שב"כ, בעיקרון, הוא גוף שמעדיף כסת"ח. טראומות הרצח של יצחק רבין ושל רחבעם זאבי הותירו בגוף הזה צלקות שלא ירפאו. אין להם חיבה לסיכונים. אם שב"כ, יחד עם כל גורם רלוונטי אחר, קובע שאין צורך לאבטח את אשת ראש האופוזיציה ובניו ("הילדים שלי!" בפיו של בנימין נתניהו, משל היו עוללים חסרי ישע), אפשר לסמוך עליהם.
היש אדם שחושש באמת לחיי משפחתו, והוא מפרסם בקול תרועה ותחת כל עץ רענן את המועד המדויק שבו תופסק האבטחה עליהם? ונתניהו הרי מבין דבר או שניים בביטחון. מה, הוא לא מבין שהוא עובר על כללי בסיס שכל מאבטח קניון, בית ספר וחניון יודע? להסתכל על הסרטון המיוזע שלו ולתהות לאילו תהומות של תימהונות והפקרות יכול האיש האינטליגנטי הזה להגיע. המלים "רצח", "התרת דם", "איומים מחרידים", "חיי אדם" חוזרות שם כמו בהתקף טנטרום.
ואם המלל ההיסטרי לא מספיק, שבות ומהבהבות בסרטון הודעות מאירות עיניים על מועד סיום האבטחה. מה נסגר איתך, ביבי? נכון שלנהנתנים קמצנים קשה לוותר על רכבים, נהגים ופמליה על חשבון המדינה, אבל עד כדי משחק גבולי שכזה? ופרסום הודעת האיום העילגת שקיבל כהוכחה לאיומים המחרידים. היש בכלל פוליטיקאי/ת, בעיקר מהשמאל, שלא אוכל כמה עשרות כאלה לארוחת בוקר, מעשה שגרה? זאת ההוכחה?
כל מיצג מטורלל וחסר גבולות כמו זה שמעלה כאן נתניהו בימים האחרונים, מזכיר שאין חלילה למה להתגעגע. שמדבר אחד לפחות נפטרנו: מהקקפוניה ומהמניפולציות האינסופיות
שלוש פעמים הייתי יו"ר אופוזיציה, בשלוש הפעמים האלה אובטחתי (אני, לא ילדיי חלילה), בעל כורחי וחרף תחנוני. כי אין אדם סביר שאבטחה אינה מעיקה עליו. היא משבשת את החיים, פוגעת בפרטיות, מונעת התנהגות טבעית ורגילה, מגבילה מאוד למי שלא פשוט בשבילו לטרטר אנשים טובים כבני לוויה לבילויים, או לספורט, או לסתם קפיצה לשוק לקנות קילו שעועית ירוקה.
נתניהו עצמו יאובטח לעוד עשרות שנים. די בזה כדי להגביל את חיי משפחתו. אבל השאיפה לנורמליות אנושית מדלגת דילוג ענק מעל המשפחה המוזרה הזאת, שחיוג למספר 100 מצטייר בעיניה כעלבון נורא. מי יודע, אולי רכב פרטי שנרכש בכספם שלהם, עם דלק שהם עצמם משלמים עליו, ואולי אפילו, מי ישמע, השקעה ברב-קו לצורכי נסיעה באוטובוס וברכבת, וקצת דיווש על אופניים פה ושם, יעוררו איזה געגוע קטן, נים רדום של כמיהה להיות כאחד האדם.
שלי יחימוביץ'צילום: פיני סילוק, תאגיד כאן 11הממשלה הנוכחית, המאותרגת עדיין היטב, היא מזעזעת ברובה. אתמול (יום א') הודיע שר האוצר שהתיירות מתה ושמוטב שמי שעוסקים בה יחפשו עבודה אחרת, כי שקל הם לא יראו מהמדינה. מופת של יריקה בפרצופם של נפגעי המגפה, התנערות מוחלטת של הממשלה מאחריות ומסולידריות, פסימיות חולנית ודרוויניזם כלכלי וחברתי. עוד תזכורת לכך ש"ממשלת השינוי" לא שונה מקודמותיה ולעיתים אף גרועה מהן. מנופחת עד כלות בעדרים של שרים וסגניהם לכל מפלגה זעירה, ח"כים "נורווגים" לעייפה, היעדר מוחלט של דוגמא אישית, תקציב אנטי חברתי להחריד, קיפאון מדיני, טרור.
אבל כל מיצג מטורלל, שקרי וחסר גבולות כמו זה שמעלה כאן נתניהו בימים האחרונים, מזכיר שאין חלילה למה להתגעגע. שמדבר אחד לפחות, מעיק להחריד, נפטרנו: מהקקפוניה המטורפת ומהמניפולציות האינסופיות, ההיסטריות, שחבטו בראשנו ובנפשנו ללא רחם והרעילו כל חלקה טובה.
- שלי יחימוביץ' היא עיתונאית התאגיד, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
