האופן הפתאומי וחסר הרחמים שבו הפנה ממשל טראמפ את גבו לכורדים בסוריה ונתן אור ירוק לאנשיו הג'יהאדיסטים של הנשיא אחמד א-שרע לפלוש לשטח האוטונומיה שלהם בצפון מזרח המדינה ולטבוח בהם, מעורר דאגה במערכת הביטחון בישראל. לא רק מפני שזו נטישה חסרת מוסר של בעל ברית, ולא רק מפני שזה עלול לקרות גם לישראל יום אחד, אלא גם מפני שההחלטה על המהלך התקבלה בוושינגטון כתוצאה ישירה מהשפעתו של שליט טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן על נשיא ארה"ב: תום באראק, שגרירו של טראמפ בטורקיה ושליחו האישי לסוריה, היה השושבין והמוציא לפועל של המהלך המביש הזה.
מנקודת ראות ישראלית, חשובה יותר העובדה שבמקביל לקרבות המתנהלים באזור הכורדי, החליט הבית הלבן להוציא בעתיד הקרוב מאוד את כל כוחותיו מסוריה. למי ששכח: ממזרח לפרת פעלו לוחמים אמריקנים ביעילות רבה עם "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" (בעיקר כורדים וקצת שבטים ערבים) נגד כ-3,000 אנשי דאעש שהפעילו טרור וגרילה נגד המשטרים המקומיים והאינטרסים האמריקניים בסוריה ועיראק.
5 צפייה בגלריה
ארדואן, טראמפ ונתניהו
( צילום: Haj Suleiman/Getty Images, דובר צה"ל , Abdulaziz KETA, מארק ישראל סלם, AP/Alex Brandon/Matias Delacroix, Andrew Harnik/AFP, shutterstock/kumanomi)
זו לא הפעם הראשונה שטראפ רוצה להוציא את כוחותיו מסוריה. זה קרה גם בקדנציה הראשונה שלו כנשיא, ואז הפעילה ישראל את השפעתה ומנעה חלקית את המהלך. כעת נותרו שם כ-900 לוחמים אמריקנים, והפעם טראמפ נחוש להחזיר אותם הביתה.
זה היה אחד הנושאים המרכזיים שעלו בפגישה האחרונה בין מפקד סנטקו"ם (פיקוד המרכז האמריקני), גנרל בראד קופר, לבין הרמטכ"ל אייל זמיר. הוצאת החיילים האמריקנים מסוריה היא אבן דרך בולטת בתהליך שבו ארה"ב - כמדיניות רשמית – מצמצמת את נוכחותה הצבאית באזורים אסטרטגיים במזרח התיכון.
הרציונל של הממשל, כפי שבא לידי ביטוי במסמך "אסטרטגיית ההגנה הלאומית" שפרסם הפנטגון בשבת, הוא שבעלות בריתה של ארה"ב באזור יקחו יחד נתח רחב ופעיל יותר בהגנה על האינטרסים שלהן מפני הכוונות העוינות של איראן ושלוחיה. ישראל מוצגת במסמך כמודל לחיקוי: מדינה שיודעת להגן על עצמה עם מה שמוגדר "סיוע מוגבל" מארה"ב.
אבל בישראל מודאגים מפני שהסגת הכוחות האמריקניים מהאזור מכרסמת ביכולות האתרעה ובחופש הפעולה האווירי שעומדים לרשותה באזור. מה שחמור יותר הוא שהוואקום שנוצר עקב נסיגת ארה"ב מערער את היציבות באזור, וזה מאיים בין השאר על המשטר בירדן ומאפשר לגורמים עוינים לישראל - מטורקיה ועד המיליציות השיעיות בעיראק - להתקרב לגבולותיה במזרח ובצפון.
התחזקות ההשפעה של טורקיה וקטאר על הבית הלבן, שמטרידה את קברניטי הביטחון והמדיניות בישראל, היא תוצאה של דו-שיח אינטימי ועסקים משותפים בין שליטיהן לבין טראמפ ומקורביו. ההשפעה הזאת מאלצת את הממשלה וצה"ל לבלוע לא מעט צפרדעים שטראמפ כופה עליהם בנושאי ביטחון בהקשר של סוריה ועזה.
