כיהודי שומר מצוות אני מבין מדוע חרדים לא מתגייסים. הם חוששים שהחשיפה של צעירים לחברה הכללית תביא ל"הידרדרות רוחנית" ומאמינים שהם מוסרים את נפשותיהם כדי לשמר את היהדות המסורתית בזמן שקבוצות אחרות הזניחו אותה. הכול נכון, אבל גם הם יודעים, בתוכם פנימה, שהתשובות הללו כבר אינן מספקות. קיומו של צבא הוא פיקוח נפש ופיקוח נפש דוחה את כל המצוות. בלשון ההלכתית קוראים לזה מלחמת מצווה. במלחמת מצווה אפילו חתן יוצא להילחם, קל וחומר בחור מבית המדרש. הרבה קונספציות קרסו ב-7 באוקטובר, ובמסגרת אחת מהן גילינו שאף שיש היום הכי הרבה לומדי תורה בהיסטוריה היהודית, גם זה לא מספק הגנה.
הסתכלו במראה, אחיי החרדים, וענו לעצמכם: איך אתם הולכים לישון בשקט? איך ייתכן שיותר מחודשיים חרדות עשרות אלפי משפחות מדפיקה בדלת, ואילו הורים חרדים נרדמים בנחת במיטה? איך ייתכן שכל כך הרבה נערים צעירים נפצעו, איבדו רגל או יד ויסבלו נכויות קשות לכל החיים, ורק קבוצה אחת אינה חשופה לסכנות אלו? למדו מחג החנוכה שזה עתה ציינו. מי היו המכבים שנלחמו ביוונים? מי היו אלו שמצאו את פך השמן שהספיק לשמונה ימים? הם היו לוחמים דתיים שאחזו בנשק ונלחמו נגד אויביהם. כשמתתיהו זעק "מי ל-ה' אלי?", גם לומדי תורה יצאו והשתתפו עמו בקרב.
חרדים חייבים לדעת לשאת נשק ולהילחם. כמו בפרנסה, צריך לעשות גם את ההשתדלות הצבאית. דמיינו חלילה מתקפת טרור גדולה על בני ברק או ריכוז חרדי אחר. איך הייתם יכולים לעמוד מול ילדיכם חסרי האונים? נכון, יש את מסלול הנח"ל החרדי, שחר, חיץ ומסלולים נוספים, ולוחמים ממסגרות אלה אף נפלו במערכה הנוכחית, אבל עדיין - הרוב המוחלט לא מתגייס. גם התנדבות יחידים לזק"א או לארגון "הצלה", חשובה ככל שתהיה, לא מחליפה שירות בצה"ל.
ברור לי שרבנים כמו ישראל שרייבר, שהשווה בין חיילי צה"ל לעובדי ניקיון ובקושי הצליח להתנצל על כך, לא מייצגים את רוב הציבור החרדי. הרוב אוהבים את החיילים ומעריכים את מסירות נפשם, אבל, אחים יקרים, זה לא מספיק.
בשעתו, לפני עשרות שנים, גם למגזר שלי, הציונות הדתית, היו קשיים רבים עם השירות הצבאי. חלק ניכר מהחיילים חובשי הכיפות לא הצליחו לשמור על "הרמה הדתית". המגזר לא הצליח להצמיח תלמידי חכמים כיוון שצעיריו לא הצליחו להתמסר ללימוד תורה לאורך תקופה משמעותית. על רקע זה הוקמו ישיבות הסדר, מכינות קדם-צבאיות ויוזמות נוספות שאפשרו לבחור הדתי לשלב בין העולמות. והנה היום, ברוך ה', יש המוני בחורי ישיבה ותלמידי חכמים המשרתים בצה"ל, והדבר ניכר בשיעורם בין החללים הקדושים של המלחמה בעזה.
אפשר למצוא את הפתרונות שיאפשרו במקביל הן לגדל תלמידי חכמים והן להיות חיילים. כאמור כבר היום יש מסגרות מיוחדות וככל שיתרחב שיעור הגיוס החרדי, ראשי הצבא יהיו חייבים להתאמץ ולמצוא פתרונות נוספים - החל משירות בתפקידים עורפיים, כיתות כוננות, שירות מקוצר לבעלי משפחות ושילוב מותאם ביחידות הלוחמות.
אחיי החרדים, אל תחששו. להיות חייל בצה"ל זו מצווה גדולה. כולנו תומכים בכם ונעשה הכול לסייע לכם. צאו להתגייס. כולנו מקווים שהקפיצה בגיוס החרדים עם פרוץ המלחמה היא רק סנונית ראשונה. מצאו את המסלול המתאים לכם, שימו עליכם מדים ועשו את המעשה היהודי הנכון. היום, יותר מתמיד, אנחנו צריכים אתכם מתחת לאלונקה. היו אתם המכבים של דורנו.
- ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il