העיירה המנומנמת א-טור שבדרום מערב חצי האי סיני מפורסמת בקרב המיקרוביולוגים מאז 1905 בזכות גילוי מרתק ששינה את דרך ההבנה המדעית על מגפות.
חיידקי ה"ויבריו כולרה" הטילו את אימתם על האנושות במגפות בלתי נגמרות לאורך המאה ה-19, וסחטו במהירות את גוף הקורבנות בשלשולים והקאות שפסקו רק עם מות החולה. אנשי הרפואה בתחנת ההסגר בא-טור, שנועדה למנוע הפלגת חולים למצרים, גילו לתדהמתם במסגרת בדיקות שגרתיות חיידקי כולרה בצואה של נבדקים בריאים לחלוטין. הממצא הביא להבנה מרחיקת הלכת כי קיימים חולים ללא סימפטומים שעלולים להעביר את המחלה, ובכך ערער את ההבחנה בין בריאים לחולים בזמן מגפה.
לא פחות חשוב מכך, התברר בבדיקות המעבדה כי החיידק שאותר הוא מזן קרוב אך מעט שונה, קטלני פחות, שנותר בגוף המאכסן זמן רב יותר ומידבק הרבה יותר. מאז עברו שנים רבות וזן הכולרה שנקרא על שם תחנת ההסגר בא-טור הפך לחיידק הנפוץ יותר במגפות הכולרה הממשיכות להופיע מדי כמה שנים במדינות העולם השלישי. גם התפרצויות השפעת שתקפו אחרי מגפת השפעת הספרדית הקטלנית של 1918 היו מזני וירוס קטלניים פחות.
טורים נוספים של ד"ר דן בראל:
צבא, דת וטבע האדם. לקחי האנושות ממגפות
בהסתמך על העבר - הקורונה תוביל למהפכה
ההיסטוריה מלמדת שהקורונה תיכף תחזור
כשבוחנים את הביוגרפיה של מגפות העבר מבחינים בתופעה החוזרת על עצמה פעמים רבות. הנגיפים והחיידקים עוברים שינויים קלים במבנה החומר התורשתי (מוטציות), שהופכים אותם לקטלניים פחות ומידבקים יותר, ובכך יש להם יתרון אבולוציוני מובהק על פני הזנים המקוריים. המטרה של כל וירוס או חיידק היא להפיץ את עצמו במספר העותקים הגדול ביותר ולאו דווקא להמית את המאכסן, כי בכך הוא גוזר מוות גם על עצמו.
פעמים רבות המגפה משנה את פניה לאחר תקופה מסוימת. נגיף הקורונה רגיש למוטציות ובהתאם לרעיון האבולוציה שלפיו המתאים ביותר הוא זה ששורד, הרי שכשמדובר על עשרות מיליוני נדבקים ברחבי העולם - מספר המוטציות האפשריות בחומר התורשתי של הנגיף הוא עצום.
הגידול באוכלוסיית עולם, יחד עם עידן הסילון, משנים את התמונה. הפצת הנגיפים מהירה ומיליארדי עותקים מאיצים את הסיכוי להופעת המוטציות לשיעור שלא היה מעולם
מניסיון העבר בחקר המגפות עולה כי האבולוציה תשאף למוטציות מידבקות יותר (אולי גם לילדים) ושורדות יותר, אך גם קטלניות פחות מהנגיף הראשוני שהדביק את החולים הראשונים בסין לפני למעלה משנה.
כמובן שכאשר יש יותר נדבקים עלול המספר הכולל של החולים במחלה בצורתה הקשה לעלות למשך תקופה מסוימת. עם זאת, ראוי לדעת כי האבולוציה היא המהלך הטבעי של מרבית המגפות שהאנושות התמודדה איתן ולא תכונה ייחודית לנגיף הקורונה.
ד"ר דן בראלהקידמה המתבטאת באוכלוסיית עולם - הגדולה פי עשרה מזאת שהייתה בזמן גילוי החיידקים לפני כ-150 שנים - יחד עם עידן הסילון, משנים את התמונה. הפצת הנגיפים לכל עבר היא מהירה ומיליארדי עותקים בגופו של כל חולה מאיצים את הסיכוי להופעת המוטציות לשיעור שלא היה מעולם.
מכאן ברור כי לחיסונים יש ערך חשוב גם כאן. הם צפויים לצמצם עד מאוד את התחלואה, להקטין את היכולת של הנגיף להתרבות בנישות חדשות, ובכך לצמצם את מספר המוטציות האקראיות והסיכון שאחת מהן תהיה עמידה לחיסון.
- ד"ר דן בראל הוא מיקרוביולוג והיסטוריון של הרפואה. מחבר הספר "רוח רעה - מגפות הכולרה בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'ומאנית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
