בתום 500 דקות של צום, התכנסו הערב (שני) אלפים בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב - וקראו "להוציא את כולם מהגיהינום, דחוף. לפני הכול". בפתח העצרת שברה את הצום ורדה בן ברוך, סבתו של החטוף עידן אלכסנדר, ואמרה: "500 ימים שאנחנו מחכים לעידני שיחזור אלינו הביתה. אני בצום של 500 דקות, ועכשיו אני רוצה לשבור את הצום - ולשבור את המזל שלהם שהם יחזרו אלינו הביתה במהרה".
שבירת הצום - ודברי משפחות החטופים
(צילום: satview)
יעל אלכסנדר, אמו של עידן, נשאה דברים לאחר מכן והדגישה בפתח דבריה כי היא "לא נושמת כבר 500 ימים". לדבריה, "אני מחכה לשובו של עידני שלי 500 ימים. ב-500 ימים אפשר להקיף את העולם לפחות שלוש פעמים, אפשר לאכול 1,500 ארוחות משפחתיות, אפשר לבלות 12 אלף שעות עם המשפחה, עם חברים, אפשר לעשות מסע רגלי בארה"ב מחוף לחוף - פעמיים, אפשר לראות 500 שקיעות יחד - אבל עידן ושאר החטופים לא עשו אף אחד מאלה".
עוד הוסיפה האם כי בנה "נמצא בחושך במנהרה מתחת לאדמה, בלי אור שמש, בלי החיבוק של אמא, בלי לדעת מתי זה ייגמר. 500 ימים של פחד, של רעב, של חוסר ודאות בלתי נתפס. אני אתחיל לנשום באמת רק כשכולם יחזרו, החיים לשיקום, החללים לקבורה. כולם כולל כולם".
שורדת השבי אביבה סיגל, אשתו של שורד השבי קית' סיגל, אמרה בפתח דבריה כי היא "יודעת מה זה להיות בעזה, וגם יודעת מה זה לדאוג למישהו בעזה, הסבל הנוראי שם בלתי נסבל". היא סיפרה כי כשהייתה חטופה "לא נתתי לעצמי לרגע להרגיש", והוסיפה: "הרגש היה כל כך כואב שניסיתי לברוח במחשבות כדי בשביל לא להרגיש. 500 ימים שהחטופים לא יודעים מה יקרה מחר, האם הם יחיו או ימותו, האם ייתנו להם מכות, ירעיבו אותם שוב פעם, או שהם בכלל נשכחו שם. חייבים להחזיר אותם מהגיהינום עכשיו!".
הדרישה של משפחות החטופים - להחזיר את כולם
(צילום: satview)
6 צפייה בגלריה
אביבה סיגל: "קית' הוחזק חצי שנה לבד, בחדרון קטן. מחבל כיוון אקדח ואמר לו: 'עכשיו אני הורג אותך'"
(צילום: מוטי קמחי)
אביבה הוסיפה כי קית' סיפר לה שבמשך חצי שנה הוחזק לבד, שכב על מזרן על הרצפה בחדרון קטן - ואכל פיתות עם עובש שאינן ראויות למאכל אדם. "באחד הימים המחבל שהיה איתו בא אליו ונתן לו בעיטה בצלעות בשיא הכוח, ירק עליו וקרא לו 'יא כאלב', בלי סיבה, פשוט כי זה מה שהוא רצה לעשות", סיפרה. "באחד הימים המחבל כיון עליו את האקדח ואמר לו 'עכשיו אני יורה והורג אותך'".
היא סיפרה כי שאלה את בעלה איך הגיב, והוא השיב לה שלא עשה כלום. "המחבלים הפכו את קית' לכלום. כל צורך אנושי נשלל ממנו, לפעמים אפילו ללכת לשירותים", הוסיפה.
עופרי ביבס לוי, אחות של שורד השבי ירדן ביבס, סיפרה על מה ששיתף אותה אחיה: "שרדתי בשבי רעב, חרדה, פחד, אי-ודאות והתעללות פסיכולוגית. עכשיו אני פה אבל החיים שלי עדיין בשבי. אין רגע שאני לא חושב על המשפחה שלי. על שירי, אריאל וכפיר ותוהה מתי הם יחזרו אלי והסיוט הזה ייגמר". לאחר מכן הבהירה: "המאבק שלנו עדיין לא הסתיים. שירי, אריאל וכפיר עדיין שם".
היא פנתה לראש הממשלה, ודרשה ממנו "לממש את המתווה עליו חתמת - עד סופו. אנו דורשים לדעת מתי יחזור החטוף האחרון. אסור לך להשאיר אף אחד מאחור. תכריז על סיום המלחמה ותחזיר את כולם. בלי ספינים, בלי שינויים של הרגע האחרון, בלי להיכנע ללחצים. חזרה ללחימה משמעותה הקרבת החטופים, אובדן החללים, סיכון חייהם של החיילים".
