בסוף צוות התיווך האמריקני מילא את חובתו במלאכת הגישור עד הסוף: שני הצדדים יכולים לספר בבית שקיבלו מה שרצו, שני הצדדים יכולים לטעון "ניצחתי", ושניהם רחוקים מלקבל את כל מה שרצו. ועל כך צריך לתת קרדיט לצוות של הנשיא טראמפ - ג'ארד קושנר, סטיב וויטקוף וכל מי שפעל תחתם.
ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו הצליחה באמת לקבל את מה שנראה עד לא מכבר כבלתי אפשרי: שחרור של כל החטופים החיים וחלק מהגופות ללא נסיגה ישראלית מלאה מהרצועה. צה"ל ימשיך לשלוט בכ-53% משטח הרצועה, כולל פרמטר עבה למדי שימנע הגעה של מחבלי חמאס לגבול. מנגד, חמאס קיבל את עצירת הלחימה וכנראה ערבויות בינלאומיות מהסוג שישראל תתקשה להפר, שלא תתקוף שוב ברצועה כל עוד מתנהל מו"מ על השלבים האחרים של עסקת טראמפ, וניתן לשער שהמו"מ הזה יימשך זמן רב. חמאס גם יקבל סיוע בינלאומי לרצועה והוא יוכל לשקם את אחיזתו בשטח, ובכלל זה השלטונית. השאלה הגדולה מה תעשה ישראל אם חמאס ינסה לשקם את יכולותיו הצבאיות והוא ינסה לעשות זאת מהר ככל האפשר, כל עוד אין הסכם כולל.
חמאס קיבל, מעל הכל, הכרה בינלאומית שמעולם לא הייתה לו והישגים מדיניים שמורגשים בכל העולם - כמו בידודה המדיני של ישראל וההכרה בסוגיה הפלסטינית. ניתן רק לקוות שהפסקת אש ארוכת טווח תאפשר את הוצאתה של ישראל מהבידוד הבינלאומי שנכנסה אליו, כתוצאה מגל אנטישמי ואנטי-ישראלי מצד אחד ושל מדיניות ישראלית כושלת מצד שני.
השינוי הגדול בעמדה האמריקנית - ההחלטה של טראמפ לכפות על נתניהו את הפסקת המלחמה - נבע, כך נראה, מהתקיפה הישראלית על צמרת חמאס בקטאר. בעוד הנהגת הארגון התכנסה בדוחא כדי לדון בהצעה האמריקנית האחרונה, ישראל ניסתה לחסל את בכירי חמאס שם. זה כנראה הפיל את האסימון לכמה מאנשי הצוות האמריקני, שמשלל סיבות (כולל כלכליות) רואים בקטאר בת ברית ולא רק נותנת החסות של האחים המוסלמים, אל-ג'זירה, חמאס ועוד. ומכאן כבר בא הלחץ הגדול של וושינגטון ותוכנית שלום שברור היה שלא כולה תצא לפועל.
ומכאן בעצם גם אפשר להתחיל לדבר על מה ישראל לא תקבל. חמאס לא מוכן להתפרק מנשקו, לא כעת ולא בעתיד הקרוב, עד "שתוקם מדינה פלסטינית". חמאס לא יושמד, לא יוכרע, לא יימחק, והנצחון המוחלט שנתניהו הבטיח בעבר, נותר סיסמה ריקה מתוכן. הארגון מסרב גם לקבל נוכחות של גוף שלטוני זר, שאינו פלסטיני. חמאס, מנגד, לא יקבל כאמור את כל שטח הרצועה וגם לא את כל שמות האסירים הכבדים שביקש לשחרר. לא ברור בשלב זה בכל זאת מי מבין האסירים הכבדים כן ישוחרר, אך ניתן לשער שזו לא תהיה הסוגיה שתמנע את הפסקת האש.
כדי להביא לשינוי אסטרטגי בעזה, כפי שרצתה ישראל, יהיה צורך בהכנסת כוח שלטוני חלופי לחמאס. חלק ממדינות ערב כבר הסכימו להשתתף בכוח שכזה, לצד נוכחות של הרשות הפלסטינית. כוח שכזה יוכל לפעול לפירוק חמאס מנשקו רק עם איום מספיק משמעותי של שלל מדינות ערב, ארה"ב וישראל
וכאן כבר צריך לדבר על השלב הבא. ללא השלמה של תוכנית השלום של טראמפ, ללא "רגל מדינית" משלימה, הפסקת האש הזו אכן זמנית ולא ברור כמה זמן תחזיק מעמד. כדי להביא לשינוי אסטרטגי בעזה, כפי שרצתה ישראל, יהיה צורך בהכנסת כוח שלטוני חלופי לחמאס. חלק ממדינות ערב כבר הסכימו להשתתף בכוח שכזה, לצד נוכחות של הרשות הפלסטינית. כוח שכזה יוכל לפעול לפירוק חמאס מנשקו רק עם איום מספיק משמעותי של שלל מדינות ערב, ארה"ב וישראל שלפיו סירוב למהלך שכזה יוביל לחידוש המלחמה והריסת מה שנותר מעזה. אך אם ישראל תמשיך לשלול את מעורבותה של הרשות הפלסטינית במהלך ותתעקש שפירוק חמאס מנשקו יקרה משמיים, אפשר כבר להיערך לסבב הבא של המלחמה. לפחות אז, וזו הנחמה הגדולה, לארגוני הטרור הפלסטיניים לא יהיו חטופים חיים בידיים.
ועוד מילה אחת: כפי שזה נראה כרגע, חמאס הודיע שאין באפשרותו למצוא כעת את הגופות של תשעה מהחטופים החללים. המשמעות היא תשעה נעדרים שמקום קבורתם לא נודע, תשע משפחות שנותרו ללא יקיריהן, ללא גופה, ועם חלל עצום בתוכן. על ישראל יהיה להמשיך ולהתעקש בחודשים הקרובים מול המתווכות על כך שחמאס יאתר את הגופות הללו, וניתן לשער שהוא יוכל לעשות זאת שלא בפרק זמן של 72 שעות. משפחתו של הדר גולדין מצפה עדיין להחזרת גופתו, כבר 11 שנים, אסור ששמונה משפחות נוספות יעברו את הגיהנום שהמשפחה הזו עברה.
