מדינת ישראל צועדת לקראת תמורה דמוגרפית חסרת תקדים, הנושאת בחובה השלכות מאקרו-כלכליות מרחיקות לכת על עתיד המשק, עד כדי סיכון של גירעונות ענק בתקציב המדינה שעלולות להביא למצב שבחברות עסקיות מכונה "חדלות פירעון" - מצב משפטי וכלכלי שמוגדר ככזה שבו "חברה או עסק אינם מסוגלים עוד לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות ולשלם את חובותיהם בזמן".
הנתונים שמוצגים בכתבה זו, והתחזית הכלכלית הרשמית שמבוססת עליהם, צפויים להיות רלוונטיים כל עוד לא יחול שינוי מהותי במדיניות כלפי החברה החרדית.
ילדים חרדים בהפגנה מול כלא 10, השבוע
(צילום: שקיפות = doovidl)
הנתונים שמאחורי התחזית
בעוד ארבע שנים יהיו יותר תלמידים חרדים בכיתה א' מאשר תלמידים בחינוך הממלכתי-ערבי, ובעוד פחות מ-40 שנה ייתכן שיעמוד בראש ממשלת ישראל ראש ממשלה חרדי - כיוון שכמעט כל ישראלי שלישי יהיה חרדי. זאת, בין היתר, לנוכח שיעורי הפריון הגבוהים בחברה החרדית, לעומת שיעורי הפריון הנמוכים יותר בקרב יהודים שאינם חרדים ובקרב ערבים.
על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, בסוף 2025 חיו בישראל 1,452,350 חרדים, המהווים 14.3% מהאוכלוסייה - כלומר כיום אחד מכל שבעה ישראלים הוא חרדי. עד 2030 שיעור החרדים צפוי לעלות במעט לכ-16%. באותה השנה, כך על פי מחקר שפרסמו ד"ר גלעד מלאך וד"ר לי כהנר, יהיה מספר החרדים מתחת לגיל 20 כמיליון נפש, ושיעורם מכלל שכבת הגיל הזאת יהיה 25%.
ב-2043, על פי תחזית המכון הישראלי לדמוקרטיה, צפויה האוכלוסייה החרדית לעבור את האוכלוסייה הערבית (כ-21% מהאוכלוסייה הכללית) מבחינת מספר הנפשות. ב-2045 צפוי שיעור האוכלוסייה החרדית להיות כ-22% מכלל האוכלוסייה בישראל וכ-28% מהאוכלוסייה היהודית, וב-2065 הוא צפוי להיות כ-32% מכלל האוכלוסייה וכ-40% מהאוכלוסייה היהודית.
אז מה הסיבה לזינוק במספר החרדים בישראל? בדוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שפורסם ב-2017, העריכו המומחים כי שיעור הפריון בקרב יהודים ואחרים שאינם חרדים ובקרב ערבים בשנת 2030 יעמוד על 2.7 ילדים לאישה. לעומת זאת, שיעור הפריון בקרב החרדים בעוד כארבע שנים הוערך באותו דוח ב-6.5 ילדים לאישה. בהסתכלות עד שנת 2060 העריכו בלמ"ס כי שיעור הפריון יהיה במגמת ירידה בכל קבוצות האוכלוסייה; עם זאת, בעוד שבקרב יהודים שאינם חרדים ובקרב ערבים הוא צפוי לעמוד על 2.3 עד 2.4 ילדים לאישה, בקרב החרדים הוא צפוי להגיע ל-5.4 ילדים לאישה.
כבר כיום יותר מרבע מהתינוקות הנולדים בישראל מדי שנה הם חרדים, ובלמ"ס ניסו להעריך כיצד תשתנה אוכלוסיית ישראל בעשורים הבאים. על פי התחזית, בשנת 2040, כלומר בעוד 14 שנים, צפויים לחיות בארץ בין 2.3 ל-3 מיליון חרדים - יותר מפי שניים ממספרם ב-2015. בשנת 2040 צפויה כלל אוכלוסיית ישראל למנות בין 12.3 ל-14.2 מיליון תושבים. בהתאם לתרחיש, שיעור החרדים באוכלוסייה צפוי לעלות מ-11% ב-2015 ל-19% עד 22% ב-2040.
בטווח הארוך, בשנת 2065 צפויה אוכלוסיית ישראל למנות בין 15.6 מיליון ל-24.9 מיליון תושבים, ובהם בין 4.2 מיליון ל-9.1 מיליון חרדים. בהתאם לתרחישים, חלקם של החרדים באוכלוסייה עשוי להגיע ל-27% עד 36.5%.
גם בתרחיש הביניים שהציגה הלמ"ס, חלקה של האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות מ-11% מכלל האוכלוסייה ב-2015 ל-32% ב-2065. במקביל, חלקם של היהודים ואחרים שאינם חרדים צפוי לרדת מ-68% ל-49%.
