ב-30 במאי קרה אירוע משעמם שבכל סיטואציה אחרת לא הייתי אפילו טורח להעלות אותו על הכתב, אלמלא הוא היה משמש כדוגמה לאיך גיאופוליטיקה עובדת בימינו. באותו היום קבוצת מפגינים קטנה קיימה מחאה באי זְוֶורְנֶץ (Zvërnec) שבדרום אלבניה, כמה קילומטרים צפונית לעיר הנמל ולורה. החרוצים מביניכם שהלכו לעשות גוגל, ראו שמדובר במקום חלומי: אי קטן, מיוער ויפהפה, בליבה של לגונה כחולה, שמחובר ליבשה באמצעות גשר עץ מתפתל וציורי באורך 300 מטר. מלבד החיות והטבע שבמקום, באי ישנו גם מנזר ביזנטי עתיק.
המפגינים מחו על תוכנית להפוך את האי לאתר תיירות ולבנות במקום מתחם מלונות יוקרתי, שיפגע בחיות הבר ובבתולין האקולוגי. כשהם ניסו לפרוץ את גדר התיל שהוצבה, התפתחו עימותים עם חברת האבטחה הפרטית שנשכרה ע"י הקבלן ומספר מפגינים נפצעו. למרות שהמפגינים היו מקומיים, באותו הערב התברר שאחד מהפצועים הוא חבר במיעוט היווני שחי באלבניה מזה מאות, אם לא אלפי, שנים. העובדה הזו הפכה את האירוע השולי הזה למתח בין-מדינתי: ראשי ממשלה יווניים בהווה ובעבר דרשו הבהרות, משרד החוץ היווני הוציא הודעה בה הביע חשש מהיחס כלפי המיעוט האתני, ולא היה גוף תקשורת אחד במדינה שלא סיקר את האירוע. גם ר"מ אלבניה נאלץ להתייחס, והזהיר פוליטיקאים יוונים שלא לנצל את המשבר לרווח פוליטי.
הסיפור לא נגמר שם. לעין הסערה נכנסה עובדה חשובה: היזם והמשקיע מאחורי פרוייקט התיירות בזוורנץ הוא (לכאורה) לא אחר מג'ארד קושנר, בעלה של איוונקה טראמפ, בתו של נשיא ארה"ב, שלו הוא גם שימש כיועץ בכיר. העובדה הזו הכניסה את האירוע לקונטקסט אחר, וממחאה שולית של כמה מפגינים ירוקים, הפכה המחאה לכלל ארצית כנגד מכירת אוצרות טבע אלבנים למשקיעים זרים.
שיח אנטישמי
אבל כאן הסיפור נעשה מעניין יותר. בסוף השבוע האחרון החלה הרשת היוונית להתמלא במסגרת חדשה לאירוע: קושנר, כידוע, הוא יהודי. כך, מחאה ירוקה שהתפתחה למחאה על ריבונות וכלכלה, התגלגלה בהדרגה גם לשיח אנטישמי ואנטי-ישראלי. סרטונים בטיקטוק, רילס באינסטגרם וציוצים ב-X הדגישו את מוצאו הדתי של קושנר, במקרה המתון יותר, ובמקרים הקיצוניים יותר יצאו במפורש נגד מה שתואר כהשתלטות של ישראל על אדמות הבלקן.
אבל לא בטוח שזה אכן מה שקרה. הנקודה החשובה היא שגם אם טיעונים כאלה זלגו לתקשורת הממוסדת, רוב התוכן האנטישמי הופץ ברשת בידי משתמשים עצמאיים, שחלק גדול מהם היו בוטים. במקביל, הופצו תמונות שנערכו או נוצרו באמצעות AI, ובהן נראו לכאורה שלטים מההפגנות עם כיתובים אנטי-ישראליים. לצד זאת, החלה מתקפת בוטים המונית שהציפה את הרשתות החברתיות בתוכן אנטי-ישראלי. כך למשל, האתר היווני Ellinika Hoaxes, העוסק בחשיפת פייק ניוז, פרסם בשבוע שעבר כי סרטונים מהפגנות של אוהדי כדורגל (במקרה זה בספרד ובפולין) מוחזרו כדי לטעון ש"מיליוני אלבנים קוראים לישראל להסתלק כי אדמתנו לא למכירה".
הנקודה היא שהנרטיב האנטי-ישראלי כאן הוא מכוון, והעובדה שההדגשה על המסגור הספציפי הזה מתקיים כמעט בבלעדיות בשיח היווני גם מוביל לחשודים ביצירת השיח הזה. מזה חודשים ארוכים מנסים הטורקים לקיים מבצעי תודעה ביוון בניסיון לחבל בברית האסטרטגית בין ישראל, יוון וקפריסין. מתוך הבנה שהברית התגבשה כמעט בבלעדיות סביב האיבה המשותפת לטורקיה, ארדואן ואנשיו רואים בכך צורך ראשון במעלה לפורר את האיום כלפיהם, כשהפעילות היא בעיקר בזירת התודעה היוונית, שם נעשה מאמץ "להראות" ליוונים עד כמה ברית עם ישראל היא בניגוד לאינטרס היווני. אחרי הצהרות של שר החוץ ובכירים אחרים בממשל הטורקי, אחרי כתבות שער אצל שופרי המשטר, נראה שהמודיעין הטורקי התלבש כעת על מתיחויות כלכליות-חברתיות-אתניות באיזור, כדי להציג ליוונים עד כמה הישראלים הם רשעים.
ניל ברצילום: גיל נתנזוןלכן, המשמעות הרחבה של הסיפור אינה נמצאת רק בזהות היזם או בגודל, היא נמצאת בדרך שבה אירוע מקומי ושולי יכול להפוך בתוך זמן קצר לזירה במאבק גיאופוליטי רחב יותר. במקרה הזה, ישראל הפכה כמעט בן רגע לשם קוד במאבק שאינו קשור אליה ישירות: סכסוך על אקולוגי. וריבונות אלבנית תורגם במהירות לשפה של "השפעה ישראלית" ו"איום יהודי". עבור טורקיה, אם אכן הייתה מעורבת בעיצוב השיח הזה, זו הזדמנות כמעט מושלמת: לא לתקוף את הברית עם ישראל במישרין, אלא לשחוק אותה מבפנים באמצעות הפחדים, המתחים והחשדנות שכבר קיימים בחברה היוונית. במובן הזה, זו פחות פרשה על אי קטן באלבניה, ויותר תזכורת לאופן שבו גיאופוליטיקה פועלת כיום: לא רק דרך הסכמים, צבאות ומנהיגים, אלא גם דרך מסגור, הפצה, מניפולציה ויכולת להפוך כל אירוע מקומי לחומר גלם במלחמת תודעה אזורית.
ד"ר ניל בר מהמחלקה לממשל ומחשבה מדינית בבית הספר למדעי המדינה ומרכז קומפר לחקר אנטישמיות וגזענות באוניברסיטת חיפה, והמרכז לחקר הימין הפוליטי באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה
