פרדריק טאיקו אופורי בילה חלק ניכר מחייו כשגיטרה בידיו, ולכן כשהמוזיקאי הגנאי נהרג בתאונת דרכים משפחתו החליטה שכלי הנגינה חייב ללוות אותו גם בדרכו האחרונה: ארון הקבורה שלו נבנה בצורת גיטרה ענקית. בהלוויה שנערכה לו ביום שבת בפאתי העיר אקרה, בירת גאנה, בלט הארון בין פרחים אדומים בוהקים, דיוקנו של אופורי בן ה-40 והאבלים שהתאספו תחת יריעות צל כדי להגן על עצמם מפני השמש.
גלריה
אליזבת בלנקסון, קרובת משפחתו של המורה המנוח סמואל קומי טטה, עומדת לצד ארונו, המעוצב כעט ועליו דם כבשה שחוטה
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
מעצב הארונות לורנס אנאנג, בן 26, לצד ארון בצורת מזרק שעוצב עבור רופא שהלך לעולמו
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון קבורה שעוצב כסרטן, כדי לטמון באדמה דייג שמת
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
למשקיף מבחוץ המחזה הזה עשוי להיראות מוזר למדי, אבל בגאנה, ובייחוד בקרב קהילות הגא סביב עיר הבירה, ארונות קבורה "פיגורטיביים" או "פנטסטיים", כפי שהם מכונים, הם דרך די נפוצה לחגוג את חייו של המנוח, ולערוך לו פרידה מרהיבה ואינטימית כאחד. כך למשל דייגים נקברים בתוך ארונות המעוצבים כדגי ענק או כסירות קאנו, חקלאים נטמנים בתרמילי קקאו, נהגים מובאים למנוחות בתוך דגמי מכוניות, ואנשי דת – בספרי תנ"ך.
אופורי הותיר אחריו אישה, משפחה צעירה הכוללת תינוק שנולד שבוע בלבד לפני ההלוויה ומורשת מוזיקלית שנגדעה בפתאומיות, אך גם במותו הגיטרה נותרה חלק מזהותו. ארון הקבורה דמוי הגיטרה שעוצב לכבודו, ושנבנה כולו מעץ, יוצר בידי דניאל אובלי מנזה, המוּכּר בכינוי העליז-משהו "הלו" (Hello) ומייצר כבר שלושה עשורים ארונות קבורה המנציחים את מקצועותיהם, תשוקותיהם ומעמדם של המנוחים. "בכל פעם שמישהו מזמין ממני ארון קבורה בדמות מקצועו של המנוח זה מרגש אותי", אומר מנזה בן ה-54. "זה עוזר לי לחלוק כבוד אמיתי למנוח ולמשפחה".
ארון שעוצב לרגל הלווייתו של טייס: מטוס של חברת התעופה "גאנה איירליינס"
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
למי שמתקשה להיפרד מהטלפון: ארון עץ בדמות מכשיר סלולרי של נוקיה
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון קבורה בצורת שטר של 200 סדי גאנאי שעוצב עבור בנקאי שהלך לעולמו
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון בצורת נעל שנבנה להלווייתו של כדורגלן שמת
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
המסורת המודרנית של ארונות קבורה מעוצבים צמחה בקרב אומני הגא סביב אקרה באמצע המאה ה-20, בין השאר בהשראת אפיריוני המשא המעוטרים שבהם השתמשו המנהיגים המקומיים. כיום תופסים החפצים הללו נישה יוצאת דופן באומנות העכשווית, ומלאכת מחשבת מדויקת ושקדנית מושקעת בהם, אף שמרגע שיוצרו – הם נעלמים במהירות מתחת לאדמה. רק מעטים מהם מגיעים בסופו של דבר לתצוגה במוזיאונים, למשל ארון קבורה בדמות גיטרה שנבנה על-ידי האומן הגנאי פא ג'ו, ומוצג בהשאלה במוזיאון המטרופוליטן לאומנות בניו יורק.