חשוב לציין כי התחזית פורסמה ב-2017, וכי בשל מחסור בנתונים לא ניתן היה להעריך את המעברים בין קבוצות האוכלוסייה. לכן, מעברים כאלה לא הובאו בחשבון בחישובי התחזית.
ההשלכות: זו התחזית
השפעת השינויים הדמוגרפיים צפויה להתרחב גם לגילי העבודה. לפי הערכות, חלקם של היהודים ואחרים שאינם חרדים צפוי להצטמצם לכמחצית מכוח העבודה ב-2065. נתון זה דרמטי: לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, עד שנת 2015 היה שיעור הגברים החרדים העובדים בעלייה, אך מאז נעצרה המגמה - ובמשך עשור הנתון עומד על כ-52% (לעומת יותר מ-80% בקרב הנשים החרדיות). נתון נוסף: גובה ההכנסה הממוצעת של עובדים חרדים הוא 56% בלבד מגובה ההכנסה הממוצעת של עובדים יהודים לא-חרדים, לרוב בגלל סוג העבודה וההכשרה שנדרשת אליה - שמתחילה כמובן בלימודי ליבה. כלומר, השכר הנמוך, לצד תשלומי הרווחה הנדיבים, תורמים לכך שגברים חרדים לא יוצאים לעבוד.
המשמעות של כל הנתונים הללו ברורה: אם לא יהיה שינוי מהותי מיידי בשיעור העובדים במגזר החרדי, בעיקר הגברים, כאשר רוב החרדים ימשיכו לא להתגייס לצה"ל ויכבידו כל על שאר האוכלוסייה, ובבתי הספר החרדיים ימעטו בלימודי ליבה, ההפסד למשק הישראלי יגיע ב-2050 לכרבע טריליון שקל בשנה. כ-250,000,000,000. זאת לא טעות הקלדה.
דוגמה אחת בודדת לכך היא מצב הגיוס. כבר היום - לפי בנק ישראל ומשרד האוצר - העלות של אי גיוס החרדים עולה למשק יותר מ-10 מיליארד שקל בשנה. זהו רק נושא אחד ושולי יחסית מול התרומה האפשרית של החברה החרדית, ועדיין - לפי מחקרים והערכות - העלות הזו בלבד תזנק תוך עשור לכ-20-15 מיליארד שקל נזק למשק הישראלי מדי שנה. ככל שלא יחול שינוי, בשנת 2050 העלות תגיע כבר לכ-25 מיליארד שקל בשנה.
החישוב, למיטבי לכת, פשוט: אם עד שנת 2050 יהוו הצעירים החרדים כ-40% ממחזור הגיוס הפוטנציאלי, שיעור הגיוס הכללי של גברים יצנח מ-61% ל-45% בלבד תוך 23 שנים. הפער הזה יאלץ את המגזר המשרת לשאת בנטל ימי מילואים ממושכים ויקרים למדינה. חייל סדיר עולה הרבה פחות מחייל מילואים, שלא רק מקבל משכורת גבוהה יותר אלא גם נאלץ לעזוב את עבודתו לזמן ממושך בכל זימון. גם בתרחיש ביטחוני אופטימי שבו צה"ל כבר לא יצטרך את מצבת כוח האדם שהוא נדרש לה כעת, שירות מלא של הציבור החרדי בצבא יביא לקיצור משמעותי של שירות החובה, ויאפשר למשתחררים להקדים את לימודיהם ואת כניסתם לשוק העבודה.
אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר וראשי בנק ישראל מתריעים במשך כל העשור האחרון על "מלכוד דמוגרפי-פיסקלי" המאיים על יציבותה הפיננסית של המדינה; אם המגמות הנוכחיות יימשכו, רמת החיים הממוצעת של המשפחה הישראלית תיפגע משמעותית. בהוצאות המדינה יחול זינוק בלתי-נשלט, שיביא לעלייה חדה בנטל המסים על המגזר היצרני.
הנתונים משרטטים תרחיש קיפאון מדאיג: אי-השתלבות המגזר החרדי בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה המודרני יביא לאובדן תוצר שנתי של כ-160 מיליארד שקל בשנת 2050. זהו מספר מבהיל ממש, שכן מדובר על ירידה של לפחות 10% מהתוצר הפוטנציאלי של המדינה.
שלטי "או חרדי או צבא" בהפגנה בבני ברק. ישראל תצטרך למצוא פתרון
(צילום: מוטי קמחי )
בטווח הבינוני בלבד, ניתוחי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מעריכים את הנזק הפיסקלי (התקציבי) המצטבר לשנים 2045-2035 בכ-240 מיליארד שקל. הנזק הזה מורכב מ-60 מיליארד שקל אובדן תוצר, 140 מיליארד שקל בתשלומי העברה של הביטוח הלאומי, ו-40 מיליארד שקל עלויות ביטחוניות עודפות מעבר למצב כיום.
