו להסתער כשידעו שהסיכוי שלהם לחזור בחיים הוא קלוש".
אלפים השתתפו אמש בהלוויית סרן פרץ שהושב מעזה ביום שלישי עם חללים חטופים נוספים. סרן פרץ, שהיה מפקד מחלקה בגדוד 77 של עוצבת סער מגולן, נפל בקרב ב-7 באוקטובר בעת שלחם בגבורה במתקפת חמאס על מוצב נחל עוז. מתן, שנחטף לעזה במהלך הקרב, הגיע אמש להלוויה יומיים אחרי ששוחרר מהשבי ונשא הספד מרגש.
"אני בקושי עומד על הרגליים, זה המעט שאני יכול לעשות בשביל דניאל וכל הצוות שלי - גיבורים אמיתיים", אמר מתן בהספד למפקדו. לא תכננתי לדבר, לא האמנתי שאגיע לפה בכלל, אבל הייתי חייב לבוא. אני בטוח שהשם שומר עליהם עכשיו, שהם בסדר, שהם מחזקים אותי מלמעלה. אנחנו נמשיך להילחם עד שאיתי חן יחזור. אני מוכן להיכנס עכשיו לעזה בשביל להחזיר אותו".
בדבריו סיפר על מפקדו, שהפך בעיניו לסמל: "דניאל פרץ הוא גיבור ישראל, דמות להערצה. מי שזכה להכיר אותו - זכה. הוא סמל, תותח, אלוף אמיתי. אני רגיל לשמוע אותו אומר לי: 'אני כל כך מבסוט שאתה בצוות שלי, שאתה נהג כזה טוב, אני רוצה שיהיה לך טוב'. לראות אותו ככה עכשיו - זה לא נתפס בשבילי. השבי היה כלום לעומת זה".
בהמשך אמר: "אני רוצה להודות למשפחה של דניאל, לאח שלו שנלחם, לכל חיילי צה"ל, לכל המשפחות השכולות ולחטופים שכבר לא איתנו - שהשם ישמור אותם. אני מבטיח ללוות את המשפחה הזו כל החיים, אני לא עוזב אתכם לשנייה. דניאל איתי בכל מקום שאני הולך, וגם איתי ותומר - הם חלק ממני. אני גאה בזה ששמרנו על מדינת ישראל בפיקודו של דניאל פרץ. הוא הגיבור שלי, והוא תמיד יהיה המפקד שלי עד הרגע האחרון".
לקראת סיום, פנה לקהל: "אני מרגיש כאילו דניאל זה אני. אתה תלך איתי עד יומי האחרון, ובעזרת השם גם בעולם הבא - יחד עם איתי חן ותומר ליבוביץ'. עבר על המדינה טלטלה קשה, אבל ביחד נעבור את זה ונחזק את המשפחות. עם ישראל חי לעד. יהי זכרו של דניאל פרץ, של שאר הצוות ושל כל הלוחמים והחטופים - ברוך".
"בר ביקש לראות את הכלבה - ואכל שווארמה"
בתוך כך, שורד השבי אוהד בן עמי ביקר הערב בבית החולים שיבא כמה מהמשוחררים שאיתם היה בשבי, בהם שגב כלפון, מקסים הרקין, בר קופרשטיין, אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה.
אחיו של בר קופרשטיין, דביר, שיתף על תחילת השיקום שלו ועל ההתרגשות שבאיחוד עם האח אחרי יותר משנתיים: "בר בשיקום. זה היה מטורף הרגע שראיתי אותו. בכיתי, התרגשתי. כולנו ביחד. זה הדבר הכי מטורף שהיה לי בחיים - לראות את אח שלי סוף-סוף אחרי שנתיים".
"הוא מספר שהוא עבר הרבה דברים קשים בשבי", ממשיך דביר. "הוא כבר יבוא ויספר וישתף. אנחנו דואגים לחבק אותו ולתת לו את כל התמיכה שאפשר. זה מה שהוא רצה כבר שנתיים. המשפחה. אמא. אחים שלו. היום ישנתי איתו בלילה והוא סיפר לי על החלומות שלו, אני סיפרתי לו על החלומות שלי שחלמתי שהוא חוזר הביתה. הוא חלם שהוא בבית ואז הוא אומר בתוך החלום 'איך חזרתי', ואז הוא הבין שהוא בתוך חלום, קם וראה בטון, ראה מנהרה וחזר לישון. אני סיפרתי שחלמתי שהוא חוזר הביתה ואז אני קם בבוקר ורואה שהוא לא בבית - זה הרגע הכי קשה".
פחדת שהשחרור לא יגיע?
"תמיד יש את הפחדים האלה. מדובר בחמאס. הם יכולים להגיד פתאום שלא משחררים אף אחד. פחדים תמיד היו".
היה משהו מיוחד שהוא ביקש?
"הוא רצה לראות את הכלבה שלו. כולנו באנו, הוא ראה את אבא, את אמא, את כל המשפחה, אבל הייתה לו כלבה שהוא נורא אהב ורצה לראות אותה. זה הדברים הקטנים. עכשיו הוא אכל פיתה שווארמה. הדברים הקטנים האלו זה מה שהוא חיכה להם כל-כך הרבה זמן. הוא מעריך כל דבר קטן. זה מטורף".
מה עזר לו להחזיק מעמד?
"בורא עולם. האמונה. תמיד בידיים של בורא עולם. אמא שלי תמיד האמינה. כל הזמן. האמונה החזיקה אותו שם. הוא ידע שהוא חוזר הביתה. הוא ידע את זה".
הוא שמע מה קורה במדינה?
"הוא שמע. בחודשים האחרונים הוא היה מאוד מעודכן. הוא שמע רדיו והיה מעודכן תמיד במה שקורה במדינה. סיפרתי לו מקרים והוא אמר 'אה אני מכיר, אני יודע'. הוא היה מעודכן בשלושה-ארבעה חודשים האחרונים".
איך הרגשתם כשראיתם אותו לראשונה?
"ממש התרגשנו. גם עכשיו כשאני רואה אותו אני מרגיש שאני בחלום. זה מטורף לראות אותו, עצם העובדה שאני רואה אותו ומחבק אותו ונוגע בו זה נס מבחינתי. תמיד הייתה תקווה".
איך הוא הגיב כשראה את אבא עומד על הרגליים?
"המעמד הזה שאבא עומד על הרגליים ומחבק אותו זה מטורף. הוא ממש התרגש".
מבחינה רפואית עוד תישארו כאן?
"אנחנו עדיין צריכים להישאר בבית חולים. מבחינה רפואית הוא עדיין צריך את השיקום שלו, הספייס שלו והמרחב, ובעזרת השם כשיגיע הרגע הוא ישתחרר".
יש לך מסר ממנו?
"הוא אומר שהוא פתח אינסטגרם וכולם מוזמנים לעקוב, והוא רוצה להעלות סרטונים בזמן הקרוב. הוא כבר העלה סרטון ראשון. אתם יכולי לצפות בו ובעזרת השם הוא גם ידבר וישתף את הסיפור שלו. הסיפור - צריך שאנשים יכירו. חייבים לספר את הסיפור שלו. אתם תראו את הגבורה שלו. אני יכול להגיד שהיו לו אלף הזדמנויות לברוח".