5 צפייה בגלריה
לוחמיו של א-שרע מפילים פסל של לוחמת כורדית באזור א-רקה
(צילום: AP Photo/Ghaith Alsayed)
בקהיליית המודיעין הישראלי מציינים שבמקום הציר השיעי שנחלש מתעצב מול ישראל כוח חדש: הציר הסוני בהובלת קטאר וטורקיה, ובהשתתפות שקטה של פקיסטן ואולי מדינות נוספות באזור, כולן נוטות לאידיאולוגיה של האחים המוסלמים (בצה"ל מכנים אותו הציר האח"סי - ציר האחים המוסלמים). בשלב זה הוא עדיין לא מהווה איום ישיר ומיידי על ישראל, אבל הרטוריקה של ארדואן ושל שליט קטאר תמים בן חמד אל-ת'אני מהווה אינדיקציה ברורה למסוכנות שלו.
טורקיה מחזיקה בצבא השני בגדלו בנאט"ו, והוא ממשיך להתעצם. בשלב זה אין סימן מעיד לכך שהוא עלול להפוך לאויב צבאי, אבל ישראל מנסה להדוף את ניסיונות ההתבססות שלו בסוריה וברצועת עזה. אשר לקטאר, היא תמשיך את מלחמת התודעה וההשפעה המדינית שפוגעת אנושות בתדמיתה ובמעמדה הבינלאומי של ישראל, במיוחד בארה"ב.
הדאגה בממלכת ירדן
כמה עובדות מסייעות להבין מה קורה בשטח בהקשר לשתי המגמות המדאיגות את מקבלי ההחלטות בישראל – הוצאת הכוחות האמריקנים מהאזור והקרבה של טראמפ למנהיגי ציר האחים המוסלמים:
כרגע יש בעיראק כ- 3,000 אנשי צבא אמריקנים – בעיקר מומחים ויועצים - שמפוזרים בכמה בסיסים, כולל באזור האוטונומי הכורדי שבצפון המדינה. על פי הסכם עם ממשלת עיראק, ארה"ב תסיג את רובם עד סוף ספטמבר. לאחר מכן יישארו אנשי צבא אמריקנים כמעט אך ורק באזור הכורדי בצפון עיראק.
בסוריה כאמור מוצבים עדיין כ-900 אנשי צבא. יחד עם לוחמי ה-SDF הכורדים ברובם, ובסיוע אווירי של מטוסי הקואליציה, הם נלחמו שמונה שנים בהצלחה רבה בדאעש ולמעשה היו גורם מכריע בגירושו מסוריה ומעיראק.
עכשיו כשהבית הלבן מתכוון להחזירם לארה"ב, האמריקנים מעודדים את הכורדים להיכנע לדרישותיו של א-שרע למסור את נשקם, להשתלב בצבאו ולחיות תחת שלטונו. אבל הכורדים חוששים בצדק מסידור כזה, מפני שהג'יהאדיסטים הסונים מתעבים אותם ורואים בהם כופרים שמצווה להרוג כמו שעשו לדרוזים ולעלווים. מעשי הזוועה שביצעו אנשי המשטר בחבל הכורדי בימים האחרונים הוכיחו זאת.
בעיה נוספת נוגעת לכ-9,000 אנשי דאעש שהיו עצורים במחנות של הכורדים ממזרח לפרת, ולא השתתפו במלחמת הגרילה שהארגון מנהל בדרום-מזרח סוריה ובעיראק. אלא שבמהלך הקרבות בין הכורדים לבין המשטר הצליחו חלק מהאסירים לברוח. מדובר בג'יהאדיסטים, ממש כמו אנשי צבאו של א-שרע.
בפיקוד המרכז האמריקני חוששים שהמשטר הסורי, חרף התחייבותו לפעול נגד דאעש, ישחרר גם את שאר האסירים, ואלה ישובו לפגע ולהילחם. בישראל חוששים שלפחות חלק מהאלפים הללו ימצאו את דרכם לדרום סוריה ולקרבת הגבול בגולן. משם ההמשך ברור.
בינתיים הסכימה ממשלת עיראק השיעית לבקשת האמריקנים לקבל במתקני כליאה שלה אסירי דאעש מסוריה, מפני שהיא מבינה שאם לא תעשה כן והם יצאו לחופשי - אזרחי עיראק, בעיקר השיעים, יהיו בצרות. האמריקנים החלו לפני שבוע להעביר אסירי דאעש מסוריה למחנות מעצר שממשלת עיראק העמידה לרשותם, והפעולה הזאת נמשכת גם כעת.
הפיקוד הבכיר של סנטקום לא מרוצה מהמגמה המוכתבת מהבית הלבן, והדרישה להסיג חיילים אמריקנים מסוריה מגבילה את יכולתו לפעול ולאסוף מודיעין במזרח התיכון. אמנם לאמריקנים יש עדיין בסיס עם מאות אנשי צבא על גבול סוריה-עיראק, באזור א-תנף, אך ייתכן מאוד שהם יצטרכו לבטל גם אותו, ובכך לא רק לחשוף את סוריה ועיראק לפעולות של ג'יהאדיסטים, שיעים או סונים, אלא גם לסכן מאוד את מעמדו של המשטר בירדן.
