היום לפנות בוקר הצליחו הרפובליקנים לגייס שמונה סנאטורים דמוקרטים שיצביעו בעד סיום הפיליבסטר, ההליך שמאפשר לסנאטורים לדבר את עצמם לדעת כדי למנוע הצבעה. בכך הושג הרוב הדרוש של 60 סנאטורים והסתיים ה-Shut Down, אותו שיתוק ממשלתי שהשבית את מערכות המדינה: עובדים פדרליים נותרו ללא שכר, שירותים ציבוריים הוקפאו, ותמיכות חברתיות נעצרו. התקציב שאושר בלילה שבין שלישי לרביעי הוא זמני בלבד ותקף עד חודש ינואר.
1 צפייה בגלריה
 דונלד טראמפ צ'אק שומר
 דונלד טראמפ צ'אק שומר
דונלד טראמפ צ'אק שומר
( צילום: AFP)
מעבר לסיום המשבר התקציבי, המהלך הזה חשף את השבר הפנימי במפלגה הדמוקרטית. הפלג הפרוגרסיבי מתסיס את השטח ודורש להדיח את הסנאטור היהודי צ'אק שומר, מנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט, בטענה שהוא מייצג גישה מיושנת מדי. כל זה מתרחש בשבוע שבו ננסי פלוסי, לשעבר יושבת ראש בית הנבחרים, הודיעה על פרישתה מהחיים הפוליטיים. כך, כמעט בסימבוליות מושלמת, מסתיים עידן אחד ונפתח עידן חדש במפלגה.

הסקווד והאג'נדה של סנדרס הופכים למיינסטרים

מאז 2018 החלה לבלוט “הסקווד” – קבוצת הצעירים הפרוגרסיביים של המפלגה הדמוקרטית, המקדמים תפיסה חברתית-כלכלית בהשראת ברני סנדרס. עם השנים הפכה אותה חבורה מהשוליים אל לב הזירה, כשהיא דורשת להחיל מדיניות נוקשה בנושאים כמו גרין ניו דיל, צמצום תקציבים למשטרה, הגירה חופשית והעלאת שכר המינימום. לתוך כל אלה נשזר גם הנרטיב של “מדכאים ומדוכאים”, שבו האדם הלבן נדרש לשלם מחיר מוסרי על ההיסטוריה של ארצות הברית.
בחירות 2024 רק חידדו את התמונה. דונלד טראמפ הצליח להגדיל את התמיכה בו ב-49 מתוך 50 מדינות, כולל מדינות דמוקרטיות מובהקות כמו ניו ג'רזי, ניו יורק וקליפורניה. בשלוש אלה לבדן עלה טראמפ ב-11 נקודות תמיכה לעומת 2020. הנתון הזה אמור היה לעורר חשבון נפש במפלגה הדמוקרטית, אך במקום זאת רק חיזק את קולות השוליים.

זוהראן ממדאני: הפרוגרסיביות מגיעה ללשכת ראש העיר ניו יורק

אחת הסיבות למתיחות בתוך המפלגה היא עלייתו של זוהראן ממדאני, שנבחר באחרונה לראש עיריית ניו יורק. ממדאני הפך לאחד הקולות המרכזיים של הפלג הפרוגרסיבי. הוא דוגל בהלאמת סופרמרקטים עירוניים, בתחבורה ציבורית חינמית, בשליטה ממשלתית על שכר הדירה ובהעלאת מסים על העשירים, תוך שהוא מצהיר בגלוי על תמיכתו בחרם על ישראל. הקמפיין שלו נשען על רטוריקה ניאו-מרקסיסטית חדה, שהפכה את ניו יורק למעבדה פוליטית עבור הדמוקרטים הצעירים.

הקו המתון מנסה להחזיר שליטה

במקביל, נרשמו גם ניצחונות חשובים למחנה המתון. בווירג'יניה נבחרה אביגייל ספנברגר למושלת, לאחר שקידמה קמפיין מדוד, ממלכתי ובעל מסרים מאוזנים, כמעט ללא אזכור של טראמפ. ספנברגר, קצינת CIA לשעבר, הראתה כי קו ממלכתי ומבוקר עדיין מסוגל לנצח בבחירות מקומיות. גם בניו ג'רזי נרשם הישג בולט עם בחירתה של מייקי שריל למושלת. שריל, נציגת מרכז מובהקת, הציגה מצע כלכלי אחראי לצד גישה חברתית מתונה, תוך התנגדות לפוליטיקה של קצוות.
נקודת הרתיחה הגיעה כאשר שמונה סנאטורים דמוקרטים הצביעו עם הרפובליקנים כדי למנוע קריסה כלכלית. הפרוגרסיבים האשימו אותם בבגידה בערכי הצדק החברתי, בעוד המתונים טענו כי פעלו באחריות למען הציבור
כך נוצר מצב שבו שני המחנות במפלגה, הפרוגרסיבי והמיינסטרימי, יכולים לטעון שניצחונם מוכיח את צדקת דרכם.

שמונה הסנאטורים ששברו שורות והמאבק על זהות המפלגה

נקודת הרתיחה הגיעה כאשר שמונה סנאטורים דמוקרטים הצביעו עם הרפובליקנים כדי למנוע קריסה כלכלית. הפרוגרסיבים האשימו אותם בבגידה בערכי הצדק החברתי, בעוד המתונים טענו כי פעלו באחריות למען הציבור. זהו מאבק שאינו טכני בלבד אלא מהותי: האם המפלגה הדמוקרטית תישאר מפלגה של פשרות, גבולות ברורים ושלטון החוק, או תהפוך למפלגה שמקדמת טשטוש גבולות, הגירה ללא בקרה ושכר מינימום פדרלי של 30 דולר לשעה.

ישראל כקו שבר במפלגה

בתוך כל המאבקים הללו, ישראל נותרת נושא שמפלג את השורות. רק לאחרונה הודיע חבר הקונגרס ממסצ'וסטס סת' מולטון על החזרת כספי תרומה מאייפאק, במהלך שזכה לעשרות מיליוני צפיות ברשתות החברתיות. זמן קצר אחר כך התברר כי התרומה החלופית הגיעה מקטאר. המהלך הזה ממחיש את עוצמת הלחץ הציבורי על פוליטיקאים דמוקרטים לנתק קשרים עם ארגונים התומכים בישראל.
ד"ר קובי ברדה ד"ר קובי ברדה צילום: טל גבעוני
אם בשנה שעברה ניצחה אייפאק בכל מאה הקרבות שבהם תמכה, הרי שהיום מועמדים דמוקרטים רבים מעדיפים שלא להיראות מזוהים עמה. גם במפלגה הרפובליקנית יש לארגון אתגרים משלו, אך זה כבר נושא לטור אחר.

המפלגה הדמוקרטית בצומת היסטורי

המאורעות האחרונים – מהשאטדאון והפיליבסטר, דרך עלייתו של ממדאני ועד ניצחונותיהן של ספנברגר ושריל, משרטטים תמונה ברורה של מפלגה במשבר זהות. הקרע בין הדור הצעיר והאידיאולוגי לבין הדור המבוגר והפרגמטי מעמיק מדי שבוע. קשה לדעת האם הפער הזה ניתן לגישור, אך ברור שהבחירות הקרובות בנובמבר הבא יקבעו איזו תפיסה תעצב את דרכה של המפלגה בעשור הקרוב.
ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית ולגיאו-אסטרטגיה, מרצה בבית הספר הרב-תחומי HIT