כמעט שנה וחצי אחרי פרוץ המלחמה, פרסמו השבוע מחוקקים בריטים דוח נרחב במיוחד ובו מתוארים מעשי הטבח של חמאס וארגוני הטרור הנוספים ביום פתיחת המלחמה. "מטרת הדוח היא לתאר את אירועי 7 באוקטובר בבהירות ובאופן מדויק, כדי לוודא שהם לעולם לא יישכחו", אמר הכותב המרכזי של הדוח, ההיסטוריון לורד אנדרו רוברטס. אלא שבריאיון שהעניק לאולפן ynet מייקל מרלו, אביו של ג'ייק ז"ל שנרצח בנובה והוזכר בדוח, הוא מתח ביקורת קשה על הדוח שפורסם, ועל היחס לו זכתה משפחתו מהממשלה הבריטית. "אנחנו מרגישים מאוד לבד כאן בבריטניה, אבל מרגישים מאוד בבית בישראל", שיתף מייקל.
הריאיון עם מייקל מרלו
(צילום: ירון ברנר)
"הממשלה שלנו קרה אלינו בצורה מדהימה, הם היו מאוד לא מועילים", אמר מייקל, אזרח בריטניה. "הם פשוט קרים כקרח, אפשר לומר לא אנושיים, בטח בהשוואה לקונסוליה הישראלית כאן בלונדון, שעטפה אותנו בחום. אפילו הדוח שקראנו אתמול, אף אחד לא עדכן אותנו עליו. גיליתי עליו רק מחבר שלנו. אני רואה את הדוח ושואל את עצמי, 'מה זה הדוח הזה?' הם אפילו לא טרחו לשאול אותנו שום דבר, וגם לא ליידע אותנו שהוא עומד לצאת, שהוא מכיל 315 עמודים ושאנחנו מופיעים בו".
מייקל המשיך ותיאר את התסכול שלו מהדוח שפורסם: "יש בו המון חורים, המון דברים לא נכונים. אפשר לומר שהוא נעשה בצורה ילדותית. הם העתיקו והדביקו מידע מגוגל. אני לא מתרשם ממנו במיוחד. אני לא אגיד שהוא חסר משמעות, אבל זה נעשה דרך גוגל. זה לא נעשה כמו שצריך". גם משרד החוץ הבריטי לא חף מביקורת. מייקל ציין כי "עד עצם היום הזה, לא אמרו לנו אפילו כמה משפחות בריטיות מעורבות באסון הזה. אנחנו נותרנו לבד על-ידי משרד החוץ המחריד, האיום והנורא שלנו".
מייקל גם שיתף על המפגש שלו עם השגריר הבריטי בישראל, ימים לאחר האסון, והוסיף כי "טסתי לישראל ב-10 באוקטובר, והוא הגיע לראות אותי ב-11 באוקטובר. הוא דפק בדלת, נכנס, והיה די ידידותי, אבל אני אפילו לא זוכר את שמו, הוא פשוט חסר חשיבות. הוא אמר לי: 'יש לי חדשות על בנך.' הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'ג'ייק הוא אזרח בריטי, כן, אני יודע שהוא גם ישראלי עכשיו, אבל זו האחריות שלכם למצוא אותו ולהחזיר אותו אלינו'".
מייקל סיפר על הזיהוי הראשוני השגוי בנוגע לגורל בנו: "הוא הסתכל עליי עם דמעות בעיניים ואמר לי שבאמצעות עמיתיהם הנורבגים ובאמצעות זיהוי פנים, הם מאמינים שג'ייק הוא עכשיו בן ערובה בעזה. הוא הבטיח להיות איתנו בקשר תמידי. לחצנו ידיים, והוא הלך.
"כשלוש שעות לאחר מכן", המשיך מייקל, "שוב דפיקה בדלת, הפעם נכנסו שני חיילי צה"ל ושני אזרחים. ישבנו במרפסת, החלפנו כמה מילות נימוסין, ואז החיילת הסתכלה לי בעיניים ואמרה: 'מייקל, יש לי חדשות על בנך'. כמובן שכבר הבנתי את החדשות. היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה: 'בנך... כן, בנך מת'".
מייקל שיתף על הציפייה שלו מהשגריר, שהתבדתה: "עכשיו, כל אדם עם לב, אפילו גורם ממשלתי, היה לפחות מתקשר אליי שלוש או ארבע שעות מאוחר יותר כדי להביע צער. אבל הוא? הוא מעולם לא יצר איתי קשר שוב. למעשה, הפעם היחידה שבה הוא היה איתי בקשר הייתה באוקטובר האחרון, כשהיינו בישראל לאזכרה. הם ארגנו טקס זיכרון, אפשר לקרוא לזה 'מזויף למחצה', עבור החטופים, והזמינו אותנו. למה שנלך אחרי שנה שלמה שבה לא היה שום קשר איתנו?", תהה.
ג'ייק גדל בבריטניה, ומייקל תיאר את התהליך שעבר בנו, עד שהחליט לעלות לישראל: "הוא היה דמות ייחודית עם אישיות נפלאה. הוא היה מוזיקאי מוכשר מאוד והופיע ברחבי העולם עם הלהקה שלו. כמו כל צעיר, הוא היה מחובר לרשתות החברתיות, ובשנת 2021 הוא ראה את ההפגנות המתועבות הפרו-פלסטיניות בלונדון, מכוניות עם דגלים ושלטים משמיעים מסרים איומים על מה שהם מתכננים לעשות לאנשים, לנשים ולילדים שלנו".
מייקל ציין כי "זה זעזע אותו. יום אחד הוא אמר: 'אמא, אבא, אני עושה עלייה'. וכך הוא עשה. הוא התאהב בישראל ובאנשים בה. הוא היה חבר של משפחת זיו, שלומי זיו". שלומי, שנחטף מהנובה ושוחרר במבצע ארנון, עבד יחד עם ג'ייק במסיבה: "הם עבדו כמאבטחים לא חמושים. הם עשו זאת גם שנה קודם לכן".
מייקל סיפר על רגעיו האחרונים של ג'ייק, כפי ששמע מעדויות: "הוא היה גיבור ברגעיו האחרונים. ניסה להוביל אנשים למקום מבטחים עד שנורה למוות על-ידי המחבלים הנוכלים. ההודעה האחרונה שלו הייתה לאמא שלו ולי ב-6:29 בבוקר. הוא כתב: 'אמא, אבא, אני אוהב אתכם. אני אתקשר אליכם אחר כך'. השיחה הזו מעולם לא הגיעה".
לסיום, מייקל ביקש לשלוח מסר מחזק מבריטניה: "אל תדאגו, למרות מה שאתם רואים ושומעים בבריטניה, יש לנו הרבה חברים תומכי ישראל. כן, יש הפגנות פרו-פלסטיניות כל שבת, אבל יש לנו גם הרבה מאוד חברים שאוהבים את ישראל, כולל אותנו. ג'ייק אולי קבור כאן, אבל הנשמה שלו בישראל. ואנחנו מרגישים בטוחים יותר בישראל מאשר בבריטניה".