שורדת השבי דניאל אלוני, גיסתו של דוד קוניו - שהתקבל ממנו אות חיים בעסקה הנוכחית, צעקה בפתח דבריה "דוד שלנו בחיים". היא סיפרה כי מאז פרוץ המלחמה "החיים שלנו קפואים, עומדים במקום", והוסיפה: "500 ימים מאז שנחטפתי עם בתי הקטנה לתוך החושך. אני ואמיליה חזרנו, אבל הלב שלנו שבור, כי דוד גיסי האהוב ואריאל אחיו עדיין שם. בתוך החושך המוחלט – חושך שממשיך לרדוף אותי גם עכשיו, בחלומות הקשים, בימים ובשעות שאין בהם מנוחה".
היא תקפה את הממשלה על קבלת ההחלטות, והוסיפה: "המדינה לוקחת את הזמן. מקבלי ההחלטות לא ממהרים - הם פועלים בשלבים, בפעימות. אבל האויב שלנו לא עובד בפעימות – שם במנהרות, כל פעימה של הלב היא זעקה לחיים. כל רגע שהם שם הוא נצח של סבל, של התעללות, של פחד מוות בלתי נגמר. להנהגה שלנו אני אומרת - אין לכם את הפריווילגיה למשוך את הזמן. החובה שלכם היא אחת - להחזיר את כולם".
עומרי שתיוי, אח של עידן שתיוי שגופתו מוחזקת ברצועת עזה, סיפר כי למרות שבאוקטובר 2024 התבשרו כי אחיו נרצח - "מבחינתי הוא חי". לדבריו, "מחויבותה של המדינה לאזרחיה היא לשלם את מחיר ההפקרה, להביא את כולם לכאן ורק אז, וכשצריך, לגבות מחמאס בחזרה את המחיר בריבית. אח שלי עידן הוא חטוף - והוא צריך לחזור הביתה, לאדמת ישראל. לארץ שהוא כל כך אוהב".
עומרי סיפר כי גם הוא מרגיש חטוף יחד עם אחיו. "המשפחה שלי חטופה כל עם ישראל חטוף - וכולנו חייבים להשתחרר", אמר. "שלא יעבדו עלינו לא ימין ולא שמאל, מדינת ישראל, עם אחד, יחד, שרוצה את היקרים, אחינו ואחיותינו בבית! תחזירו את כולם כדי שננשום שוב, החיים לשיקום והחללים לקבורה. כולם כולל כולם".
אילת סמרנו, אמו של החטוף יונתן סמרנו, סיפרה כמה בנה חסר לה, ואמרה כי "21 שנים מחיי אני חייה את חייו של בני. יונתי התייעץ, שיתף, התבדח גם. לפעמים התעצבן וכעס, יונתן מילא את חיינו בכל דקה בכל שנייה מהרגע שנולד ועד שנחטף, 500 ימים שאין לי את זה". היא הוסיפה: "אני צורחת, אני בוכה, אני מתייפחת - ואין מי שמקשיב. אני רוצה את הבן שלי. הוא לא חלק מפוליטיקה, הבן שלי לא חלק מהחלטות ושיקולים מדיניים או עולמיים, הוא לא חייל על שולחן השח והוא לא כלי לניגוח, הוא הבן שלי ואהוב של מאות ואלפי אנשים - וכולם רוצים אותו.
"יונתי שלי לא שקוף, יונתי שלי חטוף 500 ימים יותר מידי", זעקה. "מקבלי ההחלטות פה מוזמנים לשמוע כמה סיפורים מחייו של יונתן עד יום החטיפה כדי להבין שאפשר וכדי להבין שאם ילד בגיל 21 הספיק כל כך הרבה כי הוא העז - רצוי שגם הם יעזו".
שורדת השבי נוגה וייס, ששוחררה בעסקה הראשונה עם אמה שירי ואביה אילן נרצח בטבח וגופתו מוחזקת בעזה, סיפרה על רגעי החטיפה שלה ושל אמה מבארי, והבהירה כי "יש 73 חטופים שעדיין נמצאים בשבי בתנאים בלתי אנושיים, חיים בפחד תמידי. הם מחכים שנציל אותם - כל רגע שעובר הוא סכנה לחייהם".
המחאה מול מעון רה"מ בירושלים
(צילום: אלכס גמבורג )
היא דיברה על אביה, שנרצח כאמור וגופתו מוחזקת בעזה: "הוא היה אדם שאוהב את השקט, נהנה מאספרסו או מבירה קרה במרפסת. אהב לרכב על אופניים במרחבים של בארי. אבא תמיד תמך בנו, הוא היה הבן אדם הכי חזק שאני מכירה, חושב על כולם לפני שהוא חושב על עצמו, וכך היה גם ב-7 באוקטובר.