ל-ynet נודע שבפנטגון שוקלים לצמצם נוכחות או לסגת כליל גם מבסיסים בירדן. עובדה זו גורמת לדאגה רבה בעמאן וגם בישראל מפני שהדבר חושף את הממלכה למיליציות השיעיות העיראקיות שהתבססו על גבולה, ומייצר סכנה למשטר מצד גורמים ג'יהאדיסטים ואחים מוסלמים שפועלים בתוך ירדן ובדרום סוריה.
חשש מהטפטוף של ארדואן
אבל הבעיה העיקרית שמדאיגה את ישראל כרגע היא ההתפשטות של טורקיה וניסיונות ההתבססות הצבאיים שלה בסוריה. הנאו-אימפריאליזם הזה, שמנסה להפוך את סוריה לגרורה או מדינת חסות שמשרתת את האינטרסים של ארדואן, נועד לא רק לספק רווחים כלכליים משיקום בכסף סעודי, אלא גם לתת לצבא הטורקי יכולת לפרוס בקרבת ישראל מערכי מכ"ם, הגנה אווירית ובסיסים קדמיים, ובכך להגביל מאוד את חופש הפעולה האווירי שלה בשמי סוריה ועיראק.
חופש הפעולה האווירי הזה הוא הנכס האסטרטגי הכמעט חשוב ביותר של ישראל מול איראן ואיומים נוספים. מעל סוריה ועיראק עוברים הנתיבים האוויריים שאפשרו למטוסי חיל האוויר לפעול בחופשיות במבצע עם כלביא במערב איראן, במרכזה ובדרומה. חופש הפעולה האווירי נחוץ כדי למנוע בעתיד התעצמות וכוונות תקיפה מצד גורמים עוינים הפועלים בסוריה, עיראק ולבנון.
במצב כזה ישראל תעמוד בפני דילמה אסטרטגית קשה: האם לפעול בעוצמה נגד ניסיונות ההתבססות הטורקיים, גם במחיר חיכוך צבאי ישיר עם מדינה החברה בנאט"ו ובעלת קשרים הדוקים עם וושינגטון, או להבליג ולאפשר כרסום חמור בנכס האסטרטגי החשוב שלה.
החשש במערכת הביטחון הוא שתהליך כזה לא יקרה ביום אחד אלא בהדרגה; "טפטוף" של צעדים טורקיים קטנים, שכל אחד מהם בפני עצמו לא יצדיק תגובה חריפה, אבל הצטברותם תיצור בתוך חודשים או שנים מציאות חדשה, שבה שמי סוריה ועיראק כבר אינם פתוחים לישראל.
לכך מצטרפת העובדה שוושינגטון תחת ממשל טראמפ מגלה הרבה פחות נכונות לעימותים והשקעת משאבים צבאיים במזרח התיכון, ומתמקדת יותר בסין, באוקראינה ובזירה הפנימית בארה"ב. במצב כזה, ישראל עלולה למצוא את עצמה כמעט לבדה במערכה על שמירת חופש הפעולה האווירי שלה בצפון.
מכאן נובעת ההמלצה המרכזית של גורמי הביטחון לדרג המדיני: לא להמתין עד שהמציאות החדשה תתקבע, אלא לפעול כבר עכשיו בשלושה אפיקים. הראשון, בזירה המדינית מול וושינגטון: ראש הממשלה נתניהו צריך ויכול להפעיל את כל ההשפעה שיש לו על ישירות על טראמפ וארגונים יהודיים אמריקנים כמו אייפא"ק, שיכולים לפעול בקונגרס כדי ליצור משקל נגד להשפעה הקטארית-טורקית.
האפיק השני - צה"ל צריך לחזק בכל האמצעים את מערך ההגנה על הגבולות עם סוריה וירדן. האמצעי השלישי הוא חיזוק הברית עם איחוד האמירויות ושיתוף הפעולה עם סעודיה ומדינות סוניות מתונות אחרות.
במידת הצורך ייתכן שיהיה צורך לפעול גם צבאית, כדי להציב קווים אדומים ברורים לטורקיה ולמנוע ממנה להפוך את סוריה לזירת השפעה צבאית ישירה שלה. בכל מקרה, דאגה אינה תכנית פעולה. המשימה האסטרטגית וכנראה החשובה ביותר שעומדת כעת בפני ישראל, היא להכיר במצב החדש שמתגבש והולך ממזרח ומצפון לנו, ולהיערך אליו נכון ובמהירות.
