שורות אלה נכתבו על ידי בוגרי ישיבות האוהבים בכל מאודם את עולם התורה וחפצים בשגשוגו, ומטרתן להציף את המחיר שהוא עצמו משלם בגין ההסדר הנוכחי של "תורתו אומנותו". לדעתנו תהא זו טעות לאפיין את עולם הישיבות בזמננו כפריחה תורנית שכמותה לא ידע העולם היהודי, אלא כעסקת חליפין בעייתית: הכנסת ההמונים לבית המדרש במחיר פגיעה במצוינות תורנית. זו עסקה שאולי נתפסה בזמנו כחיונית לביסוס עצם קיום העולם הדתי והמחויבות אליו, אך כיום, כשהחברה החרדית אינה עוד מיעוט תרבותי שולי מבחינה מספרית, אלא קבוצה משמעותית גדלה והולכת בקצב גבוה, ראוי לה לחשב מחדש חשבונו של עולם, שכר מצווה כנגד הפסדה.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• תראו מה עשה היהודי, רמז אילון מאסק
• כך שוחטים אווזה המטילה ביצי זהב
• מצעד שהוא בה בעת מחאה, חגיגה ופחד
• שמרו על ילדיכם! אבי מעוז חזר
שוו בנפשכם שבמדינה פלונית יוחלט כי הפקולטות למשפטים, שעד עתה דרשו נתוני קבלה גבוהים, ייאלצו מעתה לקלוט כל מי שחפצה נפשו בלימודי התחום. יתרה מכך, באותה מדינה אף ייקבע שכל בוגרי מערכת החינוך ימשיכו את לימודיהם בפקולטות אלה. קל לשער איזו ירידה חדה תהיה באיכות לימודי המשפטים, שיותאמו ליכולת האינטלקטואלית הממוצעת של בוגר מערכת החינוך מבלי להציב דרישות תובעניות. הכנסת כלל הציבור למוסדות ההשכלה הגבוהה, ללא מבחני כניסה שיבדקו איכות לימודית גבוהה, עלולה להביא לדרדור איכות ההוראה והמחקר במוסדות אלה.
תהליך מעין זה התרחש בעולם הישיבות הליטאי במדינת ישראל, ולמרבה האירוניה היה זה הוא עצמו שהוביל את השינוי. מאז שהוקמה ישיבת וולוז'ין – אֵם הישיבות – בראשית המאה ה-19, היו המוסדות הליטאיים בנויים כך שרק מיעוט מובחר יכול היה להרשות לעצמו להסתופף באוהלה של תורה שנים רבות. הרוב, שלא התאימו בכישוריהם, שהו בבית המדרש תקופה קצרה ולאחריה יצאו למצוא את פרנסתם. מבנה זה הבטיח את האיכות האינטלקטואלית הדרושה לקצה הפירמידה של בית המדרש כדי להצמיח גדולי תורה חדשניים ומקוריים.
כך גם היה בראשית שנותיה של מדינת ישראל, כאשר הוסכם על 400 תלמידי ישיבות בלבד שיוחרגו ולא יידרשו לתרום את חלקם להגנת היישוב. מבנה זה אכן תואם את תכלית בית המדרש כמקום צמיחתם של גדולי תורה, שצורתו צריכה להיות כפירמידה שרבים נכנסים אליה בתחילה, אך רק מיעוט מובחר נותר בה למשך זמן. "בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא ויוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה יוצאים מהם עשרה ואחד לתלמוד" (מדרש ילקוט שמעוני תתקע"ז). וכפי שהעיד רבי שמעון בן יוחאי: "ראיתי בני עלייה והן מועטין" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, מה).
פרופ' בני פורתמצב זה החל להשתנות משנות ה-60 המוקדמות, אז החלה הנהגת הציבור החרדי לערוך שינוי מהותי במבנה עולם התורה וליצור את "חברת הלומדים". כעת נתפסו הישיבה והכולל כמקום המיועד לבני הציבור החרדי כולו, ללא כל מערך סינון. במהלך שנות ה-80 הלכה חברת הלומדים והתבססה. אם ב-1980 כ-64% מהגברים החרדים יצאו לשוק העבודה, הרי שב-2002 הצטמצם שיעורם ל-35.5%. מאז אמנם גדל שיעור הגברים החרדים העובדים, אולם זה כמה שנים שהוא עומד על כ-50%-52%. נכון ל-2022 היו בישראל כ-41,806 תלמידי ישיבות גבוהות (גילאי 17 עד לנישואין) ו-96,561 אברכי "כולל" חרדים (מסגרת לימודים מהנישואין ואילך).
המחירים שהחברה הישראלית משלמת כתוצאה מהסדר "תורתו אומנותו" ידועים: ערעור יסודות צבא העם ומחיר כלכלי כבד המושת על אלה הנאלצים לממן קבוצה רחבה שלא משתתפת בשוק העבודה. אולם טרם נידון כראוי המחיר הפנימי שעולם התורה עצמו משלם בעקבות הפיכת בתי המדרש למקום המיועד עבור כלל הציבור החרדי ולא עבור קבוצה מובחרת. במקום שהישיבות והכוללים יהיו בית גידול לצמיחת גדולי תורה, בעלי חדשנות תורנית, הצפתם ברבבות לומדים פגעה במצוינות התורנית.
אליהו ברקוביץנועם פיינרעמד על כך לא אחר מאשר הרב אהרן יהודה ליב שטינמן זצ"ל, מראשי ישיבת פוניבז' וממנהיגי הציבור החרדי-ליטאי, שאמר: "המסגרת הישיבתית בעיקרה מיועדת לבינוניים ומעלה, ואילו העילויִים היו צריכים ללמוד בפני עצמם, אלא שמכיוון שקשה הדבר ללמוד בלי רב עליהם ללמוד בישיבות, ועל כן על פי רוב נאבדים עילויִים אלו. ואילו בדור הקודם מכיוון שלא היו ישיבות וכל אחד היה יכול ללמוד לעצמו או עם רב, על כן יכלו אותם יחידים שהיו עילויִם ללמוד לפי דרכם ויכלו לגדול כפי חריפותם ופיארו את הדור" (כאייל תערוג, גיליונות).
המתכונת הנוכחית של עולם הישיבות והכוללים, שבה הכול מוסללים ללמוד תורה לאורך שנים רבות, ללא כל מסננים מתבקשים של כושר לימודי גבוה ומצוינות אינטלקטואלית, נועדה למטרות חברתיות של חיזוק וביצור הזהות הדתית של בני הציבור החרדי ושמירתם מפני הרחוב החילוני. הסדר "תורתו אומנותו" במתכונתו הנוכחית, הממומן בהשקעה כספית אדירה של המדינה, לא נועד לפתח את עולם התורה ולקדם את היצירה התורנית, אלא לבצר את גבולות הגטו החרדי ולהרחיק את בניו מהשתלבות בשוק העבודה הישראלי. באופן פרדוקסלי, הנפגע העיקרי מכך הוא עולם התורה עצמו.
- פרופ' בני פורת הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש המכון לחקר המשפט העברי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים; אליהו ברקוביץ הוא עוזר מחקר בתוכנית לחרדים בישראל, מרכז ג'ואן וארווין ג'ייקובס לחברה משותפת, המכון הישראלי לדמוקרטיה. המאמר הוא חלק ממחקר הנכתב בימים אלה על "הפגיעה בעולם התורה כתוצאה מהסדר תורתו אומנותו"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
