נדמה שכולם מדברים השבוע על אסי כהן. טבעונים, קרניבורים, סטנדאפיסטים, קולגות שלו וכל מיני אנשים שהאירוע בעיריית תל אביב - שבסיומו הוא ירד מהבמה מוקדם מהמתוכנן אחרי שרשרת בדיחות על בעלי חיים וטבעונים - עורר אצלם דעות לכאן או לכאן. אבל איכשהו נראה שרובם הצליחו לפספס זווית מטרידה במיוחד מאחורי כהן והדמות של "שאולי".
בין שלל הדעות, אחת בלטה במיוחד. אלה שמיהרו להגן על ההופעה דקלמו את כתב ההגנה המרכזי שהלך בערך ככה: "כהן שיחק דמות והטקסט המדובר בכלל סאטירי. הוא שיחק את שאולי, והמילים הדוחות, הפרימיטיביות והאלימות על בעלי חיים וטבעונים לא היו שלו, אלא של שאולי. זו הייתה בכלל ביקורת על מי שמזלזלים בבעלי חיים ובטבעונים, ורק מי שלא מבין הומור הצליח לפספס את זה".
הטיעון הזה הוא לא כתב הגנה על אסי כהן אלא כתב אישום נגדו. הוא לקח חלק בפרקטיקה מוכרת בתרבות הישראלית, שבמסגרתה נבנית דמות מזרחית סופר-סטריאוטיפית, שאותה ניתן לטעון בדעות וערכים פרימיטיביים ושליליים ולזרוק עליה את כל הגועל שהדובר לא רוצה להגיד בגוף ראשון כדי שחלילה לא ידבק בו.
אחד הפרקים הגזעניים ביותר בהיסטוריה התרבותית של ארה"ב הוא זה של ה"בלאקפייס", השחרת הפנים. אמנים, בעיקר קומיקאים, היו צובעים את הפנים והגוף בשחור בוהק כדי להציג דמויות אפרו-אמריקניות באופן נלעג וסטריאוטיפי. בלאקפייס עשו לא רק אמנים לבנים: לא מעט קומיקאים שחורים, בהירים יותר או פחות, חצי שחורים או רבע שחורים, בנו את הקריירה שלהם מהופעות כאלה. נכון, עבור חלקם זו הייתה הדרך היחידה להתפרסם, אבל זה עדיין היה בלאקפייס. הנזק שהם עשו לקהילה שלהם עובר עד היום מדור לדור. עבור ילדים שחורים שגדלו בשנות ה-60 של ארה"ב כמעט ולא היו תוכניות טלוויזיה שבהן אפשר היה לראות דמויות שחורות "רגילות", עם שפתיים ואף פרופורציונליים, שדיברו באופן רגיל ולא מתרפס.
אסי כהן במופע בטקס אות יקיר ראש עיריית תל אביב
למרות ההבדלים, אי אפשר שלא לחשוב באותו הקשר על לא מעט קומיקאים מזרחים כאן אצלנו, שקמים מדי בוקר ושמים מסיכה של סך-כל-הסטריאוטיפים הגזעניים על מזרחיות כדי ללעוג לקהילה שלהם בשביל כמה גרושים. שלישיית "מה קשור", שלום אסייג, "לימור" של אורנה בנאי, נאור ציון, אלי ומריאנו ב"ארץ נהדרת", וכמובן גם אסי כהן, כוכב מערכוני הפילוסים, הטורטלים ושאולי.
כל אלה פוגעים בדימוי העצמי של קהילה שלמה בשביל כמה גרושים ונזיד עדשים. זה לא שווה את זה. הדמויות המזרחיות שמגלמים כל הנזכרים לעיל מלמדות אותנו שמזרחים הם רמאים ועצלנים (זוכרים את סדרת המערכונים על לשכת העבודה של מה קשור בתוכנית "הישראלים"?), וגם אלימים, גסים ואכזריים (שנזכיר את חבורת ה"מעתוקיות" מארץ נהדרת?).
ליהי יונהיותר מדי פעמים משמשים מזרחים בחברה הישראלית שעיר לעזאזל שעליו אפשר לזרוק את כל מה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו כדי שנוכל להרגיש נקיים, נאורים ומתקדמים. בבחינת, אם נשליך עליהם את כל הערכים השליליים, אולי נשתכנע שאנחנו טובים יותר. הטרגדיה כפולה כשאמנים מזרחים הם אלו שלוקחים חלק בחגיגה הזו.
הדמות של שאולי, אם מבינים את זה, היא לא פחות מבלאקפייס מזרחי שצובע את הציבור המזרחי כפרימיטיבי ונבער, כזה שלא מגלה חמלה כלפי בעלי חיים ולועג בבורותו לטבעונים. אם זו סאטירה, אז הציבור המזרחי הוא הפאנץ'.
- ליהי יונה היא פוסט-דוקטורנטית למשפטים וקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
