הנושא שעלה לכותרות ביממה האחרונה - התמיכה במיליציות הכורדיות במערב איראן - לא צפוי להיות לעת עתה נקודת מפנה דרמטית, אבל יש לו חשיבות במאמץ הכללי לערער את משטר האייתוללות. הוא התחיל בעיקר מיוזמת ה-CIA שעורר את ה"הייפ" במסגרת מלחמת התודעה.
חיזוק הכורדים נועד ראשית לגרום למשטר לפחד, לחרוד לשרידותו ולערער עוד יותר את הביטחון העצמי והשליטה שלו. התקווה היא שמיעוטים נוספים יבחינו בכך - ושהמוטיבציה שלהם להתקומם תגבר. בשטח, באזור הכורדי מצוי חלק גדול מאתרי שיגור הטילים שמאיימים על ישראל, כמו בכרמנשאה למשל. כך שחמושים שמשתפים פעולה עם המערב יכולים לשנות את התמונה ולצמצם את האיום.
2 צפייה בגלריה
אישה איראנית ששהתתפה בטקס אבלות בטהרן עם תמונתו של המנהיג העליון שחוסל, עלי חמינאי
(צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
צורך נוסף הוא ריתוק הכוחות של השלטון, והחלשת כוחם ביתר שטחי המדינה. לשלטון האיראני שלושה מנגנונים עוצמתיים לשליטה ולדיכוי האוכלוסייה: משמרות המהפכה, הבסיג' (מיליציות חמושות שכפופות למעשה למשמרות המהפכה), וכוח ביטחון הפנים (שמקביל בערך לשב"כ, וכמה ממפקדותיו הותקפו). מעבר לכך, התחזקות הכורדים ופעולה מצדם אמורה להזרים לאזור כוחות של מילציות שיעיות עיראקיות מעבר לגבול.
למקבלי ההחלטות בירושלים ובוושינגטון ברורה האסטרטגיה האיראנית - במילה אחת: "סומוד". "עמידה איתנה", שהתכלית שלה - כמו מה שעשה נסראללה במלחמת לבנון השנייה ב-2006 - היא ניצחון באמצעות אי-הפסד. לכן האיראנים יורים לשטחנו קודם כל במטרה להראות שהם נלחמים ולא הוכנעו, גם אם הכמות פוחתת.
הירי הזה נועד לגבות קורבנות בנפש בישראל, כי הם הגיעו למסקנה שהרג אזרחים הוא האמצעי העיקרי שילחץ על ישראל להפסיק את המלחמה. המטרה היא התשה שלנו ושל האמריקנים, להישאר על הרגליים גם כשהאיש תיפסק.
למרות ההערכות והדיווחים, אין עדיין סימנים מובהקים לכך שמוג'תבא חמינאי נבחר להחליף את אביו כמנהיג העליון של איראן. גם אין חומר מודיעיני שמצביע במובהק על ירי מתואם בין חיזבאללה לאיראנים.
לגבי החות'ים, לא ברור לישראל מה מהות המשחק, אבל די ברור שהם מתואמים עם האיראנים. ייתכן שהם מוחזקים כקלף להמשך, לאפשר את ה"סומוד" גם בשלבים הבאים. אולם יש דאגה בקהילת המודיעין שהחות'ים מתכננים מהלך קרקעי כלשהו, ייתכן שיחד עם המיליציות השיעיות בעיראק, ולכן גם מנסים להרדים אותנו ולא יורים בינתיים. זה הוביל לגיוס המשמעותי של אוגדות לוחמות לגבולות בעיקר לצפון. אמ"ן רואה בכך את משימת ההתרעה המרכזית שלו.
גם לישראל וגם לארה"ב די ברור שבהפצצות מהאוויר לא יופל המשטר. הכוונה היא להשיג שני דברים: הראשון, לגרום לכך שתוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים ייפגעו משמעותית וייקח המון זמן לשקם אותן - שלא כמו ב"עם כלביא" ביוני אשתקד - ושהמשטר לא יוכל להוות איום על האזור. דוגמה לכך היא הפגיעה בטילים והכטב"מים ה"כלואים" ב"ערי הטילים", בכרמנשאה ובשיראז.
הצעד הבא יהיה "כתישת" התעשיות הצבאיות הגדולות והחזקות, ופה נכנס היתרון הכמותי של הכוחות האמריקניים. מפציץ B-52 אחד תוקף בגיחה אחת בערך כמו טייסת שלמה של מטוסי "סופה" (F-16I) של חיל האוויר. המהלך נגד התעשיות עשוי גם לעזור לזרז את הקריסה הכלכלית של המשטר.
היעד השני הוא ערעור יסודות המשטר. באמ"ן יש הכרה גוברת שזה עלול לקחת שנים – ואולי פחות, בתנאי שלא יוסרו סנקציות מעל טהרן. בינתיים, אנשים לא ממש יוצאים לרחובות באיראן, פשוט מפני שזה מסוכן.
תיעוד אמריקני: הפצצת מטוסי הקרב באיראן
(צילום: מתוך X)
מה שפועל לרעתנו כרגע הם עליית מחירי הנפט וההתנגדות הפוליטית הפנימית בארה"ב למלחמה. האמריקנים הודיעו שיעניקו מעין ביטוח למי שיחסר לו באמצעות מאגרי האנרגיה האסטרטגיים שלהם, צעד שמיתן את עליות המחירים. בהקשר זה, ליווי הספינות במצר הורמוז המותקף לא מהווה עזרה משמעותית.
במקרה הגרוע, אומרים בצד הישראלי-אמריקני, נכריז על סיום המלחמה, והאיראנים יצטרכו להתבשל במיץ של עצמם עם כל הסנקציות, ויתקשו להסביר את המצב להמונים ברחובות שכבר יפחדו פחות לצאת. הפגיעה הכלכלית מתעצמת כבר עכשיו כתוצאה מהצעד האיראני במצר הורמוז, שכן הוא סוגר למעשה את נמל בנדר עבאס, השער העיקרי שלהם לאספקה ולסחר.