תנין יעלה לך 900 דולר
סמואל קומאי טטה שכב לבוש בלבן בטרם החלה הלווייתו, והמנחמים בירכו את זקני משפחתו, לפני שניגשו לגופתו. טטה בן ה-83 נודע בקהילתו בכינוי "המורה" ועבד כמחנך במשך יותר מחצי מאה. הדממה של שעות הבוקר המוקדמות שבהן נערכה הלווייתו פינתה בשלב מסוים את מקומה למוזיקה הולמת בעוד האבלים נכנסים בזה אחר זה, ואז הגיע ארונו של טטה – תיבת עץ מעוצבת בצורת עט ענקי, שעליו נמרח דמו של כבש שנשחט. גם הארון הזה היה פרי יצירתו של מנזה, והעבודה עליו ארכה כשבועיים. האורחים הספיקו להתרשם קצרות מהיצירה המופלאה, ואז העט נקבר, ועבודתו של מנזה נבלעה באדמה כלא הייתה.
יוצר הארונות דניאל אובלה בונה את ארון הקבורה בצורת גיטרה ענקית
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון-תרנגול שנבנה כדי להנציח את חייו של המנוח - חקלאי
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון בצורת בקבוק בירה של המותג הגנאי Club Beer, שעוצב לכבוד הלווייתו של מנהל בר
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון-אריה שנבנה להלווייתו של צ'יף, מנהיג מסורתי מקומי
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
המשפחה סיפרה שהמנוח אהב מאוד גלידה, והוא נקבר בארון מעוצב כמותג גלידות
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
בסדנאות ברחבי אקרה חייהם של עשרות בני אדם אחרים ממתינים להיות מתורגמים לארון עץ מעוצב. חלק מהלקוחות מגיעים כשברשותם תצלום הממחיש בדיוק את מה שהם מבקשים, ואחרים פשוט מתארים את חייו של המנוח. לאחר מכן, האומנים נותנים דרור לדמיונם.
אחד העיצובים המורכבים ביותר שזכורים לאומן לורנס אוקו אנאנג הוא ארון בדמות תנין, שהוזמן ממנו לפני יותר מעשור עבור כומר באזור וולטה שבגאנה. אביו בנה את הארון, בעוד אנאנג הצעיר, שעדיין למד אז את רזי המקצוע שאליו החל להכשיר את עצמו בגיל 10, סייע בסדנה. אנאנג, בן 26 כיום, מנהל כעת את הסדנה יחד עם אחיו הצעיר, ומספר שארונות הקבורה נמכרים בדרך כלל בעלות של כ-10,000 סדי גנאי (כ-900 דולר). יצירות המיועדות לתערוכות עולות יותר, משום שהאומנים משתמשים בהן בחומרים עמידים יותר שנועדו להחזיק מעמד עשרות שנים תחת אורות המוזיאון.
משפחתו של המנוח סיפרה שאהב קוקה קולה, ובסדנה יצרו לו ארון בדמות בקבוק של המשקה
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון שעוצב כדגם מכונית שהייתה בבעלות המנוח שיובא בו לקבורה
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון כנעל כדורגל, במיוחד לכבוד ספורטאי שהלך לעולמו
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
אל הקבר על גבי תרנגול. ארון קבורה שעוצב לחקלאי
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
ארון בדמות עיט שעוצב עבור צ'יף, מנהיג מסורתי מקומי
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
הענף נותר תלוי במידה רבה במיומנויות העוברות במשפחה מדור לדור, אם כי הוא השתנה במידה ניכרת מאז שהדורות הקודמים עבדו בכלי עבודה ידניים. הציוד המודרני האיץ את הייצור, אספקת העץ הפכה לאמינה יותר, והזמנות מחו"ל עבור מוזיאונים ואספנים סייעו להרחיב את המסחר.
היכולת להפוך קורות עץ רגילות לדג, למטוס, לספר תנ"ך, לעט או לגיטרה מעוררת תהיות לגבי האופן שבו יש לכנות את האנשים שיוצרים אותם. אנאנג מחשיב את עצמו לנגר, ליצרן ארונות קבורה ולאומן בעת ובעונה אחת.
ארון העט שנבנה עבור סמואל קומי טטה
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
הלווייתו של המורה, שחינך במשך חצי מאה
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
מכסים באדמה את ארון-העט, אחרי שהונח בקבר
(צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)
בהלווייתו של אופורי, לעומת זאת, שאלות משועשעות מעין אלו נראו רחוקות. ליד קברו עמדו האנשים שהמוזיקאי הותיר אחריו. הם התאספו סביב הגיטרה, ואז היא הורדה אל מעמקי האדמה, אל מעבר לטווח הראייה. עוד אדם נטמן, ועוד יצירת אומנות נקברה כמו מעולם לא הייתה קיימת.