המדינה, פשוטו כמשמעו, אינה יכולה להמשיך ולשאת את התשלומים הקבועים שמקבלת משפחה חרדית ממוצעת. נכון להיום, עוד לפני ההסכמים הקואליציוניים בממשלה הבאה, משפחה חרדית ממוצעת נשענת על סבסוד ממשלתי ישיר ועקיף - תשלומי העברה, הנחות עצומות בתשלום מיסים מוניציפליים, קבלת סובסידיות ומענקים - שמוערך באלפי שקלים בחודש. בקרב משפחות של יותר מעשר נפשות, העלות מוערכת ביותר מ-10,000 שקלים בחודש.
לפי נתוני משרד האוצר והמכון הישראלי לדמוקרטיה, כשמשווים בין המיסים שמשפחה משלמת לבין השירותים והקצבאות שהיא מקבלת מהמדינה, נוצרים פערים משמעותיים בין המגזרים: משפחה יהודית לא-חרדית תורמת לקופת המדינה 6,614 שקלים נטו בממוצע בכל חודש, מכיוון שהיא משלמת במיסים יותר ממה שהיא מקבלת בחזרה. לעומת זאת, משפחה חרדית מייצרת לקופת המדינה מינוס של 4,137 שקלים בחודש, ומשפחה ערבית מייצרת מינוס קטן יותר של 1,027 שקלים בחודש (שנמצא במגמת ירידה), מכיוון שבמגזרים אלו שווי הקצבאות והשירותים שהמשפחה הממוצעת מקבלת גבוה מסך המיסים שהיא משלמת.
לישראל, חשוב לציין, יש גם אתגר בחברה הערבית. שיעור הפריון של נשים ערביות הפך כמעט דומה לשל נשים בחברה היהודית הלא-חרדית, והחברה הערבית צפויה להוות בין 19% ל-21% מאוכלוסיית ישראל גם ב-2065. האתגרים בחברה הערבית נעוצים בשיעור תעסוקה נמוך יחסית בקרב נשים, ולצד זאת צעירים ערבים רבים מדווחים על קשיים במציאת עבודה. בחברה הערבית ניכר גם רצון להשתפר ולהשתלב: שיעור הזכאות לבגרות עלה מ-50.2% בשנת 2009 ל-77.6% בשנת 2024, וגם מספר הסטודנטים הערבים כמעט הוכפל בעשר השנים האחרונות. אלא שהמלחמה עצרה את מגמת ההשתלבות בשוק התעסוקה, ואף הובילה לרגרסיה. כאן אולי נעוצה דווקא הזדמנות כלכלית משמעותית עבור ישראל, ככל שתצליח לתרגם את שיעור האקדמאים הערבים הגבוה גם אל שוק העבודה.
בכל מקרה, בשל רמות ההשתכרות הנמוכות בחברה החרדית, לצד שיעור העובדים הנמוך וקצב הילודה, תרחיש של קיפאון בתעסוקה בחברה זו יוביל לצניחה של 24% בתשלום המס הממוצע למשק בית כבר בשנת 2050. באוצר מעריכים כי כדי לממן את הפער העצום ולמנוע את קריסת השירותים הציבוריים (בריאות, חינוך ורווחה), המדינה תיאלץ לבצע קיצוצי ענק בשירותים הציבוריים, יחד עם העלאה דרסטית של שיעור המע"מ - לפחות מ-18% ל-22%. לצד זאת, המדינה תצטרך להעלות את שיעורי מס ההכנסה לבעלי כל ההכנסות, כולל הנמוכות ביותר.
ככל שהמגמות הנוכחיות לא ייעצרו, בעתיד יהיו בישראל הרבה פחות אנשים עובדים ומשלמים מסים ביחס לכמות התושבים שיצטרכו עזרה מהמדינה. כתוצאה מכך, היכולת של המדינה לממן את אזרחיה תרד בלפחות 12% עד שנת 2065. ובגלל המחסור החמור הזה בכסף, הממשלה תיאלץ לבצע קיצוצים כואבים בתקציבים לבניית כבישים ורכבות, בבתי חולים ובקצבאות לנכים וקשישים.
המשקולת המאקרו-כלכלית הכבדה הזו עלולה להביא את מדינת ישראל לפשיטת רגל כלכלית בסגנון שחוותה יוון לפני שני עשורים. זהו איום משמעותי על מדינת הרווחה הישראלית, ועל ישראל כמעצמה כלכלית מתקדמת ומוערכת. עדיין לא עברנו את נקודת האל-חזור; אך כל שינוי של המגמה צפוי להיות תהליך ארוך, מורכב וקשה, שחשוב שיתחיל מוקדם ככל הניתן.
