בוועידת "זמן הכרעה: דמוקרטיה וחברה" של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה נערך פאנל שעסק בשאלה "מהו הפתרון הנכון למשבר החוקתי" - בהשתתפות פרופ' עמיחי כהן, סגן נשיא למחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ופרופ׳ אריאל בנדור, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.
המשבר החוקתי: האם הגיע הזמן לכללי משחק חדשים?
(צילום: אורי דוידוביץ, טל אזולאי וליאור שרון)
המשתתפים עסקו בהכרזה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שאמר מוקדם יותר בוועידה כי יפעל לחוקק את מגילת העצמאות כחוק יסוד. לדברי פרופ' כהן: "חשוב מאוד שבחוקה שלנו יהיה משהו שמדבר על ערכים והערכים שטמונים במגילת העצמאות הם ערכים מוסכמים. שנית, אני חושב ועל זה לא התעכב בנט - אבל אולי כן חשוב לדבר זה איך עושים את זה. זאת אומרת שצריך שיהיה הליך נכון לעשות את הדבר הזה, שלא ניפול בבורות שבהם נפלנו קודם".
פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס אמרה: "גובה הלהבות שהגענו אליהן זו באמת מחלוקת על דמותה של המדינה - על איך תראה המדינה שאנחנו החברה שאנחנו חיים בה פה ביחד. לכן אני חושבת שזה לא מפתיע שהקדנציה הזאת הסתיימה במובן החוקתי בחקיקה של חוק יסוד לימוד תורה, שהוא אכן אמירה ערכית חוקתית. לאור העובדה שהמסגרת החוקתית הקיימת כיום בישראל כוללת חוק יסוד לימוד תורה, ולא כוללת את הערכים המרכזיים שהם מעוגנים במגילת העצמאות, התיקון הזה הוא תיקון שחייב לעשות".
לדברי פרופ' בנדור: "לא כל מילה שם (במגילת העצמאות - נ"ב) מנוסחת כנורמה משפטית, אבל קניין סימבולי - אפילו הנוסח כמו שהוא של ההכרזה כולם מבינים שלא כל מילה שם זו נורמה משפטית. אבל יש שם דברים שהם מאוד מאוד בסיסיים ואם תהיה הסכמה רחבה לחקיקה בין אם ממש בחוקה ובין אם חוק יסוד רעיון מצוין".
פרופ' כהן התייחס לניסיונות לחוקק חוקה לישראל תוך אזכור החלטה שיזם בכנסת הראשונה ח"כ יזהר הררי שלפיה החוקה בישראל תכונן בשלבים באמצעות חוקי יסוד. לדברי פרופ' כהן: "הרבה מהמחלוקות בינינו זה לא קיטוב אידיאולוגי שאנחנו חושבים מחשבות מאוד אחרות על מדינת ישראל. יש קיטוב רגשי. אנחנו לא מאמינים אחד לשני, יש לנו זכרונות היסטוריים של קיפוח, יש סיבה למה יש מחלוקת בחברה הישראלית. אני לא חושב שהסיפור המהותי ערכי.
נטעאל בנדל, פרופ׳ אריאל בנדור, פרופ' עמיחי כהן ופרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס בועידת זמן הכרעה
(צילום: ריאן פרויס)
"כשעושים חוקה לא צריך להתייחס לזה כחלק מהמשחק הפוליטי הרגיל. אנחנו צריכים לעשות את ההפרדה הזאת. השיטה הזאת שבה נהגנו בכמעט 80 שנה האחרונות, שיטת הררי, שבה כל פעם הכנסת עשתה את זה כחלק מהתרגיל הפוליטי הרגיל, ואז כל פעם שינו את זה לפי הצרכים הפוליטיים זו שיטה שלדעתי מיצתה את עצמה. אני לא יודע (אם במהלך של) חוקה שלמה, אבל קודם כל אני רוצה להגיד שחייבת להיות הפרדה בין המעשה הפוליטי למעשה החוקתי המכונן".
לדברי פרופ' בנדור: "צריך למצוא מנגנון כזה שיוביל לתוצר שהוא טוב מבחינה ציבורית ומבחינה ערכית ועם תמיכה ציבורית רחבה. אז בעולם מושלם מבחינתי 120 חברי כנסת היו אומרים 'אריאל בנדור יקבע מה שכתוב בחוקה ואנחנו נקבל את זה', אבל זה לא הולך ככה, וצריך למצוא דרך שהיא גם הוגנת וגם תבטיח תמיכה ציבורית רחבה וגם יש גם היבט מקצועי רמה מקצועית טובה של התוצר הזה".
פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס הוסיפה: "אני רוצה להתייחס רק לאמירה שגם חוקה היא מעשה פוליטי, זה נכון אבל הכתיבה האקדמית ממש עומדת על כך שצריך להבחין בין הפוליטיקה החוקתית לבין הפוליטיקה הרגילה, שהן גם מתנהלות באופן שונה וגם יש להן אופק שונה. הפוליטיקה הרגילה מסתכלת לטווח קצר, פוליטיקה החוקתית היא מסתכלת לטווח ארוך. זה נכון ששתיהן, גם זה וגם זה מעשה פוליטי, אבל דווקא בגלל זה ההבחנה בין פוליטיקה חוקתית לפוליטיקה רגילה והליך פוליטי רגיל והליך פוליטי חוקתי היא הבחנה שחשוב לעמוד עליה. ברור שההליך של היצירה של החוזה הזה לא יכול להיות הליך של חקיקה רגילה שמטבעו לוקח בחשבון שיקולים של קצרי מועד שיקולים של הקדנציה הזאת שיקולים של הקדנציה הבאה, זאת לא מילה גסה 'פוליטיקה', זה בסדר, אבל צריך להבין שיש סוגים שונים של פוליטיקה".