"אבא שלי נרצח ונחטף והוא חייב לחזור", הדגישה. "הוא חייב לקבל את הקבורה הראויה שמגיעה לו. מגיע לי לבכות על הקבר של אבא שלי. אני אמנם חזרתי, אבל השיקום האמיתי יתחיל רק כשכולם יחזרו, החיים לשיקום בחיק משפחתם, והנרצחים לקבורה ראויה כמו שמגיעה להם".
יעלה דוד, אחותו של אביתר דוד, התייחסה לחלוקת החטופים לקטגוריות במהלך העסקה, ואמרה כי "אחרי כל כך הרבה ימים בגיהינום - אין מקום לעשות חלוקה. אח שלי פחות חשוב? המצב שלו פחות דחוף? הוכח לנו בשבוע האחרון כמה המשפט 'כל דקה שם היא קריטית עבור החיים שלהם' - זאת האמת".
לדבריה, "שלב ב' הוא ההזדמנות האחרונה להצלת חייהם של עשרות גברים שנשארים מאחור בשלב הנוכחי של העסקה, אם העסקה תתפוצץ - יישאר כתם שחור בדפי ההיסטוריה שלנו. אביתר, אם אתה שומע אותי במקרה, שתדע שאנחנו נלחמים עליך. אני יודעת שאתה שורד. אתה חזק בגוף ובנפש".
בסיום העצרת שרה את ההמנון מנור אביב, בת דודתו של איתי חן שנפל בקרבות ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה.
יאיר בסרטון ראשון לאחר השבי: "תחזירו את כולם"
(צילום: מטה משפחות החטופים )
הערב פורסם סרטון ראשון של יאיר הורן, ששוחרר מהשבי אחרי 498 ימים - שהדגיש: "הייתי שם במנהרות חמאס, חוויתי את זה בגוף שלי - אין לחטופים זמן". הוא הוסיף כי "חייבים להחזיר אותם עכשיו, את כולם. אנשים שואלים אותי 'מה אתה צריך?', ואני עונה להם שאני צריך רק דבר אחד - תחזירו לי את אחי ואת כל החטופים".
בתוך כך, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט נפגש עם קית' סיגל, אור לוי, ירדן ביבס, אמילי דמארי, רומי גונן ואגם ברגר ששוחררו משבי חמאס במהלך העסקה. "לאורך המלחמה נפגשתי בכל שבוע עם משפחות חטופים בפגישות ממושכות וקשות אך מלאות בתקווה", שיתף גלנט. "המשימה להשבת החטופים עמדה לנגד עיני בכל יום מאז 7 באוקטובר ועד לסיום תפקידי - את השבתם שמתי במקום הראשון בסדר העדיפויות לצד פירוק החמאס.
"התרגשתי לפגוש את קית' ששב לאשתו ובנותיו ואת אור שחובק שוב את בנו בן ה-3. שמחתי לראות את החברות הקרובה בין רומי ואמילי, ולשמוע את העוצמות של אגם שסוף סוף יושבת בין הוריה וחברותיה", הוסיף גלנט. "יחד עם ירדן ומשפחתו, ייחלתי והתפללתי להשבתם המהירה של שירי, אריאל וכפיר. השבת החטופים היא חובה מוסרית, יהודית וציונית. זו מחויבתינו לחטופים ומטרת מלחמה מוצהרת".
לדבריו, "הערכים עליהם חונכנו וחינכנו דורות של לוחמים מחייבים אותנו לעשות הכל על מנת להשיב את כל החטופים במהרה לביתם - העדות המוחשית שאנו מקבלים בימים אלה מהשבים, מדגישה בצורה הברורה ביותר את הצורך לעשות זאת".
ברחבי המדינה ציינו היום 500 ימים לטבח 7 באוקטובר בשלל מחאות בקריאות להשיב את 73 החטופים שנותרו בשבי. "500 ימים להפקרה - עולים לירושלים להציל את האחים שלנו. נגמר להם האוויר וגם לנו", צוין בהתייחס למחאה מול מעון ראש הממשלה בנימין נתניהו. היום נפתח בהצהרה מיוחדת של מטה משפחות החטופים, שהועברה בשידור ישיר ב-ynet - וב-11:40 החלו 500 דקות צום, שנמשכו עד 20:00.
זמן קצר אחרי כניסת הצום לתוקף פורסם סרטון של שורדת השבי דורון שטיינברכר: "היום זה היום ה-500, מתוכם 471 ימים אני הייתי בשבי חמאס. שם כל דקה וכל שנייה מרגישות כמו נצח. אני אומנם זכיתי לחזור לביתי, אבל אני לא באמת אוכל להתחיל את תהליך השיקום עד שלא ישובו לבתיהם כל 73 החטופים האחרים. אני קוראת לכם לצום ביחד איתי, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות עבורם, עבור כל מי שקולם לא נשמע".
השתתפה בהכנת הכתבה: מורן אזולאי
